אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן רטז

סימן רטו

(א) במחבר ס"א אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך וכו' – בתשו' שבות יעקב ח"ג סי' כ' רוצה לומר דאפי' מי שאין לו חוש הריח יברך על הריח דאף שאין הגוף נהנה ממנו מ"מ הנשמה נהנה ממנו ובזה יישב קושי' חכם א' בגמ' ברכות מ"ג ע"ב מנין שמברכין על הריח שנא' כל הנשמה תהלל וכו' איזה דבר שהנשמה נהנה ואין הגוף נהנה הוי אומר זה הריח הא ישנן כמה בני אדם שיש להם הנאה מריח טוב כמו מאכילה ואיך קאמר ואין הגוף נהנה א"וו דהש"ס ה"ק אפי' מי שאין לו חוש הריח יברך כיון שהנשמה נהנה ממנו וזש"ה כל הנשמה תהלל כו' כלומר כל דייקא אפי' מי שאין לו חוש הריח כלל ע"ש שכ' דמה"ט אף מי שאין לו חוש הרים יוכל להוציא אחרים בברכת בורא מיני בשמים בהבדלה:

(ב) בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ס"א נשאל בברכות מ"ג מנין שמברכין על הריח שנא' כל הנשמה וכו' והרי טעם הברכה שלא ימעול כדאמרי' ברכות ל"ה וקול מראה וריח אין בו משום מעילה וכ' הצל"ח דמשום ה"ט גופא קמ"ל דאפ"ה מברכין ע"ז וקשה דנהי דקול מראה וריח אין בו משום מעילה אבל איסורא אית בי' גם תמוה מאוד דהרי מסקינן בפסחים כ"ו דריח יש בו משום מעילה ורק לאחר שתעלה תמרותו אין בו מעילה משום דנעשה מצותו – והשיב דשאני קטורת דעיקרו לריח אבל מה שאין עיקרו לריח אין בו מעילה ולפ"ז שפיר קאמר הצל"ח בהא דקמ"ל מנין שמברכין על הריח ומיירי בדבר שאין עיקרו לריח כגון שמברך נותן ריח טוב בפירות שאין עיקרו לריח ואתה תחזה כי ד' הצל"ח וקושי' השואל ותי' הבית יצחק הכל כתוב על ספר עוללות אפרים להגרא"ז מרגליות זצ"ל לה' ברכת הפירות דין א' דף ב' ע"א:

(ג) במג"א סק"ג הקשה על רבינו יונה במוס"ק דס"ל בתר השתא אזלינן מדאמרי' בבכורות ו' דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הו"ל לאוסרו א"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלי' וכ"ת נילוף מחלב הא קיי"ל דמחידוש לא ילפינן – עיין בזה בילקוט הגרשוני ח"ר אות "בתר השתא אזלינן" וכעת ראיתי בס' מגן גבורים שתי' דשאני התם כיון דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב הדר החלב להיות דם אחר ההנקה ממילא אינו נופל עליו לומר שנשתנה להיתרא דהטבע הוא מהפך ג"כ אותו לדם והוי שינוי החוזר ולא חשיב שינוי משא"כ כאן במוס"ק דאין המור חוזר להיות דם שפיר חשיב שינוי ואזלי' בתר השתא וז"ב מאוד עכ"ל ולענ"ד יש לפקפק טובא דניהו דחלב שבגופה חוזר להיות דם אחר ההנקה אבל החלב שלפנינו אין חוזר לעולם להיות דם א"כ דמי ממש למוס"ק – שוב לאח"ז רב מצאתי בשו"ת דברי חבר בן חיים דף ק"ו דרב אחד הקשה לו כן ע"ד מגן גבורים והשיב דכוונת המ"ג כי התינוק שיונק החלב נעשה בו דם ככל הזנה שאדם לוקח עכ"ל, ולדעתי מלבד דדוחק הוא לכוין כן בד' מ"ג קשה עוד דא"כ גם במוס"ק המור חוזר להיות דם אם יאכלנו ודו"ק וצ"ע – ועיין בהגהות חת"ס זצ"ל שכ' על המג"א נעלמו ממנו דברי הר"ן בע"ז מ"ט ע"ב גבי דבש למאי נחוש לי' ע"ש, ועיין בפרמ"ג כאן שהביא זה בשם פר"ח בשו"ת סי' י' ודחה דאין ראי' משם – ועיין בס' בית מאיר כאן דהשיג ג"כ על המג"א כיון שעכ"ח מוכרח להודות שפירשא דאתא מדבר איסור שרי ממילא מוכח דבתר השתא אזלינן דאל"ה מנ"ל דפירשא דאתי מדבר איסור שרי ואין לומר משום דהוי שלכד"א דהא בכל שלכד"א עכ"פ איסורא מיהא איכא או מדאוריי' או מדרבנן ועוד העיר בדבר חדש ממש שכן משמע ממה שהשיב ר' יהושע לאנשי אלכסנדריא מת מטמא ואין חי מטמא בנדה דף ע' ע"ב ומשמע דטעמי' משום דאזלינן בתר השתא ע"ש. והנה אף שהיא הערה נאה מאוד קשה לי טובא לפי"ז דא"כ טעם אנשי אלכסנדריא דבעו בן שונמית מהו שיטמא היינו משום דמספקא להו דילמא בתר מעיקרא אזלינן וא"כ אמאי קרי לי' בגמ' דברי בורות ופרש"י שם בדף ס"ט ע"ב שטות ולפי"ז מה שטות הוא זה הלא רבים וכן שלמים ה"ה הטור והרא"ש וסיעתם מספקא להו בדין זה אי אזלי' בתר השתא או בתר מעיקרא כמבואר כאן במג"א וצ"ע -- ועיין בס' אתוון דאורייתא כלל ד' שהאריך בזה ומביא דבשו"ת נחלת יעקב סי' ב' כ' בהגהות נכדו הגאון מהר"א תאומים ז"ל בזה"ל ובעיקר קושי' המג"א שם בדינו של הרבינו יונה ז"ל כבר כתבנו בגליון האלפסי ברכות הכרעת דעתנו בזה בס"ד דהיכא דאישתני לדבר שאם הי' נולד כן תחלה הי' מותר אז גם עתה ע"י השינוי נהפך להיתר ודנין לי' כאלו נולד כך אבל אם גם בתחלה כן הי' אז הי' אסור אזי אין מועיל השינוי עכ"ל עוד כתב שם דע שדמיון רבינו יונה הנ"ל שדימה דם חי' שנתהפך מאיליו בטבעו למוס"ק לאיסור שנפל בדבש ונתהפך לדבש צריך לי עיון קצת ממס' פרה פ"ח מי"א דתנן המים (מי חטאת) שנשתנו ושינויין מחמת עצמן כשירין ע"כ וע"ש בפ"ט מ"ה בפי' הר"ש בשם התוספתא דמבואר שם דשינוי מחמת עצמו לא חשיב שינוי כל כך כמו שינוי ע"י דבר אחר ע"ש, וא"כ ה"נ נהי דאיסור הנהפך ע"י הדבש לדבש שרי עכ"ז אכתי אין ראי' מכאן לשיותר דם הנהפך מעצמו למוס"ק וצע"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה