אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן שיח

סימן שיז

(א) במחבר ס"ב השוחט בשבת לחולה וכו' מותר הבריא לאכול ממנו וכו', עיי' בב"י שהקשה מ"ש ממוקצה דמחובר דאסור משום דלא לקטינהו מאתמול ה"נ שייך מוקצה בשחיטה מדלא שחטו מאתמול ותי' דחוק, ובס' תפא"י למשניות ריש מועד (כלכלת שבת דף כ"ו ע"א) תי' דבשלמא בהמה כיון דלא אפשר לכזית בשר בלא שחיטה לא אקציי' לכל דבהמה מע"ש, דשמא יחלה לו חולה בשבת וישחטנה, ולהכי פי' מתה מאילי' אין בה מוקצה, משא"כ בפירות שנשרו כיון דאפשר ללקוט לחולה רק מה שצריך לו, השאר אקצויי אקצי' מדעתי' ודו"ק, ועי' מג"א שי"ח סק"ד וטו"ז שם סק"ב עכ"ל:

(ב) ברמ"א שם ואם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חילה מבע"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו משום מוקצה (ב"י בשם א"ח) וכתב הגאון בית מאיר ז"ל. ועיין מג"א סק"ח מקשה דליבטל מה שגדל בשבת ברוב ויפה הקשה לפסק הש"ע יו"ד סי' ק"ב בהג"ה ואולם למשמעות התוס' ב"ק דף ס"ט שמביא ל"ק אלא שסומך על סי' ש"ך ס"ב שמשם ראית המרדכי בפסק הנ"ל דיו"ד, ויהי' איך שיהי' מ"מ יפה הקשה מהמבואר בביצה ל"ז ע"ב דאין לחוש לאיסור מוקצה למה שגדל בשבת לפי' התוס' שם. אמנם ז"ל הא"ח בב"י בשם הרא"ש הקוצץ פרי שלא נגמר בשולו לחולה בשבת אסור לבריא משום מוקצה אפי' נחלה מבע"י שאין הכנה במחובר בכיו"ב שהוא גדל והולך, והבט וראה שאם כהבנת משמעות הרמ"א ופי' המג"א הי' לו לומר שאין הכנה במה שגדל בשבת, א"וו לענ"ד כוונתו שכל שגדל והולך אין הכנה במחובר כזה לכל הפרי כי מפני שגדל והולך מקצהו מדעתו שלא לתלשו עד שיהא בגמר בישולו ולכן אפי' לחולה דמבע"י אסור כי זה אין הקצאתו מחמת איסור תלישה דנימא כיון שיש לו חולה דעתי' עלי' אלא הקצאתו מחמת עצמו וזה ברור לענ"ד באין ספק עכ"ל. ועיין בספר המקנה להגאון מפאקש שליט"א ח"ג דף כ"ו ע"א שכ' בשם בנו החריף המאוה"ג מו"ה פישל ז"ל שצ"ע על מג"א שסובר שטעם של רמ"א בפרי שקצץ לחולה מוקצה מצד מה שמוסיף בשבת אלא שכל הפרי שלא נגמר בישולו בע"ש מקצה בידים כי אין דרך לקצוץ עד שנגמר בישולו וכו' וחכם בני ישמח לבי גם אני כי קרוב לאמת כי כך לשון אורחת חיים בב"י הקוצץ פרי וכו' ע"ש. והנך רואה שנעלם מעיניו הבדולחים שכבר קדמו בכל זה הגאון בית מאיר ז"ל כאמור (ועיי' בתשו' נחלת בנימין או"ח סי' ס"ו חבלים נפלו לו בנעימים ליישב קושי' מג"א בדרך אחר):

(ג) במחבר סס"ד אבל מדיחי' אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומין הדג שנקרא קוליי"ס האספנין שא"צ בישול אלא מעט והדחתן הוא גמר מלאכתן. וכ' הלבוש שהחיוב בזה משום מכה בפטיש ועיין בס' מנחת חינוך דפוס לבוב דף מ"ח ע"ד שמביא ראי' מזה דגם באוכלין שייך מכה בפטיש והוא דלא כמ"ש לעיל סוס"י ש"ח בשם הגאון רמ"פ בפשיטות דבאוכלין ל"ש משום הכה בפטיש וע"ע במנ"ח הנ"ל במלאכת המכה בפטיש ואין להאריך:

(ד) במג"א ס"ק ל"ה ונ"ל דאסור ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דהואיל ואינו מתערב מבשל כדי קליפה, וכ' במנ"ח הנ"ל במלאכת המבשל א"כ צא ופרנס המשנה ביומא ד' ל"ד דעששיות של ברזל היו מטילין לתוך המקוה של כה"ג והש"ס מקשה והלא מצרף ותי' ע"ש, והרי בלא"ה אסור מה"ת משום מבשל כיון דהעששיות מלובנים ואינם מתערבי' עם המים ומבשל עכ"פ כדי קליפה ולא שייך תי' הש"ס שם וצ"ע. ונוראות נפלאתי עליו הלא כ' המג"א בסי' תס"ז ס"ק ל"ג דחם לתוך צונן דצריך קליפה חומרא בעלמא הוא ולא מדינא א"כ פשיטא דאינו אלא מדרבנן וכ"מ עוד מדמותר בדיעבד בלא קליפה ובדאורייתא אין חילוק בין לכתחלה לדיעבד כנודע, וע' בהגהות יד שאול ליו"ד סי' כ"ב שהביא בשם תשו' דרכי נועם סי' ה' דכל כדי קליפה אינו רק דרבנן ע"ש והוא כדברינו בעזהי"ת, וא"כ שפיר שייך גם בזה תי' הש"ס שם דבדרבנן מודה ר"י דדבר שאין מתכוין מותר דהא דמבשל כ"ק אינו אלא דרבנן ולק"מ, ועיי' בחוות דעת יו"ד סי' צ"א ביאורים סוף אות ה' מ"ש בדברי מג"א אלו ועיי' גם בס' שבילי דוד כאן:

(ה) במחבר סעי' י"ט אסור לטוח שמן ושום על הצלי בעודו כנגד המדורה אפי' נצלה הצלי מבע"י דמ"מ יתבשל השום והשמן. וכ' המג"א ס"ק מ"ח כנגד המדורה לאו דוקא דה"ה אם הוא רותח שיס"ב ונ"ל דבשומן מותר לטוחו דאין בו משום בישול כמ"ש סעי' י"ו וכו'. בשו"ת השיב משה סי' י"א הביא בשם בעהמ"ח ס' יד הקטנה שרצה לחלוק ע"ד המג"א ורצה לחדש דהא דאין בישול אחר בישול היינו דוקא במבשל אותו הדבר עצמו פעם שנית אבל במבשל שני דברים ביחד ונותני' טעם זה בזה אעפ"י שכל א' כבר נתבשל בפ"ע ה"ה חייב משום מבשל גמור ומה"ט השיג הרבה על רבינו המג"א ז"ל, והגאון השוב משה ז"ל דחה דבריו וכתב דודאי מה שמפליט ומבליע אינו מזיק לענין איסור שבת רק מבשל כמבואר בכל הפוסקים וכמ"ש המג"א כאן ס"ק כ"ח וס"ק ל"ב לענין כלי שני למ"ד דמפליט ומבליע, א"כ מעתה הדעת נותן כיון שכל א' לבד נתבשל ול"ש בהו בישול אף דמפליטי' ומבליעי' זב"ז מ"מ כיון דמצד הבישול לית בהו איסורא דכ"א בפ"ע כבר נתבשל ואין בישול אחר בישול גם מצד מפליט ומבליע אין איסור כיון דאין מצד זה שייכות איסור לענין שבת ע"ש באורך:

(ו) עיין בס' נשמת אדם כלל כ' ותמצא הערות נכבדות שונות בדברי הפוסקים דסי' זה וציינתי למזכרת מפני שאחרונים רבים לא ראו דבריו ולדוגמא ראה בס' מנחת חינוך במלאכת "המבשל' שהעיר בסוגי' דיבמות דף ו' גבי הבערת בת כהן מה לי בישול פתילה מה לי בישול סמנין הא יכול ליקח אבר שכבר התיכו אותו פעם א' ואין בישול אחר בישול ולא ראה שכבר קדמו בזה בנשמת אדם כלל הנ"ל סי' י' ע"ש:

(ז) עיי' בתשו' שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סי' כ' אודות אם מותר לעשות פעניצלעך בשבת וכן אם מותר לתתם לתוך מרק ע"ש שדעתו נוטה לאסור, ועיי' בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ר סי' ק"כ שכ' המבשל בשבת או בב"ח ע"י כח העלעקנוריציטעט חייב, ואם מכבה אור הנ"ל בשבת ג"כ חייב, גם יכול לברך עליו להדליק נר של שבת רק לענין הדלקת נר חנוכה מסיק דאין לברך ע"ש, וגם בח"ב ליו"ד סי' ל"א:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה