ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שיט
(א) בטו"ז סוף הסי' ומועתק בחיי אדם כלל ט"ז סי' י"ב כשנופל זבוב במאכל או משקה לא יסיר הזבוב דהוי בורר פסולת מאוכל אלא יקח קצת גם מהאוכל או המשקה עמו ויזרוק ע"ש. אמנם הא"ר סק"ח הביא בשם תשו' מהריט"ץ סי' ק"ג דמותר להסיר צרעין או יתושי' ויבחושי' אפי' עפר או פסולת שביין דאין ברירה בלח ע"ש, שו"ר שגם הבאה"ט הביא תשו' מהריט"ץ הנ"ל וכ' שבס' יד אהרן חולק עליו. אמנם הגאון בית מאיר כאן הביאו ג"כ והעתיק לשונו שכ' דזה אין דרך ברירה אנא ברירה בלח הוא שיניח הלא תוך כלי כפיפה או סודרין והמים נזחלין ונשאר הצריעה זה דרך ברירה בלח אבל להסיר בידו הצירעה מהלח ברירה זו אין לו שייכות בלח, וכן ראיתי גדולים מסירים יתושים מהכוס בשבת ואין מכלים, ובודאי הטעם כאשר בארנו עכ"ל. וכ' עלה הגאון ב"מ וסברתו הוא סברה ישרה ות"ל אף אני כונתי אלי' וכו' ע"ש:
(ב) ברמ"א סוף הסי' מייתי מהרי"ל בשם א"ז וירושלמי פ' כלל גדול הרוקק ברוח בשבת והרוח מפזר הרוק חייב משום זורה – כל האחרונים דחו הוראה זו דבגמ' דידן מקשה היינו זורה היינו בורר מבואר דזה ל"ה זורה דעיקר מלאכת זורה כעין בורר דהרוח מוליך ומפריד פסולת מהאוכל אבל היכא דכולי פסולת ואינו מברר זה מזה רק דמחלקו לחלקים דקים לאו בכלל זורה הוא ועיין באריכות בשו"ת רעק"א סי' כ'. ובס' בית מאיר תמה דהוי דבר שאין מתכוין (ופ"ר דלא ניחא לי' לכ"ע ע רק מדרבנן אסור) ועיין בתשו' שואל ומשיב שתיתאה סי' ל"ג וצ"ע, ועיין במנחת חינוך במלאכת "הזורה ובס' פתחי תשובה כאן בשם ס' אלפי מנשה ע"ש. וז"ל הירושלמי דף כ"ח ע"ב רקק והפריחתו הרוח חייב משום זורה וכל דבר שהוא מחוסר לרות חייב משום זורה, ופי' הק"ע שהרוח מחסרו ומפרקו לחלקים דקים חייב משום זורה, ובס' בית מאיר כ' שהפי' דחוק ומי יודע עכ"ל [בס' שבילי דוד בפתיחה במלאכת הזורה כתב דזורה הוי מלאכה הצריכה לגופה כיון דע"י הפסולת מתקלקל הכל וא"כ כשבורר מיתתקן כל המאכל ודלא כבעה"מ ז"ל ע"ש וכבר קדמו בזה בישועות יעקב סי' זה אות א' ע"ש]:
(ג) במג"א סק"ח ושרביטין של קטניות וכו', עיין בס' נשמת אדם כלל י"ד סי' א' שהקשה משבת דף קמ"ג ע"א והניח בצ"ע:
(ד) ברמ"א ס"ו מתיך קליפתן הירוקה, באשל אברהם סי' ש"ך סק"א תמה דאיך מותר לשבור אגוזים מקליפתן ולא הוי מפרק דמ"ש קליפה ירוקה מעץ שעליו הואיל ונתכסה בו ע"ש: