ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רמה
(א) ברמ"א ס"ג ואם ירצה להשכיר לעכו"ם חלקו בשבת או לשכרו בקבולת שרי -- בטו"ז סק"ג הקשה הא הוי שכר שבת שלא בהבלעה דאסור ובתשו' פרשת מרדכי להגאון מהר"ם בנעט ז"ל או"ח סי' י"ב מיישב דברי רמ"א בדברים עמוקים דעיקר ההיתר משום שמשכיר לגוי השבתות בעד איזה שכירות ונשאר כל יום השבת לגוי ודאי דאין הישראל צריך שוב להשלים כנגדו מלאכתו בחול וא"כ נשאר היתרו דר"ן המובא ברמ"א סוף סעיף א', וגם בלא"ה לא מיקרי כלל שכר שבת כ"א בפועל הלוקח שכר פעולתו או ביום א' כנגדו של שבת אז הו"ל עכ"פ חילופי שכר שבת, אבל כאן קודם שבת כבר מכר השכר לגוי ר"ל ריוח השבת, ואז לא הי' השבת ולא השכר בעולם, ומיד נתחייב לו הגוי לשלם ובין שיעשה הגוי אח"כ מלאכה בשבת או לא כבר נתחייב הגוי לישראל וא"כ אין כאן שכר שבת כלל, הגע בעצמך הכי אסור לישראל למכור קרקעו לגוי או להשכירו אע"ג שיהנה הגוי מפירות הערלה שיגדלו בקרקע פשיטא דשרי וכן מפורש ביו"ד סי' רצ"ד סעי' ט"ו וע"ש בטו"ז ס"ק כ"ח וכ"ג וע"ש בנה"ך, ואין לומר דרק במכירה מתיר הש"ע שם אבל בשכירות אסור דאינה משתלמת אלא לבסוף וה"נ הרי אז השכר שבת בעולם, וז"א דס"ס חיובו מתחיל עוד מתחילה כמבואר ביו"ד סי' קמ"ג סעי' ב' ובחו"מ סי' קכ"ו סעי' י"ח ובש"ך שם ס"ק ע"ו וע"כ צ"ל דבכ"ז הוי ההיתר משום שבעת שהשכיר לו עדיין ליתא לפרי ערלה בעולם וכבר נתחייב לו הגוי וחובו הוא דנוטל ישראל ממנו ה"נ בנ"ד י"ל כן ע"ש: