אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן רמג

סימן רמב

(א) במחבר ס"א אבל שדה מותר כ' בהגהות מרן חת"ס זצ"ל ובזמנינו אין שום שדה באריסות כ"א בשכיר יום וצ"ע להשכיר אם נקרא שם ישראל עליו ומכ"ש דאסור ע"י מכירה של הערמה בע"ש וחוזר ולוקח ממנו אחר שבת דלא התירו אלא בבהמה בתלוש ובהפס"מ ודיעבד אבל לכתחלה בשדה מחוברת לא עכ"ל:

(ב) במחבר ס"ב אפי' מרחץ או תנור אם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר עי"כ וכו' וכן אם מנהג רוב אנשי אותו המקום להשכירם או ליתנם באריסות מותר להשכירם לעכו"ם או ליתנם לו באריסות ע"כ. והקשה בנוב"י קמא או"ח סי' י"ב אמאי לא חיישינן לחשדא דאורחים שלא ידעו מנהג המקום כמ"ש ב"י בשם תשובה אשכנזית ומובא לפסק הלכה ברמ"א סי' רמ"ד ס"א ואפי' אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם, ותירץ דמיירי שאין המרחץ עומד ברשות ישראל רק מתוך שרוחצים בו בחול יודעים בו שהוא של ישראל ויחשדוהו בשבת ששכר את הנכרי וא"כ אורחים שיבואו לא ידעו כלל שהוא של ישראל וליכא חשדא כלל מנייהו – ומתרץ בזה קושי' הטו"ז דכאן סק"ג על הרמ"א באם אין רוחצים רק אותן שבביתו ומדחה ג"כ דברי הטו"ז סי' רמ"ד סק"ג ע"ש היטב (אמנם לענ"ד הקלושה לשון הרמ"א וכן אם יש מרחץ בבית דירה ואין רוחצין במרחץ רק אותן שבביתו וכו' לשון זה משמע דהמרחץ עומד בבית דירתו של הישראל או סמוך לה ממש מדלא קאמר סתם מרחץ אלא דייק מרחץ בבית דירה א"כ נתעורר קושית הטו"ז) וע"כ מחוורתא בזה מ"ש בתשו' חת"ס או"ח סי' ס' דל"ש חשש אורחים אלא בדר בין הגוים שם יחשדוהו לומר הואיל ודר בין הגוים ואין הישראל רואהו מלאו לבו לעשות רע לשכור לו פועלים נכרים ובכה"ג מיירי תשו' אשכנזית שבסי' רמ"ד אבל בדר בין ישראלים לא חיישי' לחשדא דאורחים כי ידעו האורחים ויבינו שאין אדם מישראל פוקר בפרהסיא בקהל ועדה מישראל לולי שעשה בהיתר (ועיי' בתשו' מהר"ם שיק או"ח סוף סי' צ"ה שכ' מדעת עצמו כן ולא ראה אז תשו' רבו מרן ח"ס ז"ל הנ"ל) ובזה מיושב קושי' נוב"י הנ"ל וגם קושי' הטו"ז דכאן סק"ג ודסי' רמ"ד סק"ג:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה