ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שכז
(א) במחבר ס"ד לא יסוך רגלו בשמן והוא בתוך המנעל וכו' מפני שהעור מתרכך ודמי לעיבוד, כ' בחיי אדם כלל ל"ב סי' ה' צריך ליזהר שלא למשוח מנעל חדש בשמן דחייב וכו' ומ"מ גם ישנים אסור וכ"ש בזמה"ז (ז"ל תוספתא פ"ד אין מגרדין מנעלים ישנים אבל סכין אותם עכ"ל ומ"מ נ"ל לאסור בזמה"ז דנפישי עמי הארצים ויסוכו גם חדשים) עכ"ל. והתפא"י בקונ' כלכלת שבת במלאכת המעבד כ' דמותר לסוך ישנים ע"י עכו"ם אבל וויקסען (כ' שם וכן במלאכת הממחק) המצחצח מנעלים ע"י (וויקסען) חייב משום ממרח ולפיכך אפי' ע"י עכו"ם אסור ואפי' עשה כן עכו"ם מעצמו לצורך ישראל אסור למוצאי שבת בכדי שיעשה ככל מלאכה דאורייתא שעשה העכו"ם לצורך ישראל כסי' שכ"ה ס"ו עכ"ל. ובעוה"ר הן רבים עתה עמי הארץ שאין נזהרים בזה ונותנים מנעליהם לעבדיהם ושפחותיהם בליל שבת לצחצחם ע"י וויקסען והוא איסור גמור כמבואר ואין שומעים למוכיחים המזהירים אותם ע"ז (הגאון ייט"ב ז"ל מסיגוט אמר בדרוש א' בדרך צחות האמינו לי רבותי כי חפשתי בכל הפוסקים ולא מצאתי שצריך המנעל להיות בן יומו דוקא ובודאי כשר אם הוא געוויקסט מבע"י בע"ש ואינו בן יומו, ולמה אתם עוברים את פי ה' לעשות איסור גמור בשאט נפש כדאי בזיון וקצף):