אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן שכו

סימן שכה

(א) במחבר ס"א אסור לרחוץ כל גופו וכו' אפי' במים שהוחמו מע"ש וכו', בענין המנהג שנתפשט בינינו שהנשים טובלות בחמין דמקוה בליל שבת עיין בתשו' בנין ציון סי' ע"ו שכ' דגזירת חכמים לא הי' אלא לטבול בחמין עצמם אבל מה שטובלין בחמין דמקוה הרי בזה אינו טובל בחמין עצמם שהוחמו ע"י אור שהרי הם נתבטלו עכ"ח במ' סאה מי מקוה ונעשו ונקראו על שם המקוה דאל"כ הו"ל טבילה בשאובין ואף דמי המקוה נתחממו ע"י החמין שהטילו בהם לא מצינו שגזרו חכמים על החמין שנתחממו ע"י חמין וכו' מ"מ יש ליזהר שיתנו עכ"פ מבע"י בע"ש קודם הלילה דמשנכנס שבת ה"ל על החמין שם איסור וה"ל מבטל איסור לכתחלה אבל כשמערב קודם השבת בעוד שעל החמין שם היתר מבטל בטיל עכ"ל [מ"ש מצד מבטל איסור קשה לי דהא לטבילת מצוה מיירי א"כ הלא כ' המג"א בסי' תרכ"ו בשם ב"ח ומרדכי דבמקום מצוה ל"ש אין מבטלין איסור לכתחלה דמצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש וצ"ע ואולי טבילת נשים הוי מצוה שי"ב הנאת הגוף ג"כ אך קשה דהא בסוכה ג"כ יש הנאת הצל ואכ"מ להאריך בזה. שוב ראיתי בשו"ת שירי טהרה לה' מקוואות סי' ר"א תשובה ל"ג שכ' דבשבת ויו"ט אסור להטיל חמין למקוה כמ"ש המג"א סי' שכ"ג בשם התה"ד דאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט דאין לך תיקון גדול מזה ופירש בזה הירושלמי פ"ג דיומא שלא יהיו אומרים ראינו כהן גדול טובל בשאובין ביום הכפורים ע"ש דפח"ח]. ובגוף הענין ראיתי בתפא"י למשניות פ"ג דשבת שכ' בהלכתא גבירתא "והא דנוהגות הנשים לטבול מנדתן בליל שבת בחמין של מקוה סומכי' אנוב"י סי' כ"ה וקרבן נתנאל דבטבילת נדה ליכא גזירה דמרחצאות שמא יחום בשבת דהרי א"א לה להחם בשבת דצריכה לעשות חפיפה קודם טבילה והחפיפה אסור בשבת ותיכף לחפיפה טבילה נמצא שאין לה פנאי לעשות שום דבר" עכ"ל:

(ב) ברמ"א סעי' י' ואסור לרחוץ ידיו במלח כ"ש בבורית שקורין זיי"ף בל"א או בשאר חלב שנימח על ידו והוי נולד, בס' נזר ישראל לה' שבת סי' ס"ט הביא בשם התפא"י בקונ' כלכלת שבת דבזיי"ף רך לכ"ע אסור דהוי ממרח ועיין בפחד יצחק ערך בורית שהעלה להלכה דמותר לרחוץ ידיו בבורית עכ"ל הנזר ישראל ועיין בבאה"ט סק"ח בשם תשו' גנת ורדים:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה