ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שלט
(א) ברמ"א ס"ג וי"א דבזה"ז הכל שרי דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר דמלתא דלא שכיח הוא, ובטו"ז סק"ג כ' בשם הב"י דבזה מתורץ מה שי"ל מפ"ק דביצה דאמרי' ואעפ"י שנתבטל טעם הגזירה לא נתבטל הגזירה דהכא שאני כיון דלא שכיח ע"ש, ובתשו' שואל ומשיב הנ"ל תמה דהביא בשם הב"י מה דלא נמצא בב"י, גם בס' בית מאיר כ' מעולם לא כ' הב"י דברים הללו כי באמת א"י במה מתורץ ומה בכך דהאידנא ל"ש ובטל הטעם מ"מ הוא דבר שבמנין והב"י כ' לתרץ קושי' זו שהתוס' מדמי למשקין מגולים עכ"ל, (וגם ע"ז תמה בשו"ת שו"מ הנ"ל דל"ד לשם דבמשקין מגולים גם בימי חז"ל דהי' הגזירה היו מקומות דלא חשו לזה משום שלא היו נחשים מצויים וא"כ אנן בזה"ז כאותן מקומות דמי משא"כ בזה דבימים הראשונים אסרו בכל המקומות א"כ אף שבטל הטעם לא בטל הגזירה ועיין בבית מאיר שגם הוא הרגיש בזה ונדחק ליישב דברי הב"י, וסיים ועכ"ז עדיין צ"ע מה דאיתא סי' ש"ג סעיף י"ח היתר לנשי דידן מפני שאין מראים התכשיטין ועיין ודו"ק עכ"ל).
(ב) במחבר ס"ד אין דנין וכ' הרמ"א ולכן אסור לתפוס ולהכניס לבית הסוהר וכו' דהוה בכלל דין מקשים מפסוק ויניחוהו במשמר ואיך גזרו על דבר דמפורש בתורה להיתר (עיין כרם שלמה כאן] ובס' לקוטי שלמה תי' דהא דין אסור מגזירה דשמא יכתוב אבל בדבר שא"א לישא וליתן שלא נודע הדין ל"ש גזירה שמא יכתוב וז"ש כי לא פורש מה יעשה לו דלכאורה קשה הא גם אם הי' מפורש הדבר היו צריכין למשמר דבשבת א"א לדון אלא דמש"ה הניחוהו במשמר דל"ח לשמא יכתוב עכ"ל, ולכאורה יפה כתב אבל באמת אישתמיט מיני' מ"ש הא"ר סק"ב בשם ירושלמי בכל מושבותיכם מכאן לבתי דינים שלא יהא דנין בשבת (ס' החינוך פ' ויקהל) והטעם בס' חינוך שרצה הש"י לכבד יום זה שימצאו בו מנוחה הכל גם החוטאים וחייבים משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום א' לסעודה וכו' ע"ש, א"כ בלאו שמא יכתוב נמי אסור מלימוד בכל מושבותיכם, וע"כ צ"ל כהתירוצים שהביא בכרם שלמה ע"ש ואין להאריך בזה יותר (שו"ר בהגהות חתם סופר שהראה לעיין במג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ד דמותר לנדות למי שחילל שבת וכוונתו ז"ל דה"ה דמותר לתפוס לבית הסוהר למי שחילל שבת והוא כתירוץ הבגדי ישע לקושי' הנ"ל וק"ל):
(ג) במג"א סק"ה "ועיין ביומא דף י"ב ע"ב בתו' בשם הירוש' דמשמע דשרי לכ"ג" וכ' בס' בית מאיר א"י מה קאמר אדרבה משם משמע דוקא משום דאין שבות במקדש הוא דשרי מבואר הא משום מצוה דכפרת כל ישראל לא וה"ה משום מצות פ"ו ע"ש וצ"ע:
(ד) במג"א סק"ח פליג על הב"ח דסובר דיכולין לפדות אחר כ"ט י"ב תשצ"ג אלא צריך שיגיע ליום ל"א וכ"כ בתשו' חכ"צ סי' קי"ד וכ' בתשו' חת"ס או"ח סי' פ"א שכן הדין הלכה למעשה בלי פקפוק ע"ש, ח"ל הגאון מהרש"ק ז"ל בחכמת שלמה בהשמטות ליו"ד סי' ש"ה. עי' בש"ך ס"ק כ"ט דהעלה דדי בכ"ט י"ב תשצ"ג והמג"א סי' של"ט חלק עליו דבעינן ומעלה עיי"ש, ודבר ה' אמת בפי המג"א שכן מורה לשון הש"ס בכורות דף י' ע"ב מה בכור אדם אחר שלשים וחמש האי נמי אחר שלשים וחמש עיי"ש, א"כ מפורש אומר דחיובו לאחר ל' הוא מדלא קאמר מה בכור ביום ל' וחמש ומדקאמר לאחר ל' מוכח כדעת המג"א ודו"ק עכ"ל:
(ה) במג"א ס"ק י"ג ול"נ דאם התירו טלטול לא התירו ספינה דהא אפי' לדבר מצוה אסור. בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ג' תמה על החיי אדם כלל ס"א שכ' דלילך בספינה בשבת להציל ממונו אפשר דשרי הלא המג"א אוסר בפירוש וגם הא"ר העתיק דברי המג"א ולא חלק עליו וע"ש שהביא תשו' הב"ח סי' קמ"ו שהתיר לישראל לקבול בשבת אצל השופט היכי שיש חשש הפסד ממונו כיון שהישראל אינו עושה מעשה רק דבור בעלמא וא"כ לילך בספינה בשבת דעובר על שבות במעשה אין להתיר ע"ש:
(ו) עיין ב"י ובאר הגולה בשם הה"מ שאין צורבא מרבנן מצוי בזה"ז, וצ"ע בזה לפי מ"ש בפתחי תשו' חו"מ ר"ס ט"ו בשם תשו' שבו"י ח"א סי' קמ"ד דאף דאין בזה"ז דין ת"ח ממש עכ"פ צורבא מרבנן דהיינו בחור חריף ודאי איכא ע"ש (שוב מצאתי תמיהה כיוצא בה על הה"מ פ"ג מגירושין ה"ט בהגהות שי למורה על שו"ע אהע"ז סי' קל"ב ס"ד ע"ש]: