אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן של

סימן שכט

(א) במחבר ס"א יולדת היא כחולה שיב"ס וכו', וכ' באשל אברהם הנדפס בש"ע הקטנים דהמפלת לאחר מ' יום דינה כיולדת לענין חילול שבת ויוה"כ ת' מ"א ענף ס' עכ"ל:

(ב) במחבר ס"ד כל ג' ימי' הראשוני' אפי' אמרה א"צ מחללין עלי' את השבת וכ' המג"א סק"ז ג' ימים ולא חשבינן מעת לעת כו' ובס' פתחי תשובה הביא בשם תשו' בנין ציון כ"ה שהביא בשם הריטב"א דז' ימים ליולדת חשבינן מעת לעת ולכן המקיל בספק נפשות לא הפסיד ע"ש. ובס' נזר ישראל סי' ל"א הראה ג"כ לעיין בשו"ת בית אפרים חיו"ד סי' ט"ז דס"ל דחשבינן מעל"ע כיון דהוא ספק פ"נ מקילין וכ' דאם הי' בא לידו שאלה בזה הי' מקיל ע"ש (ועיי' גם בישועות יעקב כאן סק"ב):

(ג) במחבר ס"ז אבל נולד לח' או ספק בן ז' או בן ח' אין מחללין עליו אא"כ גמרו שערו וצפרניו וכ' המג"א ס"ק ט"ו הקשה הע"ש דהא בס"ה איתא דאפי' ספק שלא הי' לו חזקת חיים מעולם כגון יושבת על המשבר מחללין עליו השבת וא"כ למה פסק כאן וכו' ע"ש ואין זו קושי' דלעיל מיירי שכלו לו חדשיו וכו'. וכ' בס' בית מאיר כאן לענ"ד קושי' הע"ש אף שהמג"א כתב עלי' ואין זו קושי', בעיני הוא קושי' עצומה כי הא בודאי סתימת הטור וש"ע לדינא דסעי' ה' מבואר דאיירי אפי' בסתם ולדות. וביותר למה שהמג"א עצמו מבאר סק"י דהסתימה נמי מורה אפי' לא נעקר הולד וחיישינן למיעוט שאינו מצוי כזה לחלל שבת מפני פ"נ א"כ אף שלא גמרו שערו מנ"ל להטור שאין מחללין עליו מפני סכנתו, ואי משום מה שמביא הב"י עלי' דהטור הברייתא, הא ברייתא זו לא נשנית אלא לענין דלא מחללין למולו אבל לענין פ"נ מי גרע מדין דסעי' ה' ומגוסס דמחללין וכו' וכו' וצ"ע:

(ד) הגאון מו"ה יהושע ברוך רייניטץ (בעל שו"ת המכתבים) שליט"א כ' לי בתשובה אחת וז"ל, חזות קשה ראיתי בדברי הגאון מהר"י אסאד ז"ל בספרו שו"ת מהרי"א חיו"ד סי' כ"ו שהקשה לו השואל שם למה בג"ע וש"ד קיי"ל יהרג ואל יעבור ועכ"ז אין נעשה עליהם מומר לכה"ת כולה ובשבת נהפוך הוא דאע"ג דיעבור ואל יהרג מ"מ נעשה עליו מומר לכה"ת כולה וקשה דגם בג"ע וש"ד נימא דהוי מומר לכה"ת כולה וכן קשה להיפוך נימא שבת יהרג ואל יעבור כיון דשבת חמור מהם דנעשה מומר לכה"ת כולה ע"כ הקושי' והגאון ז"ל כ' תירוצי' שוני' ע"ש. ואני תמה על רוב גדלו זצ"ל הא אמרי' החשוד על עריות כשר לעדות וכ' תוס' סנהדרין דף ט' משום שע"י שיצרו תוקפו הוי כמו אונס וכן ש"ד מיקרי יצרו תוקפו כמ"ש הרמב"ם בה' שבת דהורג חייב בשבת אע"ג דהוי מקלקל משום דעביד נחת רוח ליצרו א"כ איך נימא דהוי מומר לכה"ת כולה הא שאני הנך דשייך בהו יצרו תוקפו משא"כ גבי שבת כמובן (א"ה לכאורה י"ל דהרי אם התרו בו לא שייך יצרו תוקפו כמ"ש בנוב"י קמא אהע"ז סי' נ"ז ע"ש ואפ"ה לא נעשה מומר לכה"ת כולה וק"ל). וגם מ"ש דקשה להיפוך נימא גבי שבת יהרג ואל יעבור אני תמה למה זה יהרג הא שייך גבי' חלל שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה והלא הדברים ק"ו ומה אם רשאי לחלל שבת כדי שישמרו אחרים וכו' מב"ש אם הוא עצמו יכול לשמור שבתות הרבה וצל"ע (א"ה נימא בג"ע וש"ד נמי שלא יהרג כדי שישמור שבתות הרבה אע"כ דחמורי' א"כ שבת דחמור מהם כנ"ל מכ"ש דלא יחלל שבת אחד כדי שישמור וכו' וק"ל). ויהי' איך שיהי' עכ"פ נ"ל לומר דה"ט דהנך תנאי במס' יומא דף פ"ה ע"א שאמרו מנין לפ"נ שדוחה את השבת וכו' אר"י אמר שמואל אי הואי התם הו"א דידי עדיפא מדידכו וחי בהם וכו' ע"ש. ולכאורה קשה טובא וכי הנך תנאים לא ידעו דרש זה דוחי בהם וכו' אמנם עפ"י האמור י"ל כיון דקרא וחי בהם נאמר על כה"ת כולה והנך ג' ע"ז ג"ע וש"ד לא הוי בכלל א"כ יש מקום לומר דכ"ש דשבת ל"ה בכלל מצד ק"ו שכ' השואל בס' מהרי"א הנ"ל ומה ג"ע וש"ד דלא נעשה מומר לכה"ת כולה שבת דנעשה מומר לכה"ת כ"ש דאין פ"נ דוחה אותה לכן בקשו התנאים קרא מיוחד לשבת דפ"נ דוחה אותה ודוקא הנך ג' אין פ"נ דוחה ושבת לא, ומעתה אחר דכבר איכא קרא דשבת אינו דומה להנך ג' ואדרבה שבת דומה לענין פ"נ לכה"ת כולה א"כ שוב גם הם ידעו מקרא וחי בהם וכו' דאפי' ספק נמי כמו בכה"ת כולה כיון דגם שבת הוי בכלל כה"ת כולה א"כ וחי בהם קאי נמי אשבת אבל אי לא הי' קרא מיוחד לשבת לא הוי ידעינן דגם שבת הוי בכלל וחי בהם כנלע"ד בס"ד עכ"ל הצח:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה