ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שז
(א) במחבר סיב אבל מותר לומר לו אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר אע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה, היינו דבר שאין רצונו להנות ממנו בשבת וכגון לשכור פועלי' אלאחר שבת ונסתלקה תמיהת לח"מ פ"ו ע"ש (הגהות זכרון אברהם) ועיין בתוס' שבת סי' רע"ו ס"ק ח"י שמיישב תמיהת הלח"מ על דרך אחר:
(ב) במחבר ס"ג אסור ליתן לעכו"ם מעות מע"ש לקנות לו בשבת עיין בתשו' הרי בשמים מהד"ת סי' קפ"ח שאוסר לסוחרי ביצים ליתן מעות לעכו"ם שיקנו להם ביצים ביום השוק שחל ביום א' דר"ה ע"ש והוא פשוט:
(ג) במחבר ס"ה דבר שאינו אסור אלא משום שבות מותר לישראל לומר לעכו"ם וכו' מפני מצוה וכו', אם מותר לומר לגוי מע"ש להדליק בשבת נר יאהרצייט אם יכבה בשבת עיין בתשו' שואל ומשיב שתיתאה סי' ל"ג חקר בזה ורוצה לחדש דנר יא"צ חשוב שבות דשבות ע"ש:
(ד) במג"א סס"ק י"ד וכ"מ בר"ן פ"ק דשבת שהקשה האיך מותר להתפיס מטלטלין לכתובתה הא הוי קונה קנין בשבת וכו' – מ"ש פ"ק דשבת הוא טעות הדפוס וצ"ל פ"ק דכתובות, ועיין מ"ש בסי' הקודם ענף ג' בשם המנ"ח:
(ה) במחבר סי"ד לקרות באגרת השלוח לו וכו' ואם הובאה בשבילו מחוץ לתחום טוב ליזהר שלא יגע בה. עיין מ"ש בזה העטרת זקנים לעיל סי' רמ"ז. ועיין כאן בהגהות מהרל"ח אות ג' וא"י מה חידש הלא מפורש כן בב"י:
(ו) במחבר סעי' י"ו ספרי מלחמות אסור לקרות בהם בשבת, כתב בס' שבילי דוד דזה דוקא במלחמות שעברו משא"כ במלחמה העומד לעתים יש בה תועלת לדעת בשביל כמה ענינים דנוגע בעניני בני אדם בכ"מ שהם סדנא דארעא חד הוא עכ"ל:
(ז) במג"א סס"ק כ"ט אבל מותר לומר לו בשל בשר שלך והקשה פמ"ג הא עובר על ודבר דבר ותי' בתשובות הריטב"א סי' ד' דכמו דממעטינן מחפציך חפצי שמים כמו כן ממועט חפצי נכרי כמו גבי חמץ דממעטינן מלך של גבוה ונכרי ע"ש:
(ה) במג"א סס"ק ל"א "דהתם אין אומר שום ציווי לעכו"ם רק שא"ל שאינו יכול לקרותו" והקשה התו"ש והפמ"ג דאכתי קשה דהא קיי"ל דאפי' עושה העכו"ם מעצמו אסור ליהנות ממנו ועיי' במחצה"ש שנדחק בזה, אמנם בס' תפא"י למשניות ריש מועד כ' בכללי אמירה לעכו"ם דף ל' וז"ל, אבל מותר לומר לעכו"ם שלא בדרך צווי מה שחסר לו כגון שיאמר הנר דולק עמום אף שיבין למחוט הנר בכלי או אינו יכול לקרות האגרת החתום אף שיבין מתוך דבריו לשבור החותם ולפתחו (מג"א סק"כ וסקל"א) ואין להקשות הרי אפי' עשה כן עובד כוכבים בעצמו לצורך ישראל אסור להנות ממנו וכעכו"ם שהדליק נר לצורך ישראל דאסור לכל להנות ממנו (כסי' רע"ו א' ושכ"ה) נ"ל דהתם נהנה מגוף ההדלקה האסורה משא"כ הכא אינו נהנה מקריעת הנייר עצמו רק מדבר המסובב ממנו דהיינו קריאת הכתב, וכמו כן במחיטת הנר אינו רק מסיר מה שמעכב סיבת ההבהקה ואין הישראל נהנה מגוף המחיטה ודו"ק עכ"ל, ועיין בס' שבילי דוד כאן ואולי גם הוא כיוון לזה ע"ש:
(ט) ואגב אעורר במ"ש התפא"י שם דבשו"ת חו"י (מ"ט ונ"ג) מסתפק אם אומר לעכו"ם שיאמר לעכו"ם אחר לעשות מלאכה אם אסור או מותר, ודעת התפא"י נוטה להיתר ע"ש. ולענ"ד מתוס' דראש השנה דף כ"ד ע"ב דיה שאני ר"ג כו' משמע דאסור ע"ש ודו"ק:
(י) ויען דסימן זה כולל דיני שבת התלויים בדבור ראוי להזכיר מ"ש בתל תלפיות מחברת א' צד ל' בשם הגאון מו"ה שמחה באמבערגער זצ"ל אבדק"ק אשאפפענבורג יע"א דאיסור גמור לדבר בשבת על הטעלעפאן משום מבעיר אש שמוליד נצוצי העלעקטוריציטאט כנודע (וכן העלמקטורישע שעללען אסורים מלהשתמש בהם בש"ק מפאת זה) ע"ש, ועיין בתשו' בית יצחק ליו"ד ח"ב דף קנ"ח (במפתחות והגהות לסי' ל"א) מ"ש בזה ושם נאמר גם דאסור לדבר במכונה הנקרא פאנאגראף והוא כלי המחזקת הדיבור ימים רבים מפני שנתהוה רושם בהשעוה הנמצאת במכונה הזאת והוי ככותב כמבואר בסי' ש"מ דמוחק שעוה שעל פוקס חייב וה"ה בכותב על שעוה וכן אסור להשמיע הקול מהפאנאגראף משום משמיע קול, ועיי"ש עוד חידושי דינים בשאר ענינים חדשים שנתחדשו בכח העלעקטרי בימים האלו לענין שבת ואכ"מ להאריך: