ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שטז
(א) במג"א סק"ט הפורש מצודה ובשעת פרישתו נכנס חי' לתוכה חייב אבל אם נכנס אח"כ לתוכה פטור אבל אסור שאינו יודע אם יצוד אם לאו (תוס' דף י"ז) עכ"ל. עיי' מנחת חינוך דפוס לעמבמערג דף נ"א ע"א בד"ה הצד וכו' מה שפקפק על זה וכמדומה שלא ראה הפמ"ג באשל סק"ט ע"ש ודו"ק. וכתב עוד במג"א ונ"ל דמה"ט אסור להעמיד בשבת המצודה לציד בו עכברים. וצריך להזהיר ע"ז כי בעו"ה רבים אין נזהרים וכן צריך להזהיר ולפרסם דאסור להעמיד סם המות וכן (פליענענפאפיער) לזבובים בשבת, עיין כרם שלמה בשם תשו' שבו"י ח"ב סי' מ"ה:
(ב) במג"א ס"ק כ"ג ואותן אנשים שהורגין השממית שקורין שפי"ן בל"א נ"ל דאיסור גמור הוא דהא אינה מזקת וכו' ויכול לכסות המאכלים וגם אחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל וכו'. כתב בס' כרם שלמה ולפ"ז יש להורות אם נפלה שממית לתוך קדירה עם מאכל דאינה בטילה בששים דבדבר סכנה אין הולכין אחר הרוב ודלא כמורה אחד שטעה בזה ועיין בס' בית לחם יהודא בי"ד סי' קט"ז עכ"ל. ובפתחי תשובה ליו"ד סי' קט"ז (בשו"ע הקטנים דפוס ווילנא תרל"ו) כ' בסק"ג וז"ל, ועיין בספר חכ"א שכתב דאם נפל שממית שקורין שפין לתוך אוכל או משקה כ' הבית ל"י דאינו מועיל ס' דהטעם משום ארס ועיין במג"א סי' שט"ז ס"ק כ"ג שכתב שאחד מאלף שהיא מסוכנת במאכל אפשר יש לסמוך ולהתיר עכ"פ בס' וגם מצאתי בספר הברית דאין להם ארס כלל ע"ש עכ"ל. והנה מ"ש לעיין במג"א אדרבה מייתי חובה לנפשי' וכמ"ש בס' כרם שלמה הנ"ל דבדבר סכנה אין הולכי' אחה"ר, ומ"ש שמצא בס' הברית דאין להם ארס כלל, עיין בס' לקוטי מהרי"ח דף קי"ב הראה לעיין בשו"ת בית שלמה יו"ד סי' פ"ו בהג"ה מבן המחבר שמביא ראי' מפי' רש"י בתהלים קאפיטל ק"מ בפסוק חמת עכשוב דמפורש שם דשממית יש להם ארס עיי"ש:
(ג) במחבר סעי' י"ב חי' ועוף שברשותו מותר לצודן וכו', ובמג"א ס"ק כ"ו האריך לדחות פסק המחבר ועיין בנשמת אדם כלל ל' סי' ד' דמיישב ומקיים פסק המחבר ע"ש:
(ד) במג"א ס"ק כ"א ומ"מ מ נ"ל דמותר לזרקן במים וכו' עי' בקרבן נתנאל פ"א דשבת אות מ"ח דחולק ע"ז וכתב דאיזה תלמיד טועה כתב כן ע"ש: