ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רסו
(א) במג"א סק"ז חוץ לי"ב מיל מוטב לרכוב מלילך ברגליו, ובתפארת ישראל למשניות פ"א דר"ה כ' במשנה מי שראה את החודש ואינו יכול להלך מוליכין אותו על החמור, אפי' בשבת משמע אבל ביכול לילך הלוך עדיף, מכאן נ"ל ראי' חזקה דהלוך בשבת עדיף מרכיבה אפי' חוץ לי"ב מיל דהרי מתני' במהלך לילה ויום מיירי ודלא כהמג"א סי' רס"ו סק"ז ע"ש:
(ב) עוד שם, ולפע"ד יש ברכיבה איסור תחומין אפי' למעלה מי' דרכוב כמהלך דמי, ובס' אבן העוזר חולק עליו (בסי' רמ"ו) דדוקא לענין שצריך לעמוד לפני רבו כל שרבו מהלך בזה אמרו דרוכב כמהלך דמי וכו' אבל לומר אף שהוא למעלה מי' הוי כאילו מהלך בארץ דהוי למטה מי' זה לא שמעינן מהתם אלא דהוי כמהלך במקום שהוא והוא למעלה מי' ע"ש. ובתפא"י הנ"ל פכ"ד דשבת מ"א הביאו וכתב דמ"ש דזה דוקא לענין קימה דתלמיד לפני רבו במח"כ אשתמיטתי' תוס' דב"מ ט' ע"ב שהקשו מזה אספינה מהלכת ע"ש. ולענ"ד לא אשתמיטתי' תוס' הנ"ל וגם מהתם לא שמעינן אלא דהוי כמהלך במקום שהוא ודו"ק:
(ג) עוד במג"א ס"ק י"ט הקשה על אגודה דסובר כיון שכבר מוקצה בידו יכול לילך עמו בכל מקום שירצה והא בשבת דף ל"ה איתא שהצריכו להמתין לקבל שבת עד שיצניע התוקע השופר ע"ש (ועי' באבן העוזר ובס' תוספת שבת כאן דהאריכו בדברים נעימים) ובספרי ילקוט הגרשוני ח"ב בסוף הספר (סוף מכתב י"א) הבאתי בשם הגאון אבדק"ק פאקש שליט"א (והוא נדפס כעת בספרו עט סופר חלק ד' דף פ"ו) כי סברת אגודה יען שכבר טלטל בידו מוקצה א"כ אין חילוק אם ילך עוד לחדר ומוקצה בידו, אולם אם מעולם לא הי' מוקצה בידו כמו שופר קודם קבלת שבת לא שייך שטלטל מוקצה ורק אם יקבלו שבת יהי' מוקצה, ע"ז לא שייך סברת אגודה כיון שהי' בידו בחול יטלטל גם בשבת על כן המתינו לקבל שבת עד שיצניע השופר ודפח"ח: