ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רצו
(א) במג"א ס"ק י"א כ' דדעת רמ"א דנשים אין יכולות להבדיל לעצמן אע"ג דמברכי' בשופר ולולב אע"פ דהוי מ"ע שהז"ג דדוקא במצוה שיש בה עשי' רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין אלא הברכה כגון כאן אין רשאות, והקשה הפמ"ג דא"כ אין נשים רשאים לומר ברכת ק"ש יוצר אור ואהבה רבה וזה לא שמענו שאסור לומר הברכות לנשים בק"ש שחרית וערבית והניחו בקושיא. ולענ"ד נראה לתרץ ב"ה בטוב טעם דהנה הבאתי בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר אות "הקדש ע"י שליח" בשם הראשונים דכל מקום דסגי במחשבת הלב שם לא אמרינן עקימת שפתיו הוה מעשה (עיין אמרי בינה להגאון ר"מ א"ש זצ"ל בסוגי' דמצ"כ וישועות יעקב או"ח סי' ס"ב אות א') א"כ כיון דהבדלה ילפינן לה מזכור את יום השבת זכרהו בכניסתו וזכרהו ביציאתו כמ"ש הרמב"ם ר"פ כינו מה' שבת יע"ש, א"כ כיון דיוצא בקידוש בהרהור כמ"ש בס' כרם שלמה לעיל סי' רע"א דמדלא כתיב לא תשכח כמו במחיית עמלק רק זכור י"ל זכור בלב ויוצא בהרהור ע"ש, א"כ גם הבדלה יוצא בהרהור ומדיוצא בהרהור ל"ה עקימת שפתיו מעשה והוי מצוה שאין בה עשי' לכך אין נשים רשאין לעשותה, אבל בק"ש דלכ"ע הרהור לאו כדיבור דמי מדכתיב ושננתם דמשמע שינון בפה וכן ודברת בם משמע דצריך להיות דיבור בשפתיו (עיין שג"א סימן ו' וישועות יעקב סי' ס"ב) א"כ עקימת שפתיו הוי מעשה והוי מצוה שיש בה עשיה ולכך שפיר יכולות נשים לברך ברכות ק"ש שחרית וערבית ומיושב שפיר קושי' פמ"ג ז"ל בעזהי"ת: