ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן רג
(א) במחבר ס"ח צנון מברך עליו בפה"א וכ' המג"א סק"ה אע"פ שאם מניחין אותו בארץ סופו להקשות מ"מ כיון שזורעין אותו אדעתא לאוכלו כשהוא רך מברך בפה"א וכו' – בתל תלפיות מחברת א' מובא פלפול חכמי דורינו שיחי' אודות חטים תוגרמים (יונגען קוקורוטץ) שאוכלין אותו כשהוא רך לקינוח סעודה כיצד מברך ודעת הגאון מו"ה ישעי' זילבערשטיין נ"י מוואיטצען שאותן הנזרעין בשדות לא זרעי להו אינשי אדעתא לאוכלן כשהם רכים ודמי לקורא דסי' ר"ד ס"א לכן מברך עליהם שהכל אבל אותן הנזרעים בגנות שאצל הבתים דנטעי אדעתא לאוכלן כשהם רכים מברך עליהם בפה"א ודעת הגאון מו"ה יוסף מאיר טיגערמאן נ"י מנייהיזעל דבמקומות שנוהגין לעשות ממנו פת ותבשילין או לאכול הגרעינים היבשים לאחר בישול רב מברכים גם על אותן שנזרעו בשדות כשהם רכים בפה"א (עיי"ש בדף קנ"ב) ולענין שהחיינו ג"כ דעת הגאון מוואיטצען נ"י לחלק בין אותן הגדילין בגינה ובין אותן הגדילין בשדה ודעת הגאון מכייהייזעל דבכולם אין לברך שהחיינו ע"ש:
(ב) על ערד בעערען מברכי' בפה"א עיין חיי אדם כלל נ"א סי' ט' וראוי להעתיק כאן מ"ש בתל תלפיות הנ"ל דף ק"כ ע"ב וז"ל, באתי לעורר על פרי האדמה הנקרא ערדבעערען שהמה עד עתה בחזקת שאינם מתולעים וכאן נבדקו כמה פעמים על כלי לבן ונייר ונמצא אחריהם תולעים דקים כחוט השערה ורוח חיים בקרבם ואפשר שאין כל המקומות שווים וטוב שגם אחרים יבדקו כן במקומות מושבותם למען נדע אם הוא מיעוט דשכיח ואז יש לפרוש מאכילתם עכ"ל: