ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שיז
(א) במחבר ס"ג מתירין בית הצואר מקשר שקשרו כובס שאינו קשר של קיימא אבל אין פותחין אותו מחדש דמתקן מנא הוא וכ' המג"א סק"י והפותח חייב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום קורע אינו חייב אא"כ עושה ע"מ לתפור. וכ' בתוס' רעק"א למשניות פ"ז דשבת אות צ' מבואר מזה דכל שאינו עושה על מנת לתפור ממש אף במקום תיקון אינו חייב וצע"ג ממתני' דפי"ג הקורע על מתו המוטל עליו דחייב הרי אף דאינו ע"מ לתפור חייב, וחקוק בזכרוני שגם הגאון מהר"ם בנעט זצ"ל עמד ע"ז בספרו מגן אבות ותי' דכיון דיוצא ידי מצות קריעה המצוה אחשבי' להיות ג"כ מלאכה אף דאינו ע"מ לתפור. אך באמת גם מהקורע בחמתו דמבואר ברמב"ם פ"י מה' שבת הל' י' דחייב משום דעביד נחת רוח ליצרו והוי כמתקן ע"ש קשה דעכ"פ מבואר דהיכא דהוא מתקן חייב אף דאינו ע"מ לתפור א"כ ה"ה פותח בית הצואר למה לא חייב משום קורע דהא מתקן הוא ובאמת שכבר הרגיש בזה הפמ"ג ז"ל באשל סק"י מ"ש וצע"ג ליישב, ומגן אבות בדברו הנ"ל אינו מעלה ארוכה בכאן (שו"ר במחצה"ש כאן דהביא קושי' זו בשם הע"ש והניחה בקושיא וחפשתי באחרונים ולא מצאתי זולת בס' שבילי דוד אות ב' דהעלה ביישוב זה דכל שהוא גמר כלי או בנין זה אין בסוג קריעה כלל ורק קורע ע"מ לתפור או שאר תיקון חדש חוץ מגופו של בגד זה מיקרי קריעה עכ"ל וסברא טובה היא לחומר הנושא ועיין עוד בנשמת אדם כלל כ"ט מ"ש בזה) ועיי' תפארת שמואל על הרא"ש פ' כלל גדול סי' ו' אות ט':