ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שלא
(א) במחבר ס"א ומוצצין, עיי' בתשו' בנין ציון סי' כ"ג וכ"ד דהמציצה דוקא בפה ולא ע"י דבר אחר שהמציאו הרופאים החדשים, וכ"כ באריכות בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רנ"ח, ועיי' גם בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ב שכ' ג"כ שאין רשאין לשנות מנהג אבותינו למצוץ בפה דוקא וע"ע בתשו' הנ"ל יו"ד סי' רמ"ד, ובשנה העברה פלפלו בזה חכמי דורינו הרבה, גם נתחברו בזה כמה קונטריסים. אבל מפני שלא העלו חדשות כל כך ע"כ נמנעתי להעתיק דבריהם וקצרתי:
(ב) במחבר ס"ה נולד מהול אין מילתו דוחה שבת וכו' המג"א סק"ג וצ"ע למה לא נהגו עתה לראות אחר זה וצ"ל כמ"ש הב"ח אם לא נראה מהול שלא בשעת קישוי מוהלין בשבת וצ"ע אם יש לסמוך על זה לחלל שבת החמור עכ"ל. ובס' שלמי נדבה שבת דף קל"ה כתב דהא מקלקל בחבורה פטור וא"כ ממ"נ מוהלין בשבת אי אינו מהול שפיר ואם מהול כבר הוי מקלקל ופטור ואע"ג דפטור אבל אסור בזה שפיר יש לסמוך על הב"ח דאין בזה חילול שבת החמור. וכ"כ בגליון הא"ר שלפני וחתם א"ע "מיכל קיצע" והוא הגבעהמ"ח שלמי נדבה הנ"ל:
(ג) במג"א סק"ד שתי ערלות ב' עורות זעג"ז, ולא הביא פי' אחר שהביא רש"י ב' גידים ועל כל גיד יש ערלה בפ"ע משום שאינו מצוי כלל ולא ראינו ולא שמענו מעולם ב' גידים לכך השמיטו המג"א (כ"כ בס' שמן המאור ע"ש):
(ד) עיין בשו"ת בית יצחק ח"ב על יו"ד סי' צ"ט פלפול נעים בדין ב' ערלות וב' גידים הנ"ל, גם עיי"ש בסי' צ"ח תשו' קטנה בדין מציצה בפה הנז' לעיל ענף א':
(ה) במג"א סק"ה החמיר לאסור לטלטל סכין של מילה לאחר שהניח פ"א מידו, ובתשו' חסד לאברהם מהד"ת או"ח סי' ל"ג כ' להתיר מטעם הואיל ואישתרי טלטול בסכין זה לצורך מצוה אישתרי גם שלא במקום מצוה וכשיטות המתירין כלאים בציצית אף שלא במקום מצוה מטעם דהואיל ואישתרי אישתרי ע"ש באורך וצ"ע בזה (ועיי' בקרבן נתנאל שבת פ' כל הכלים אות יו"ד ד"ה וסכין של מילה):
(ו) כ' בס' שבילי דוד דעכשיו שנותנין סדין במים ומניחין על המילה צריך לשרות הסדינין קודם שבת ע"ש ובימינו נתחדש שנותנין על המילה (קאלבארי וואטוטא) וג"כ ראוי להכינו מע"ש כמבואר כאן בס"ו:
(ז) במג"א סק"ט הביא ב"י בשם רשב"ץ דמילה שלא בזמנה לא ימולו ביום ה' דשמא יצטרכו לחלל שבת ביום ג' וכתב ראב"ח דלדבריו אף ביום ד' אסור וכו' ולא ידעתי למה כתב לדבריו אף ביום ד' אסור דהא כשמלין ביום ד' חל יום רביעי בשבת וליכא למיחש וכו' ע"ש. והפמ"ג כ' די"ל דסובר ג' ימים מעל"ע הלחות נגרים ויש סכנה וא"כ כשימולו בד' באמצע היום ימלאו ג' מעל"ע בשבת, וכ"כ בחידושי חת"ס לשבת דף קל"ו, וכ' שם עוד, ומקשים העולם לפמ"ש הרא"ש פ' ע"פ עפ"י ברייתא דסדר עולם דפסח גלגל ע"פ שחל להיות בשבת הי' ומבואר ביבמות דף ע"ב ע"ב ביו"ד לא מהלו אלא בי"א לחודש וה"ל יום ד' ודלא כהראכ"ח, וי"ל ולומר בע"פ שחל בשבת שניתן שבת לדחות לכל ישראל לשחוט פסחיהן ולהפשיטן קיל אותו השבת ומותר למול ביום ד' שלפניו ובשגם שהמילה היא צורך הפסח שניתן שבת לדחות מפניו ולק"מ עכ"ל:
(ח) במחבר ס"י אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת בהגהות רעק"א ז"ל כ' דה"ד בשבת אבל ביו"ט יש להקל ולהתיר בזה ע"ש. והנה בתשו' כתב סופר חיו"ד סי' ק"כ נשאל אולי לא אמר המרדכי ופסק כן בש"ע רק היכא דאיכא מוהלים אחרים אומנים לכן חוששי' להחמיר שמא יקלקל אבל היכא דליכא מוהלים אחרים לדחות מצות וביום השמיני משום חשש זה לא מדחינן כו' ע"ש שהשיב דמדחינן המילה לגמרי אפי' ליכא מוהל אחר, וחידוש גדול בעיני שלא זכר שר דברי תשו' שבות יעקב ח"ג סי' כ"ה המובא בשערי תשובה כאן סק"ב שאם אין מוהל אחר ויודע בעצמו שיכול למול שרי ע"ש (והוא מובא גם בפתחי תשו' יו"ד סי' רס"ו סק"ה ע"ש) ועיי' בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קנ"א מ"ש בזה באריכות.
(ט) בס' נזר ישראל סי' ל"ט הביא בשם ישועות יעקב סי' רמ"ח דאע"ג דתינוק שחלה ונתרפא מותר למולו ביום ה' או ביום ו' ול"ח שמא יצטרכו לחלל שבת עליו מ"מ גר אסור למולו ביום ה' או ביום ו' דכיון שהוא גדול א"א להבשר להתרפאות מהרה וחיישי' שמא יצטרכו לחלל עליו שבת ע"ש, והו"ל להביא כן בשם שאילת יעב"ץ ח"ב סי' צ"ה המובא בפתחי תשובה יו"ד סי' רס"ו ס"ק ט"ו שכ' בגר ודאי חוששין לדברי הרשב"ץ כיון דאכתי לאו בר חיובא הוא משא"כ בקטן אין חוששין לדבר ומלין אותו בכל יום שאירע ע"ש:
(יו"ד) ובענין מש"ל ענף ה' בשם תשו' חסל"א מצאתי בנזר ישראל סי' הנ"ל שכ' ג"כ בשם שו"ת גור ארי' חי"ד סי' קי"ד דמותר לטלטל האיזמל אחר המילה אפי' בלא התיק ואינו מוקצה כלל באותו שבת שמל בו ועיין בס' יד הקטנה הל' מילה ס"ק ל"ה שמצדד ג"כ לומר דהסכין של מילה בשבת שצריך למול בו אינו מוקצה כלל אף אחר שעשה המצוה ומותר לטלטלו כל השבת, ובספר החיים סי' של"א מתיר ג"כ לטלטל הסכין של מילה באותו שבת שמל בו ואינו מוקצה בכל אותו שבת, ועיין במחה"ש סי' תקכ"ו ס"ק י"ד שהביא ג"כ הסברא דסכין של מילה כיון שידע ביה"ש שיצטרך הסכין למילה לא הי' מוקצה ביה"ש עכ"ל. ובענין מש"ל ענף ב' דלמה לא נהגו לראות אחר זה אם הוא נולד מהול כ' שם בשם יד הקטנה ה' מילה ס"ק מ"ד דהא דנולד מהול אין מילתו דוחה שבת היינו דוקא שהוא כמו מהול לגמרי בלי שום ציצין המעכבין דאז א"צ רק הטפת דם ברית אבל כשיש איזה ערלה או עור כמו הציצין המעכבין מוהלין בשבת ולכך אין מדקדקין על נולד מהול בשבת משום דלא שכיח כלל שיהי' כ"כ מהול שלא יהי' שם שום חפיון בעור עכ"ל:
(י"א) תינוק שהעידה עליו המילדת שנולד מהול ממש ולאחר איזה ימים נראה לכ"ע שאינו מהול לא סמכינן כלל בזה על עדות אשה לדחות מילה בזמנה כי לא מצינו לאשה נאמנות אלא ביו"ד סי' קכ"ז בהג"ה במידי דבידה לתקן לומר תיקנתיו, או חי' לענין נשים שילדו בבית אחת כדאי' באה"ע סי' ד' סל"ה ומן הטעם המבואר שם שלא הוחזק ואין אנו יודעים יחוסם, אבל בנ"ד שמעמידה (א"ה צ"ל שמעידה) בדבר נגד חזקה דאתי' מכח רובא דרוב בנים המתילדים צריכים למול ד"ת וממש מיעוטא דמיעוטא הנולד מהול בענין שא"צ אלא הטפת דם ברית וכעת אנו רואים שהוא ערל בודאי לענ"ד אין לה נאמנות לידחות המילה בזמנה ואפי' בשבת (כ"כ בס' בית מאיר כאן) ומיושב בזה ג"כ מה דלא נהגו עתה לראות אחר זה אם נולד מהול או לא ודו"ק: