ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רד
(א) במחבר ס"ב על החומץ לבדו אינו מברך כלום מפני שהוא מזיקו – בס' שדה חמד (דינים) מערכת ברכות סי' א' אות ל"ג נסתפק במי שאינו שותה יין מפני שמזיקו וחייב לדחוק עצמו לקיים מצות ד' כוסות בפסח כמבואר בסי' תע"ב סעיף יו"ד אי יברך או דילמא כיון שמזיקו אינו מברך ע"ש שהאריך ונראה שדעתו נוטה שלא לברך בכה"ג ברכת הנהנין:
(ב) במג"א ס"ק י"ד כ' בשם חכמת מנוח שצ"ל שהכל נהי' בסגול תחת היו"ד וכו' וכ"כ גם במעשה רב להגר"א ז"ל אבל בהגהות חת"ס ז"ל מביא בשם שאילת יעב"ץ לומר נהי' בקמץ תחת היו"ד:
(ג) ברמ"א ס"ח אם אנסוהו לאכול או לשתות וכו' אינו מברך הואיל ונאנס על כך והקשו טו"ז ומג"א כיון דהאוכל דבר איסור מפני הסכנה חייב לברך אעפ"י שהוא באונס א"כ למה פסק רמ"א באנסוהו ומה לי אנסוהו אחרים או אנסוהו מן השמים וכ' המג"א "ומיהו אפשר לחלק בזה" ולא ביאר החילוק ועיין בחת"ס או"ח תשובה ר"ב וכבר קדמו בס' בית מאיר כאן דהחילוק פשוט דבאנסוהו לא שייך לברך שהוא שבח לבורא שברא דבר זה שהרי עדיף לו שלא הי' בעולם לאנסו בו משא"כ אונס דרפואה דודאי יש מקום לשבח הבורא על בריאתו ובחילוק זה מיושב נמי אכילת מצה באונס עכ"ל הב"מ ז"ל וכוונתו דמיושב נמי קו' הב' של המג"א מכפאו ואכל מצה דיצא משו שכן נהנה ולפ"ז ניחא דעכ"פ ברכה לא שייך באונס ועיין באלי' רבה ומובא בפמ"ג כאן דאף דמקרי הנאה מ"מ לא מברכין על הנאות אונס ועד"ז כ' גם בס' שבילי דוד דאף דיצא י"ח באונס ונפטר מחיוב מצוה אבל לחייבו ברכה ע"י אונס זה לא אמרי' דומיא דמ"ש הפוסקים דאונסא לחיובא לא אמרינן ע"ש ומשמע מדבריהם דאף ברהמ"ז אין לברך בכה"ג וקשה קצת ממ"ש הרמב"ם פ"ו מה' מצה ומובא לעיל במג"א ר"ס קצ"ו זה הכלל כל דבר שמברכין עליו ב"ה יוצא בו י"ח וכל שאין מברכין ב"ה אין יוצא בו עכ"ל א"כ אכתי קשה האיך יוצא בכפאו ואכל מצה הלא אין מברכין עליו ב"ה וצע"ק:
(ד) השקדים שמחפין אותם בצוקער אף שהפרי חפוי מכל וכל מברך על הפרי ולא על הצוקער (כ"כ כאן הבאה"ט ס"ק י"ט ונשמט מקורו וכ' באלף המגן שכ"כ בשיורי כנה"ג) ומש"ל בשם חת"ס ובית מאיר מצאתי שוב בשו"ע התניא שכ' ג"כ להדיא: