ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן דש
(א) בב"י כאן הביא שיטת רש"י דגר תושב מוזהר על השבת משום דמחלל שבת כעובד ע"ז ע"ש, וארשום קושי' שהקשיתי בזה (וכבר מובא בשמי בת"ת מחברת ה' צד כ') כעין קושי' הצ"ק דנימא גבי ועצם לא תשברו בו דא"צ לשבור כמו גבי ולא יבדיל דאיתא בזבחים ס"ה דא"צ להבדיל, ה"נ קשה בסנהדרין נ"ח ע"ב עכו"ם ששבת חייב מיתה מנ"ל דילמא האי לא ישבותו ר"ל דא"צ לשבות דהא לדעת רש"י (יבמות מ"ח ע"ב) גר תושב מוזהר על השבת משום דמחלל שבת כעובד ע"ז אלא שהתוס' חולקים ע"ש אך מסברא ודאי סלקא דעתין כרש"י לכך אשמעינן קרא דא"צ לשבות וצע"ק, ועיין מ"ש שם חכמי הזמן בזה:
(ב) במג"א ס"ק י"ב כ' ומשמע ברמב"ם דאין מקבלין עבד בזמן הזה ע"ש ס"פ כ' עכ"ל וכ' בחידושי רז"ה ברמב"ם ספ"ק מה' שבת מבואר שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג אבל עבד לא נזכר שם ובהדיא מבואר ביבמות וש"ע יו"ד סי' רס"ז שעבד כנעני נוהג בזה"ז רק עבד עברי אינו נוהג בזה"ז אלא בזמן שהיובל נוהג כמבואר שם בי"ד סי"ד ע"ש וצע"ג עכ"ל, ולפי מ"ש מחצית השקל לק"מ: