אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן רעו

סימן ערה

(א) ברמ"א ס"ב י"א דמותר לומר לעכו"ם להדליק לו נר לסעודת שבת וכו' – כתב בפתחי תשובה ז"ל עיין בתשו' בנין עולם סי' י"ב שסכם אחד חתר למצוא היתר בבהמ"ד בימות החורף בלילי שבתות הארוכים לצוות לעכו"ם להדליק נר בשביל תלמוד תורה דרבים וסתר כל דבריו ואדרבה הביא ראיות להיפוך שאין שום היתר ע"ש. והנני להעתיק כאן תשובה א' שכתבתי בילדותי (ד' בשלח תרמ"ה) להחכם המופלג מורג חרוץ בעל פיפיות מו"ה אהרן שווארץ ני' בק"ק מאקאווע וז"ל אשר שאל אם יש להתיר בשבת שבות דאמירה לנכרי במקום מצוה כגון לצוות לו שידליק נר כדי ללמוד אצלו ודעתו נוטה להתיר ולדעתי לא כן הוא ואברר שיחתי:

(ב) הנה באו"ח סי' ש"ז כ' המחבר בס"ה שאין להתיר שבות דאמירה לנכרי במלאכה דאו' אפי' במקום מצוה רק שבות דשבות והרמ"א ציין על מש"ל סי' רע"ו דיש מקילין אפי' במלאכה דאו' במקום מצוה ואמנם כ' שם שיש להחמיר אם לא לצורך גדול כיון דרוב הפוסקים חולקים על סברא זו (עיי' רמב"ם פ"ו משבת ה"ט ותוס' גיטין ח' ע"ב ובבא קמא פ' ע"ב וטוא"ח סי' ש"ז ורי"ף ור"ן שבת פ' ראד"מ). ולכאו' הי' נראה להקל גבי ת"ת מכ"ש דיישוב א"י דלא גזרו בו חכמי' על שבות כדקי"ל בסי' ש"ו סעי' י"א א"כ ק"ו לת"ת דעדיף טפי שהרי אמרו מוכרי' ס"ת ללמוד תורה עיין יו"ד סי' ע"ר ולא אשתמיט שום פוסק לומר מוכרי' ס"ת בשביל יישוב א"י אבל הא תברא דהתם לא שרינן למכור ס"ת אלא משום ת"ת דזמן רב וכפרש"י שהביא המג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ד דמוכרי' ס"ת להתפרנס בדמיו ויוכל ללמוד תורה בתדירות בלי עיכוב אבל ת"ת דחד שעה לא שמעינן מהתם שיהי' מצוה רבה כ"כ, ובלא"ה כבר כ' ה"ה פ"ו משבת ה"ט שאין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים וכ"כ הב"י סי' ש"ז בשם תשו' הרשב"א וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' ק"ט אע"ג דקא שרי ראבי"ה אמירה לגוי לנגן בכלי שיר לשמחות חתן וכלה אין לדמות מצות זו לזו וכו' ע"ש, וכ"כ בחידושי רמב"ן שבת ר"פ ראד"מ שאין אנו שוקלין מצות זו בזו ואין אנו יודעין מתן שכרה של מצות כדי שנאמר כמו שהתירו זו נתיר אף זו ע"ש וא"כ ודאי שיש להחמיר לכאו':

(ג) אמנם לפמ"ש המג"א סי' תרנ"ה דמשמע בתשו' רש"ל דלצורך יו"ט ראשון מותר לומר לעכו"ם להביא לולב בשבת ואע"ג דס"ל לרש"ל דיש עכשיו ר"ה דאוריי' כמ"ש סי' שמ"ה סק"ז בשמו, מ"מ ס"ל דשרי לצורך מצוה כזו עכ"ל, וכ' המחצה"ש כוונותו דשאני משאר מצות הואיל והיא מצוה עוברת או מטעם שכ' הטו"ז דהוי עשה דרבים ע"ש, א"כ לטעם הא' דמצוה עוברת חמורה יש להקל גם בנ"ד דהא אין לך כל רגע שיוכל להפטר מת"ת וא"כ אם יפסוק מלמודו שעה א' הוה עוברת שאין לה תשלומין ובמצוה כזו י"ל דשרי ועיי' בב"י או"ח סי' מ"ז שכ' ע"מ שנשאל הרשב"א כשאנו מברכי' על התורה בכל בוקר למה אין אנו מברכי' לאחרי' וכ' הב"י לא קשי' דכיון דמצות הגיית התורה היא כל היום וכל הלילה ואין שעה שא"א לעסוק בתורה ל"ש לברך לאחריה עכ"ל – ואני מצאתי כן בריטב"א גיטין דף ס' ע"א ע"ש] וגם לפי טעם הב' דלולב שאני דהוי עשה דרבים י"ל בנ"ד דא' אסור ללמוד מחשש דשמא יטה וע"כ מסתמא קורין שנים ביחד דאז ל"ש שמא יטה כדקי"ל בסי' ער"ה ס"ב א"כ הוי מצוה דרבים ובזה י"ל דכדאי הוא בעל העיטור ובה"ג לסמוך עלייהו להתיר אמירה לגוי אפי' במלאכה דאו' (ועיי' בס' כפת תמרים יומא דף פ"ז ע"א בד"ה כל המזכה הרבים שכ' וז"ל דמזכה את הרבים לאו היינו כל ישראל אלא אפי' מזכה לב' או לג' מקרי רבים כההיא דתנן בגיטין כל נדר שידעו בו וכן חטאת גזולה שלא נודעה לרבים דהני כולהו הוו ב' או ג' עכ"ל וא"כ ה"נ לענין מצוה דרבים ב' או ג' רבים מיקרי):

שוב ראיתי בזה פלפול ארוך בתשו' השיב משה או"ח סי' י' מה שהשיב הגאון מו"ה ייט"ב זצ"ל מסיגוט באותן המשכימי' בכ"י לומר תהלים ברבים אי שרי להו לומר לגוי בשבת שידליק נר והביא מ"ש הגאון ישועות יעקב סי' ש"ז סק"ג שלא התיר בכה"ג אלא לאמר לעכו"ם קודם השבת להדליק נר בשבת. ואמנם עיקר סמיכה שלו על סברא זו דמצוה דרבים דוחה אי' אמירה לגוי אפי' במלאכה דאו' והביא ראי' מתוס' ר"ה כ"ד ע"ב גבי שאני ר"ג דאחרים עשו לו כתבו התוס' אע"ג דבכל מילי אמירה לנכרי שבות וכו' הכא לא גזור משום מצוה עכ"ל ועי' בריטב"א ע"ז דף מ"ג, והקשה הב"ח ביו"ד סי' קמ"א הלא בעלי התוס' סוברים דדוקא במילה דהיא גופה דחיא שבת שרינן שבות דשבות אבל מלאכה דאוריי' לא ודלא כבה"ג א"כ איך שרי כאן אמירה לנכרי באיסור דאוריי' במקום מצוה, א"וו דמצוה דרבים שאני וקידוש החודש הוא מצוה דרבים ע"ש ולענ"ד קושי' הב"ח לא קשיא כל כך בלא"ה דקידוש החודש שהוא להציל רבים ממכשול שלא יעברו על איסור חמץ בפסח וכדומה הרבה איסורים התלויים בקביעא דירחא, בזה ודאי סברא גדולה יש להתיר אמירה לגוי ועיין בס' חיי אדם ה' שבת כלל סיב אות י"א לענין עירוב שנתקלקל דמותר לומר לגוי לתקנו ע"ש וא"כ ליכא למידק משם כלל. ועוד אני שואל מנלי' להב"ח דגם באיסור לאו אין מתירים לדעת התוס' אמירה לגוי במקום מצוה דילמא בזה גם התוס' מודים, ניהו דגם באיסור לאו שייך אמירה לגוי כמבואר בב"מ דף צ' מ"מ דילמא מ"ש התוס' דלא שרי אמירה לגוי באיסור דאוריי' ה"ד בשבת דיש בו לתא דאיסור סקילה אבל באיסור לאו גם להתוס' שרי אמירה משום מצוה וצ"ע (והחכם הנ"ל כ' לי דלא גרע איסור לאו מאיסור דרבנן עכ"פ והרי אפי' שבות דשבות במקום מצוה לא התירו התוס' רק גבי מילה משום דדחיא שבת עכ"ד, ולדידי פשוט מאוד דאיסור דרבנן לגבי שבת חמיר טובא ואין ללמוד ממנו אפי' איסור דאוריי' בשאר איסורין וכ"כ הפנ"י שבת ס"פ המוציא יין על קושי' הגמ' והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס ע"ש וע"ע בס' בית מאיר אהע"ז סוף סי' ה' שציין כמה מקומות בגמ' שמצינו זה):

והא מילתא דאמירה לגוי הואיל ואתי לידי אימא בה מילתא. הנה הקו' מפורסמ' מתשו' פנ"י יו"ד סי' ג' לדעת רש"י ב"מ פ' איזהו נשך ומובא בטור יו"ד סי' קס"ט דיש שליחות לגוי לחומרא א"כ מה מיבעי' לי' בב"מ צ' ע"א בחסימה וסירוס אי שייך אמירה לגוי בשאר איסורין תיפק לי' משום שליחות דהא כל היכא דשליח לאו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה כדקי"ל בחו"מ קפ"ב ברמ"א ע"ש, ובשלמא משבות דאמירה לגוי בשבת ל"ק דשם י"ל כמ"ש הבית מאיר אה"ע סס"י ה' דל"ש בזה שליחות שלא קפדה תורה על גוף המלאכה שלא תיעשה בשבת רק למען ינוח והרי כח ע"ש דפח"ח אבל בשאר איסורין אכתי קשה. והנה לרש"י לשיטתו לק"מ דהרי רש"י פי' בב"מ חסום פרתי ודוש בה דישה שלך ע"ש וס"ל דאפי' בדש לצורכו ג"כ אסור משום אמירה לגוי א"כ זה ודאי לא הי' אסור משום שליחות דהרי אמרי' בקדושין מ"ג ע"א אפי' למ"ד ישלד"ע זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ע"ש. אבל אכתי קשה לד' התוס' שבועות ג' ע"א בד"ה ועל הזקן שכ' באמצע הדיבור מדלא קאמר איש דאמר לקטן או נכרי אקיף לי גדול" עכ"ל ומוכח מזה דס"ל יש שליחות לקטן ונכרי לחומרא (וד"ז הי' בהעלם מהגאון כתב סופר או"ח סי' מ"ז בד"ה ועוד י"ל ע"ש) והם ס"ל בב"מ דלצורך העכו"ם ליכא משום אמירה לגוי רק לצורך ישראל וע"ז קשה שפיר ת"ל משום שליחות. וראיתי בתשו' חת"ס חלק ו' סי' כ"ד שתי' דנ"מ לנכרי שהוא קטן דבזה לכ"ע אין שליחות אפי' לחומרא ומשום אמירה אסור. ולענ"ד נראה לתרץ בפשיטות דנ"מ באומר לגוי חסום או סרס פרתי לכשתלד דמשום שליחות ליכא דהא הוי דבר שלב"ל וכ"מ דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כדאמרי' בנזיר י"ב ע"ב אבל משום אמירה לנכרי איכא גם בהא וא"ש:

והנה ראיתי בפנ"י ר"ה דף כ"ד שהקשה בתוס' ד"ה שאני ר"ג שכ' הכא לא גזור משום מצוה א"כ מאי מקשה בסמוך בגמ' והא ר"ג יחיד הוה וא"כ אסור להשהותו שמא יחשדוהו, הא י"ל משום מצוה שאני ודוחק לחלק בין איסור חשדא לאיסור אמירה לגוי ע"ש. ולי נראה ליישב עפמ"ש הברטנורה פ"ג דעירובין בהא דא"ר כ"ד שהוא משום שבות לא גזרו עליו בהשמ"ש ה"ד בשבות א' אבל בשני שבותים גזרו ומבואר שם דאפי' במקום מצוה הדין כן ועיי' אבן העוזר עירובין ל"ה שכ' כן גם לענין אין שבות במקדש דה"ד בשבות א' משא"כ בב' שבותים וא"כ ה"נ י"ל דאע"ג שהתירו חכמים שבות במקום מצוה ה"ד שבות א' אבל בשני איסורי דרבנן גזרו אף במקום מצוה וא"כ פריך הגמ' שפיר והא ר"ג יחיד הוה וא"כ אסור משום חשדא וא"ל דמצוה שאני דהא יש עוד איסור דאמירה לנוי וב' איסורי' לא התירו אף במקום מצוה וא"ש:

ומש"ל דבאיסור לאו מותר אמירה לגוי במקום מצוה אליבא דכ"ע נ"ל לכאו' ראי' לזה מגמ' פסחים י' ע"ב ככר בפי נחש צריך חבר להוציא או א"צ וכו' ע"ש ופשיטא דהאי חבר היינו עכו"ם דאי לישראל ודאי לא הותר לעבור על לאו דחובר חבר במקום מצוה דרבנן וא"כ מה קמיבעי' לי' הא אמירה לנכרי שבות ואפי' משום מצוה אסור אעכ"ח דבאיסור לאו מותר עיין ביו"ד סי' קע"ט, ויש לדחות דהתם לא אמרי' דהוי כמצווה לנכרי לעבור על לאו דחובר חבר משום דהוי כדבר שאין מתכוין שאין כוונתו להיות חובר חבר כ"א ליקח הככר מהנחש וצ"ע – וסהדי במרומים כי אח"כ מצאתי חקירה זו בס' משנת חכמים דף ס"ג שחילק ג"כ דבאיסור לאו מותר אמירה לגוי במקום מצוה ותי' בזה קושי' הב"ח הנ"ל. וגם כתב עוד דמצות קידוש החודש הוי מצוה דרבים וכד' הגאון מסיגעט הנ"ל – ובדף קט"ז העיר גם הוא מגמ' פסחי' הנ"ל ודחה כמ"ש ואמרתי שישו בני מעי וכו'. ועיי' בס' קצוה"ח לחו"מ ססי' ס"ו שהשיג על התומים דשכירות פועלים אסור בשבת ולפי הנ"ל דשבות במקום מצוה דרבים מותר א"ש דלשמור הפרה והזרעים לומר הוי מצוה דרבים ע"ש ודו"ק – סוף דבר כבר הורה זקן הגאון בעל ישועות יעקב דלומר לעכו"ם קודם השבת שיעשה אפי' מלאכה דאו' שרי במקום מצוה וכ"ש במקום מצוה דת"ת דשקולה כנגד כל המצות ובצירוף כל הסברות שכתבתי לעיל משום דהוי מצוה עוברת וגם מצוה דרבים יש להתיר בכה"ג ואין למחות ביד המקילין בזה כי יש להם ע"מ שיסמוכו וכמ"ש בתשו' השיב משה הנ"ל אבל לומר לו בשבת עצמו אין להתיר כנלע"ד ידידו הדו"ש תורתו באהבה:

גרשון הק' שטערן.

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה