ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רמו
(א) ברע"א ס"ג ודוקא בשבת אבל ביו"ט אין אדם מצווה על שביתת בהמתו ביו"ט – עיין בזה בתוס' רע"ק איגר למשניות פ"ק דמגילה במשנה אין בין יו"ט לשבת (ועיי' בשו"ע התניא ססי' זה) ועיין באבן העוזר כאן דנכון להחמיר למעשה כיון דבה"ג מחמיר לענין שביתת עבדו ביו"ט וה"ה לשביתת בהמתו, וכן מוכח לענ"ד מדברי הרוקח בסי' ד"ש שהביא בב"י כאן שכ' דאם יש ליהודי עגלה אינו יכול להשכיר' לגוי להוליך ממונו בשבת או ביו"ט ואם יעשה כן מחלל שבת ויו"ט הוא (עיין הגהות מהרל"ח) וכ' הב"י דעכ"ח כב"ש אתי דאלו לב"ה הא אמרו דאין אדם מצווה על שביתת כליו, עכ"פ סובר הרוקח דלב"ש דמצווה על שביתת כלים אין חילוק בין שבת ליו"ט וגם ביו"ט מצווה א"כ מדב"ש נשמע לב"ה בשביתת עבד ובהמה דגם ביו"ט מצווה ואין חילוק בין שבת ליו"ט:
(ב) במג"א סק"ח כ' אם ישראל שכר מעכו"ם בהמה מצווה על שביתתה דשכירות קני' לחומרא עכ"ל הג"א וצ"ע דהא אמרי' בגמ' ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה משום דלא קני לה משמע דאפי' לקולא אמרינן שכירות לא קניא עכ"ל. ואמרתי עוד בילדותי דלא אמר הג"א שכירות קניא לחומרא אלא באיסור דאורייתא אבל בכרשיני תרומה דאינו אי' דאו' חדא דהנאה של כילוי בתרומה אינו אסור לישראל אלא מדרבנן כמ"ש הריטב"א לע"ז דף ט"ו ועי' במל"מ פי"א מתרומות הל' י"ח ועוד דתרומת כרשינן לכ"ע הוי רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פ"ב מתרומות הל' ב' וע"ש בכ"מ בזה מודה הג"א דאף לחומרא לא קני שכירות (וכעת מצאתי כן בספר המקנה ח"ג דף י"ט בשם מחנה לוי וברוך ה' שכיוונתי לדעתו הרמה) ועיי' בס' המקנה הנ"ל עוד תירוצים על קושי' מג"א הלז:
(ג) במג"א ס"ק י"ב ומ"ש בירושלמי אין רוכבין משום שביתת בהמתו אע"ג דחי נושא את עצמו ותי' ב' תירוצים א' דירושלמי סובר תחומין דאוריי' והחשש שמא יצא חוץ לתחום, ב' דשביתת בהמתו דקאמר היינו משום שצער הוא לה ומניעת צער מקרי נייח ושביתה, עיי' מחצית השקל ועיי' תפארת ישראל ריש סדר מועד בקונטרס כלכלת שבת דף ה' ע"ב נראה דנעלם ממנו המג"א דכאן] ועיין בזה בס' בינה לעתים לרמב"ם פ"ה מה' יו"ט ה"א ועיין עוד מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ג אות "שמא יטה" בשם מרן חת"ס ז"ל:
(ד) במג"א סקי"ג, עיין מחצית השקל בשם תשו' הריב"ש היכא דישראל וגוי שותפין בבהמה ליכא משום שביתת בהמתו והרב"י לא פסק בזה כהריב"ש וכמבואר פה בש"ע ע"ש – ובתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' ק"ט וכן בס' מנחת חינוך ד' לעמבערג דף נ"ד נתקשו באמת אמאי לא נמעט שותפות מבהמתך ע"ש, ובס' ליקוטי שלמה דף פ"ב עמוד ב' הביא גמ' חולין קל"ג דגג דשותפות חייב במעקה משום כי יפול הנופל ממנו דזיל בתר טעמא ומה לי של שותפות או לא וה"נ כאן אם הטעם דשביתת בהמה משום צער בע"ח כירושלמי וברטנורא פ"ק דשבת, ובתשו' צ"צ בקו"א הקשה ע"ז הא צער בע"ח גם בבהמת חבירו ובנשמת אדם כלל נ"ח סי' ה' כתב שהוא טעות דא"כ גם בחול יהא אסור לעבוד בבהמה ורק בבהמת ישראל אמרה תורה יהא לה נייח ואם הפקירה אינה של ישראל וכ"ה ברשד"ם ח"א תשובה כ' עכ"ל. וכאשר קבלתי ס' שדה חמד חלק דברי חכמים כתבתי להגאון המחבר שליט"א תחת אחד השיחים:
בסי' פ"ג הביא דברי מרן חיד"א במחזיק ברכה סי' רמ"ו אות א' בשם ספר הבתים דאין לנו לדרוש מדעתינו למעט מבהמתך שותפות עם נכרי לענין שביתת בהמה וכן לענין רבית מדכתיב כספך ואכלך ודלא כהרב חקרי לב – אודיע לו שאדמ"ו הגאון מהר"ם שיק זצ"ל בחיו"ד סי' קנ"ח צידד ג"כ להתיר בנידונים אלו משום דדרשינן למעט שותפות נכרי ונעלם מעינו עין הבדולח דברי מחזיק ברכה לישראל – וכעת נדפס שו"ת הרי בשמים מהד"ת וראיתי שם בסי' קט"ו שכ' בשם שו"ת בנין ציון סי' ס"ה שחקר אם יש למעט מאת כספך שותף נכרי לענין רבית וע"ז כ' הוא בשם המרדכי ספ"ק דע"ז דלא ממעטינן שותפות גוי מדכתיב לשון יחיד כ"א בדאיכא יתורא דקרא וכ"כ ביש"ש פ' ראשית הגז סי' ד' ועי' בס' קהלת יעקב אות ח' סי' קל"ט ועב"ח או"ח סי' רמ"ו עכ"ל, וגם הוא לא ראה דברי מחזיק ברכה הנ"ל):