ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שכ
(א) במחבר ס"ב זתים וענבים וכו' אם יש יין בגיגית שהענבים בתוכה אעפ"י שהענבים מתבקע בשבת בגיגית מותר לשתותו בשבת שכל יין היוצא מהענבים מתבטל ביין שבגיגית וכ' המג"א סק"ה מתבטל ביין ואע"ג דדשיל"ע לא בטיל ש"ה כיון שלא הי' ניכר קודם שנתערב בטיל שלא הי' עליו שם יין מעולם וע' ביו"ד ס"ס ק"ב עכ"ל. וידוע דהאחרונים הרבו להקשות על זה מכמה מקומות בש"ס ופוסקים. ובשו"ת נחלת בנימין או"ח סי' ס"ו ובס' שבילי דוד כאן שניהם מתנבאים בסגנון אחד דכוונת המרדכי וסמ"ק וסיעתם לאו מטעם ביטול רק דכ"ז של"ה ניכר בפ"ע לא הי' נקרא יין והרי אין האיסור רק משום משקין שזבו או משום נולד וכל של"ה ניכר בפ"ע לא חל עליו האיסור וכשיצא לעולם כבר נתערב ונעשה טפל להעיקר בכה"ג אין לאסור משום נולד דל"ב הכנה כה"ג כלל וגם משום משקין שזבו א"א לאסור רק כשהוא בעין וניכר שמא יסחוט בידים משא"כ היכא דלא ניכר בפ"ע ליכא למיגזר. אבל היכא דאיסור הוא מצד עצמו אפי' היכא דל"ה ניכר בפ"ע אסור ובזה מיושבי' כל קושיות אחרונים, אלא דבס' שבי"ד כ' דלשון הרמ"א ביו"ד ס"ס ק"ב לא משמע כן שכתב כל איסור שלא הי' ניכר משמע קצת אף בדבר שאסור מחמת עצמו ע"ש, ועין בשו"ת מראה יחזקאל סי' נ"ה הביא בשם חכם א' קושי' על הרמ"א הנ"ל בסי' ק"ע מדברי התוס' ב"ק דף ס"ט ע"א סד"ה כל הנלקט וכו' דשמא מה שגדל אח"כ בטל ברוב ואע"ג דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל מ"מ מדאורייתא בטל עכ"ל. ולד' הרמ"א קושייתם לק"מ מכלל דהתוס' חולקים על זה, והביא ג"כ דברי שיטה מקובצת ב"ק שם שתי' באמת כן דהא דאמרי' דדשיל"מ לא בטל היינו באיסור שניכר ואח"כ נתערב אבל זה שלא הוכר מעולם נתבטל עכ"ל. ובהסכמה לס' הנ"ל מהגאון מו"ה ייט"ב זצ"ל מסיגעט כ' וז"ל. הך קושי' על התוס' לאו מילתא חדתא היא שכבר הרגיש בזה המג"א סי' שי"ח ס"ק ח' שכ' "ע' בתוס' בב"ק דף ס"ט דמה שגדל בטל ברוב ועסי' ש"ך ס"ב" עכ"ל, וכוונתו בזה מפרש המחצה"ש דבמה שמבואר בסי' ש"ך דבאינו ניכר מקודם בטל ברוב מיושב קושי' התוס' בב"ק ונפלאתי על הני רבנן וכו' אבל אני אומר אי כוונת מג"א כדברי מחצה"ש הי' לו להעתיק ד' התוס' כלשונם דמה שגדל בטל ברוב מדאורי' דמשמע דמדרבנן לא בטל משום דהוי יל"מ אח"כ יכתוב ועסי' ש"ך ר"ל דמשם מבואר דבטל אפי' מדרבנן באינו ניכר וה"ז חולק על התוס'. לכן נ"ל דבטלה מחלוקת ואפשר המג"א בא לפרש דברי תוס' עפ"י שמבואר בסי' ש"ך, והוא דכבר הקשה הפלתי ע"ד הרמ"א הנ"ל מהא דכ' תוס' סוף מעילה גבי פרוטה של הקדש מעל תימה ליבטל האי פרוטה ברובא וכ"ת דשיל"מ היא ולא בטל הא מדרבנן הוא. משמע בלא ניכר ג"כ אינו בטל ביל"מ, ותירץ בס' לב ארי' חולין דף ק"ח דהא דאמרי' דיל"מ באינו ניכר בטל היינו לפי האמת דדשיל"מ דלא בטל חומרא דרבנן הוא בין לטעם הר"ן או דרש"י משום בלא הוכר איסור הקילו בו ובטל, משא"כ מקודם דאסקו אדעתייהו דתוס' דדשיל"מ אינו אלא מדרבנן, אין לחלק כלל בין הוכר האיסור או לא ע"ש. א"כ זה עצמו כוונת התוס' גם בב"ק אע"ג דיל"מ לא בטל מדאורי' בטל, כלומר רק מדרבנן אינו בטל וא"כ יש להקל בלא הוכר דגם מדרבנן בטל וכד' השיטה מקובצת ורמ"א ממש, והן הן דברי המג"א ולא בא לחלוק אלא לפרש דברי התוס' והכי קאמר וע' תוס' בב"ק דמה שגדל בטל והשמיט תיבות "מדאורייתא" דאז הוי משמע מדרבנן לא בטל, לכן כתב סתם דמה שגדל בטל ר"ל אפי' מדרבן, ורצונו לפרש דמ"ש תוס' מדאורי' בטל, כוונתם כיון דמדאו' בטל ואינו אלא מדרבנן תו אפי' מדרבנן בטל, והטעם לזה אמר ועסי' ש"ך ס"ב דבלא הוכר דשיל"מ בטל והיינו מפני דאינו אלא מדרבנן ומאוד עמקו מחשבותיו ונמצא דברי תוס' דמעילה וב"ק ושמ"ק ורמ"א ומג"א כולן שפה אחת להן ודברים אחדדים ודפח"ח:
(ב) במחבר ס"ו מותר לסחוט לימוני"ס, בס' נשמת אדם כלל י"ד סי' ד' מביא בשם רדב"ז ח"א סי' י' דיש לנהוג לסחוט הלימוניס על הצוקער דאז הוי משקה הבאה לאוכל ושרי לכ"ע וכ"כ בתפא"י בכלכלת שבת במלאכת הדש (ועיי' עוד שם במלאכת הבורר דהסוחט ציטראנען על צוקער דשרי כלעיל עכ"פ ישאיר מעט מהמאכל בקליפת הציטראן דלא ליהוי כבורר אוכל מפסולת ולא יסחט רק סמוך לשתייתו עכ"ל):
(ג) במחבר מותר לשבר הקרח וכו' ובמג"א ס"ק ט"ו כ' דבנהר או באר אסור אך בס' תוס' שבת חולק עליו וכבר נהגו להתיר אותן הטובלין בשבת לצורך מצוה ואין שום מי שמוחה בידם ע"ש באורך:
(ד) במחבר סי"ד הרא"ש הי' נזהר מלהטיל מי רגלים בשלג והטו"ז ס"ק י"א כ' שא"א ליזהר ועיי' מ"ש לקמן סי' שכ"ו בטו"ז סק"ב גם עיין בהגהות זכרון אברהם לכאן דלכתחלה טוב ליזהר בכל מה דאפשר:
(ה) במג"א סק"כ והקשה הגאון בס' בה"ז בשם מוהר"ל מפראג וכו' עיין בזה בס' עט סופר ח"ב כלל כ' פרט ד' שהביא תירוצים שונים בזה:
(ו) במחבר ס"כ יש מי שאומר שהאוכל תותים או שאר פירות הצובעים צריך ליזהר שלא יגע בידיו צבועות בבגדיו או במפה משום צובע ועיי' במג"א ס"ק כ"ד שסיים דאין להקל בזה. וראיתי בתשו' חכם צבי דפוס לבוב בליקוטים שבסוף הס' כ' הגאון ח"צ שכבר ביאר במק"א דכל כה"ג אין בו משום לתא דצובע מההיא דמותר לבעול בתחלה בשבת אף שהם היו בועלין ע"ג סודר לבן כדי להראות שהיא בתולה וכן מאותה ששנינו מסננין את היין בסודרין וסתם סודרין לבן עיין שבת ק"מ סוף ע"א וסתם יין שחור או אדום כדאי' במשנה פ"ט דנדה ולא חיישי' לצביעה ודעת רדב"ז בתשו' להתיר מסברת עצמו וראייתינו מכרעת עכ"ל. [מבעילה אין ראי' כ"כ די"ל דשרי משום מצוה עיי' כתובות ד' תוס' ד"ה בעילת מצוה ופנ"י שם דף ו' ואיני רוצה להאריך]: