אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן רמב

סימן רמ

(א) במחבר ס"א לכבד את השבת – בפתחי תשובה לכאן הביא בשם תשו' בית יעקב סי' ע"ג דבעל תשובה על עבירות אל ימנע א"ע מבשר ויין בשבת דהוא מצוה מה"ת ע"כ רה ועיין בפתחי תשובה ליו"ד סי' י"ח סק"ט שכ' כה"ג בשם תשו' בית יעקב סי' צ"ה, לענין שלא לאכול משחיטת השו"ב אם רואה שהסכין פגום והשוחט לא הרגיש, שאין להחמיר בזה בשבת ויו"ט דמבטל מצוה אם אינו אוכל בשר, וכתב עליו שאין דבריו מוכרחים עיין באו"ח סי' רפ"ח ס"ב ובש"ס חולין דף י"א סוף ע"ב עכ"ל – ועיין בס' כרם שלמה יו"ד רס"י א' – ובס' לשון חכמים דפוס פראג דף צ"ה כתב: שאלה, אם יש חיוב לאכול בשר בשבת דלכאורה יש להביא ראי' דאינו חיוב מיו"ד סי' שמ"א דאונן בשוי"ט אוכל בשר ושותה יין אם ירצה ע"ש בש"ך שאינו חובה על האדם שיאכל בשר וישתה יין בשבת שהרי אמרו עשה שבתך חיל ואל תצטרך לבריות וכ"כ המג"א סי' תקנ"ב דאין חיוב לאכול בשר ע"ש.– תשובה, דפח"ח אך עכ"ז צריך דברי הש"ך תבלין דמה יעשה ביו"ט דכתיב ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר וצ"ל כמ"ש המג"א סי' תרצ"ו דאין חיוב לאכול בשר רק בזמן שב"ה קיים והוא גמ' ערוכה פסחים דף ק"ט בזמן שאין המקדש קיים אין שמחה אלא ביין אך עדיין דברי הש"ך לא מחוור דהאי אם ירצה שכ' הרמ"א קאי נמי איין וא"כ ממ"נ בזמן שב"ה קיים אין שמחה אלא בבשר ומחויב לאכול ועכשיו שאין ב"ה קיים השמחה הוא ביין, ובפרט לפי מ"ש העט"ז לקמן סי' תקכ"ט בשם הב"ח ועכשיו שאין ב"ה קיים אין שמחה אלא ביין משמע דסגי ביין בלא בשר מ"מ ס"ל שאוכלין בשר ממתני' פ' או"ב בד' פרקים אלו משחיטין את הטבח בע"כ משום שהם מרבים בשמחה לעשות סעודות כדפרש"י אלמא דאיכא נמי שמחה בבשר אע"פ שאינו שלמים ע"ש, גם דברי המג"א בסי' תקנ"ב צ"ע דדבריו סותרים מהא דאי' בש"ע סי' שמ"א מתירים נדרים בשבת אם הם לצורך השבת כגון וכו' וכ' המג"א שם ה"ה אם נדר שלא לאכול בשר ואם אינו חיוב לאכול בשר למה מתירין לו בשבת. ע"כ נ"ל דבודאי חיוב לאכול בשר בשבת וכ"ש ביו"ט רק הכל תלוי' אה הוא תענוג ושמחה לו אבל אם איני תענוג לו אינו מחוייב לאכול ואוכל מה שהוא מתענג בו וע' בתוס' ר"ה דף ו' אפי' בזמן שב"ה קיים היכא דלא אפשר משמחה בכסות נקיי' ויין ישן וגדולה מזו כ' בש"ע סי' רפ"ח י"א שאדם שמזיק לו האכילה דאז עונג הוא לו שלא לאכול לא יאכל וכן מי שיש לו עונג אם יבכה כדי שילך הצער מלבו מותר לבכות בשבת (וע' בט"ז שם שהקשה ע"ז ע' א"ר יישוב לזה) ובזה דברי רמ"א עולין יפה שכ' אם ירצה דתלוי ברצונו דאם אינו רוצה לאכול בשר ולשתות יין מפני כבוד המת רשות בידו מפני שאז אכילה צער הוא לו ואדרבה זה תענוגו אם לא יאכל, דדוקא מפני האבילות אסור למנוע כמ"ש המג"א בסי' תקנ"ב דבזה מראה ההיפוך דאכילת בשר תענוג הוא לו רק מפני האבילות רצה למנוע ולכך אסור ועבירה היא – ומעתה דינו של המג"א בסי' שמ"א שריר וקיים דהתם ניחא לי' בבשר רק איסור דנדר רביע עלי' וא"כ צורך שבת הוא ומתירין לו. ובזה מיושב נמי מה ששמעתי אומרים בשם גדול א' שהביא ראי' דאינו חיוב לאכול בשר בשבת מגמ' דחולין דף י"א הקשה לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא כ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכ"ל, ולמה לא הקשה הגמ' משבת, אעכ"ח צ"ל דבשבת אינו חיוב. ולפ"ז ניחא לר"מ דחייש למיעוטא א"כ אכילה לאו תענוג הוא לו א"כ אין חיוב לאכול, אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא י"ל דלעולם חיוב לאכול בשר – ובל"ז נמי י"ל ע"פ מ"ש התוס' שם בד"ה פסח וקדשים דמדאוריי' לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך ה"נ שמחמיר שלא לאכול בשר אבל פסח וקדשים א"י להחמיר, אבל בזה אפי' אם חיוב לאכול בשר בשבת עכ"פ אינו אלא מדרבנן א"כ יכול להחמיר שלא לאכול אבל פסח וקדשים דמדאוריי' הוא אינו יכול להחמיר כנ"ל עכ"ל:

(ב) בענין עונג שבת אם הוי מן התורה או רק מדרבנן עיי' בפמ"ג בפתיחה כוללת חלק הראשון אות י"ח וי"ט שיש דיעות שונות בזה:

(ג) במג"א סק"א בשם צ"צ אם הערלים מיקרין השער דגים נכון לתקן שלא יקנו דגים – וכ' הא"ר בשם הגה"ה לס' בית הילל יו"ד סי' רי"ח דזה דוקא אם נתייקר יותר משליש שהי' מקודם כמו בהידור מצוה עד שליש ע"ש ומובא גם בבאה"ט. ואמנם בשו"ע התניא מהגרש"ז זצ"ל כ' בקו"א לכאן וז"ל. הנה בנו של הבה"י כ' בהג"ה דדוקא עד שליש דהידור מצוה עד שליש וסיים דדגים הוא חיוב גמור מדאורייתא ע"ש הוא תמוה מאוד שהרמב"ם והש"ע השמיטו חיוב דאוריי' ועוד מי כתיבי דגים באורייתא וגם מדרבנן אין טעם בדרך הנגלה שיתקנו דוקא דגים ומה שהזכירו דגים בגמ' בכמה מקומות היינו למצוה מן המובחר ולכן מי שאין ידו משגת פטור וכיון שכן הוא אין דמיונו עולה יפה מהידור מצוה עד שליש דהתם אתרוג הראשון מחויב הוא לקנותו חיוב גמור לכן צריך להוסיף שליש על חיוב זה משום הידור מצוה, אבל הכא עיקר חיוב הדגים הוא משום הידור מצות עונג שהרי יכול לענג ג"כ בדברים אחרים חשובים ואף אם הדגים יותר חשובים מ"מ נקרא זה הידור מצוה ומנין לנו להוסיף עוד שליש על ההידור עכ"ל ודפח"ח:

(ד) במג"א סק"ד וצ"ע דאדרבה משם מוכח דבשבת א"צ ליזהר דאל"כ ישארו רק ו' כשתסיר שבת וב' י"ט של ר"ה – בס' מתא דירושלים לירושלמי שבת פ"א דף ה' הביא דראה בכת"י להגאון מו"ה יונתן ז"ל דכתב דז' הוי עם הלילה שאחר יהכ"פ דצריך ג"כ לאכול חולין בטהרה כדי שלא יהי' נראה כמבעט במצוה ונכון עכ"ל:

(ה) עוד ראיתי בס' מתא דירושלים הנ"ל פט"ו דשבת הלכה ג' על דברת המג"א דכאן סק"א שהשיג על ס' עולת שבת שכ' דמשמע מסוגי' דפסחים אע"ג דביו"ט בעינן חצי לה' אבל בשבת אם רוצה לעשות הכל לכם עושה ובלבד שלא יבטל זמן התפלה ע"כ ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר דהא כתיב ג"כ שבת לה' אלקיך וכו' עיין במג"א, והביא בס" הנ"ל דראה בכת"י בשם הגאון מו"ה יונתן ז"ל דכ' דסברא הוי לומר כע"ש וקרא שבת לה' אלקיך עכ"ח אתי' לשום דרשה דאי קרא להאי קא אתא דוקא א"כ מנ"ל כלל דבעינן לכם וקרא וקראת לשבת עונג נביאים אמרו וכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש אע"כ דקרא שבת לה' אלקיך אתי' לשום דרשה עכ"ל וע"ש מ"ש בזה:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה