ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שטו
(א) ברמ"א ס"א אבל אסור לעשות מחיצה בפני אור הנר כדי שישמש מטתו, בתשו' מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' כ"ה התיר לצורבא מרבנן אחד לשמש מטתו בליל טבילה בפני אור הנר ע"י שיעמוד שם מע"ש (שפאנישע וואנד) ואח"כ קודם השימוש יפשוט כל חלקיו שיהי' המטה מסובב מחיצה ע"ש שהאריך בפלפול וסיים בסוף התשובה. ומצאתי עוד שבהלכות קטנות סי' רכ"ו רצה לחדש שכל עשיות מחיצה לפני אור הנר הוי רק מחיצה לצניעות ול"ה כלל מחיצה המתרת (הגם שדבריו נפלאים) וגם חקר מלשון ב"י סי' שט"ו הגם שמתרת אם נעשה גם לצניעות מותר יעו"ש. לכהפ"ח הי' נראה צרף להתיר לפשוט חלקי שפאנישע וואנד עכ"ל (ובתפא"י למשניות ריש מועד בקונט' כלכלת שבת דף י"ט ע"ב כ' וז"ל. מיהו בפרוסים כבר טפח מן הצד מע"ש אז אפי' עשויין להתיר דבר מה מותר להוסיף ולפתחן בשבת ומה"ט (שפאנישע ווענדע) הפתוחים טפח מע"ש מותר לגמור פתיחתן בשבת אפי' בעושה להתיר דבר מה (משבצות שט"ו ב' עכ"ל):
(ב) במג"א סק"ח מותר לפתחו דלאו מידי עביב אלא ליתובי בעלמא (רש"י) ומה"ט שרי להעמיד החופה ולסלקה וכו', בס' בית מאיר מביא מגליון הש"ע של הצדיק מו"ה שמואל ז"ל בן ר' בענדיט שכ' על תיבת מותר שבש"ע ומהא נראה להתיר בשבת המכסה שקורין פריסאל (רעגענשירם) לפתחו ולהורידו בשבת דנ"ל לכאורה דלא גרע מחופה דמתיר המ"א עכ"ל וע"ש מה שפקפק ע"ז, גם עיי' בתפא"י הנ"ל כלכלת שבת דף י"ז ע"א שכ' אין לדמות (השירה) לכסא של פרקים (שהוא דין שו"ע דכאן) שכופלין אותו וחוזרין ופותחין אותו ושרי, ליתא, דהתם אין עשוי לצל ולהגן על שתחתיו רק לישב על גביו משא"כ הכא עכ"ל. אך מ"מ האריך בכחא דהיתירא להתיר נשיאת הרעגענשירם במקום שיש עירוב רק יען הגאון נוב"י תנינא או"ת סי' ל' החמיר כ"כ באיסורו לא מלאו לבו להתיר הדבר לגמרי אבל עכ"פ נ"ל ברור דמותר לומר לגוי למותחו ולפותחו בשבת כיון דאפי' שבות שבו לא ברירא כל כך לפיכך שבות דשבות לא הוי ויש להתירו עכ"פ משום פסידא וצערא וכבוד הבריות עיי"ש. ועיין בס' כרם שלמה כאן שהביא דברי נוב"י הנ"ל לאיסור וסיים בשם ברכ"י אבל לומר לנכרי שישאנה להגן עליו מותר ע"ש. ובתשו' חתם סופר או"ח סי' ע"ב חולק ג"כ על נוב"י הנ"ל וסיים שקרוב לומר שאפי' מדרבנן שרי' וא"כ לכל הפחות מותר לפותחם ע"י גוי ואין להרעיש העולם בשביל זה עכ"ל. וגם בס' בית מאיר כאן מסיק דנ"ד שרי' דלא מיבעי' לדעת רש"י גבי סיאנא שבמס' שבת ועירובין דאין בו משום אוהל וטעמו משום דלא אסרו חכמים אוהל עראי אלא דומי' דאוהל קבע דמה אוהל קבע נח על טבור הארץ ה"ה באוהל עראי בעינן עכ"פ שיהא נח ע"ג כלונסות התקועים או עומדים על הארץ, אלא דלא בעי שיהא מחובר ביתידות כמו אוהל קבע, אבל על האדם לח שייך כלל להקרא אוהל, דמצד בנין נובע איסורו ואיך שייך בנין על גוף אדם, וכדמות ראי' לזה משנה א' פ"ו דאהלות דאיתא שם אהל הבא בידי אדם אינו מחיצה לטהר, וא"כ בנ"ד לרש"י ז"ל ודאי שרי, אבל אפי' לשיטת האוסרים סיאנא מודו בנ"ד דשרי, וע"כ לא אסרו אלא בסיאכא דעכ"פ מונח על ראש האדם העומד על הארץ ונח עליו משא"כ בנ"ד דאינו כח כלל אלא ע"י תפיסת יד האדם בו לכ"ע שרי' דלא הוי כלל דומי' דבנין, ועיין נמי בתוס' עירובין דף ק"א ע"א בסד"ה וכן ביעתא שכתבו אי כמי לבנין אלא כשעושה על גבי הקרקע וכו' ודו"ק ע"כ דבר קדשו. שוב ראיתי אריכות בזה בתשו' שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סי' מ"ב ע"ש שדעתו להחמיר, וע"ע בזה בשו"ת מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' כ"ג, ואין הפנאי מסכים לעיין בפלפולו הזך, ועיי"ש בסוף הסימן דהעיר בדבר חדש דברעגענשירם ברגע אחת נעשה הגג עם המחיצות ואין זה דרך בנין כלל לבנות הגג עם הדפנות ברגע אחת ע"ש, ועי' עוד בס' הקובץ על הרמב"ם פכ"ב מה' שבת הלכה כ"ז מ"ש בזה:
(ג) במג"א סק"ט לא יסדר, דעביד אוהל וכו' ואע"ג דדבר שאין מתכוין שרי היינו שעושה דבר ואין מתכוין לעשות חריץ משא"כ כאן שמתכוין לעשות מה שהוא עושה (תוספות) עכ"ל. רבים מתקשים בחילוק זה של התוס' מכמה מקומות בגמ', ועיין בס' שבילי דוד לאו"ח בריש הספר בכללי ל"ט מלאכות (מלאכת החורש) שביאר דברי התוס' בטוב טעם והסביר חילוקם הנ"ל ועפי"ז יסתלקו כל הקושיות ע"ש: