ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן ריז
(א) ז"ל הטור כתב הרמב"ם ז"ל וכן המריח בכלים שהם מוגמרין אינו מברך לפי שאין שם עיקר אלא ריח בלא עיקר ולא הבנתי דבריו וכו' ואפשר שרוצה לדמותו לריח רע דלא חשבי' לי' ריח לענין הרחק' תפל' כשאין לו עיקר ואינו דומה דבהנאה תליא מילתא והרי נהנה וראוי לברך עליו וכו' ע"כ -- וכ' הבית מאיר ז"ל דטעם הרמב"ם שהרי ידוע שהברכות נתקנו מפני שאמרו חז"ל הנהנה בלא ברכה מעל, ככה העתיק הרמב"ם ריש הלכות ברכות, ואיתא בפסחים דף כ"ו אר"ש בן פזי אריב"ל משום בר קפרא קול מראה וריח אין בהם משום מעילה וריח אין בו משום מעילה והא תניא והמריח בה מעל אלא אמר ר"פ קול ומראה אין בהם משום מעילה לפי שאין בהם מאש וריח לאחר שתעלה תמרתו אין בו משום מעילה הואיל ונעשית מצותו ופרש"י קול ומראה אין בהם ממש ופטור לעולם וריח יש בו ממש בסממנין לפיכך חייב, הרי מבואר דריח שאין ממש בסמנין הוא בדמיון קול ומראה ואין מועלין בו, ואף דקול ומראה גופי' אין נהנין בם לכתחלה כדדייק הסוגי' מעילה הוא דליכא הא איסורא איכא מ"מ הא חזינן שלא ניתקן מעולם ברכה על הנאת מראה וקול והיינו משום דלא חזו רבנן להוציא שם שמים אלא על דבר שהנהנה בו מעל וה"ה ממילא ריח שאין בו עיקר אעפ"י שנהנה וזה ברור עכ"ל: