ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן שה
(א) בפמ"ג במשבצות סק"א פשיטא לי' דגם אשה מצווה על שביתת בהמה ובתוס' רעק"א למשניות ר"פ במה בהמה נסתפק בו ועיי"ש בתפארת ישראל בחידושים שבסוף הפרק כ' דאשתמיטתי' המשנה דפרת שכנתו של ראב"ע הי' יוצאה ברצועה וכו' עיי"ש, ועיי' במהר"ם שיק סי' קכ"ט שכ' ליישב דברי רעק"א ז"ל, ועיי' עוד במהר"ם שיק לתרי"ג מצות סוף מצוה ל"ב מ"ש בזה:
(ב) במג"א סק"ו ונ"ל דאפילו בכרמלית שרי כדאמרי' ר"פ מי שהחשיך כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה עכ"ל, כתב בתוס' רעק"א למשניות פ"א דשבת אות כ"ג מדברי התוס' בשבת דף ח"י ע"א ד"ה ולימא מר, דלרבה דטעמא דב"ש לאו משום שביתת כלים אלא דטעמי' דגזרינן דלמא אתי למיעבד בשבת הטעם דטוענים קורה כיון דאי עביד בשבת א"ת חטאת ל"ג ולר' יוסף דס"ל דטעמא דב"ש משום שביתת כלים לא תקשה אמאי טוענים קורה היינו דאזיל ממילא טפי מכל הנך דמתני', מזה נסתר לפע"ד דברי המג"א סי' ש"ה דס"ל בפשיטות דבכרמלית ליכא משום שביתת בהמה דא"כ הא בפשוטו לר' יוסף ניחא די"ל דכמו לדידן במילי דרבנן ליכא משום שביתת בהמתו ה"נ לב"ש לענין שביתת כלים מש"ה בטעינת קורה דהוי רק דרבנן אין משום שביתת כלים עיי' בס' תוס' שבת שם, אך לדברי הר"ן דנקט באמת הכי כיון דהוי דרבנן אין בו משום שביתת כלים י"ל דה"נ לדידן לענין שביתת בהמתו עכ"ל. ועיי' במג"א לעיל סי' ד"ש סק"ג מ"ש בשם רדב"ז וכ' שם בס' תוס' שבת דהוא סותר למ"ש הוא עצמו דבשבות דרבנן ליכא משום שביתת בהמה א"כ ה"ה דליכא משום שביתת עבד וצ"ע (וז"ל הרב לקוטי שלמה כאן. מג"א סק"ו כל שבגופו שבות אין משום שביתת בהמה וכן בר"ן ספ"ק ע"ז דבחצר ל"ש שביתת בהמה ובשואל ומשיב מהד"ק ח"ב סי' ס"ז תמה התורה אמרה למען ינוח מה נ"מ לר"ה לכרמלית סוף סוף לא נחה עכ"ל):
(ג) במג"א ס"ק י"ב וה"ה דמותר לומר לעכו"ם להמרוח האווזות פ"א ביום משום צער ב"ח וכו'. בתשו' מהר"י אסאד או"ח סי' ס' מתיר ליטול בשבת הגרעין חטה (שקורין קערינדעל) מתוך גרון האווזא המסוכנת עי"ז בהלעטה, ועיין בזה תשובה גדולה במהר"ם שיק או"ח סי' קנ"ה בבקיאות נפלא ומסיים בהא סליקנא היכא דאינו תחוב בעומק ואין פ"ר בתלישת נוצות ולא פ"ר בעשיית חבלה נלפע"ד דנהי דלכתחלה יש לעשות ע"י גוי אבל אם אין גוי אומן לזה מותר לישראל להוציא, אם אין הישראל מטלטל האווזא, אבל אם הוא תחוב בעומק ואיכא פ"ר או קרוב לפ"ר שיעשה חבלה לפענ"ד אין להוציאה ע"י ישראל מטעמים המבוארים לעיל עכ"ל [ואם מותר לחלוב פרה שיש לה עגל דליכא צער בע"ח עיין בס' שבילי דוד כאן דמצדד דג"ז מותר ע"י גוי ע"ש]:
(ד) בפתחי תשובה מביא דבתשו' זרע אמת סי' מ"ה מתיר לחלוב ע"י גוי עז בשבת לחולה שצוו הרופאים לשתות החלב תיכף וסמוך לחליבתו מהעז ע"ש ובמ"ש המג"א ס"ק י"ב בענין המרת אווזות ע"י שראל עמ"ש לקמן סי' שכ"ד]: