ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קס
(א) במחבר ס"ז חמי טברי' יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא וכ' הטו"ז סק"ח בשם רש"י דכי תיקון רבנן נטילה לאו בחמין תיקון והני גריעי מחמי האור שלא היתה להם שעת הכושר. ותמה הפמ"ג למה העתיק דברי רש"י הא המחבר ס"ח וט' דחה דברי רש"י ולא הביאו כלל כ"א משום דמרים ואין ראויין לשתיית הכלב הא שאר מעיינות בעודן חמין נוטלין לידים. ובס' לב ארי' חולין דף ק"ו תי' דלהכי העתיק ד' רש"י להורות דגם בחמי טברי' שהם מרים וסרוחים לא פסילי רק מפני שלא היתה להם שעת הכושר אבל אם הי' להם שעת הכושר אף שנעשו אח"כ מרים או מלוחים וסרוחים כשרים לנט"י ומ"ש המחבר בס"ט דמים המרים או מלוחים וסרוחים פסולי' ה"ד שהי' כן מתחלת ברייתן אבל אם נשתנו אח"כ לגריעותא בזה כשרים ע"ש ועיין בס' באר יצחק חולין שם שהשיג עליו ואין השגתו מוכרחת:
(ב) ברמ"א סעי' י"א מי שלא נטל ידיו ונגע במים לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מקרו מים טמאים – בשו"ת אמרי אש או"ח סס"י י"א כתב שחמיו הגאון מו"ה דוד דייטש ז"ל הקפיד מאוד שלא יגעו במים שהוא נוטל ידיו בהן אע"פ שהתה"ד מתיר וכמה פעמים שפך אותן אם חשש שנגע בהם יד:
(ג) במחבר סעי' י"ב ויש מי שאומר שכל מי פירות ראוי' לנט"י בשעת הדחק – הפנים מאירות בתשו' ח"א סי' ל"א ובחידושיו לזבחים דף כ"ב דחה דין זה מהלכה שהרי תלמוד ערוך הוא בזבחים דף כ"ב ע"א כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים למעוטי מאי למעוטי נטל סאה ונתן סאה וכו' ופרש"י למעוטי הנך דתנן גבי מקוה דפעמים מעלין ופעמים אין מעלין וכו' מי פירות הרי דמי פירות לא חשיבו אפי' להצטרף לשיעור ע"ש ברש"י ותוס' ועיין במגן גבורים סק"ח מ"ש בזה:
(ד) בפמ"ג במשבצות סק"ה כ' דמים שבלעו איסור חם אע"פ שאסורי' לשתיי' אפ"ה מותר ליטול בהם הידים, ואפי' נבלע בהם איסור הנאה כשרים לנט"י דאפי' מצות דרבנן לאו ליהנות ניתנו ע"ש, והנה מוכח מדברי הפמ"ג כמ"ש לעיל סי' קנ"ד ענף ו' דהיכא דאזיל לאיבוד או שהיא מצוה דרבנן לא קפדינן על מותר בפיך יע"ש דאל"כ יקשה האיך יהיו אלו המים כשרים לנט"י הא ל"ה מן המותר בפיך, שבתי וראיתי דאין ראי' מזה דבלא"ה ל"ק דדוקא מה שאסור מצד עצמו זה ל"ה מן המותר בפיך אבל מה שמותר מצד עצמו רק נאסר מכח בליעה נחשב שפיר מן המותר בפיך דומיא דמ"ש המג"א בסי' תרמ"ה סק"כ באתרוג שנאסר מחמת בליעת איסור דש"ג פוסל מחמת שאין לו בו היתר אכילה והמג"א חולק עליו דדוקא כשאיסורו מחמת עצמו פסול וה"נ דכוותי' ועפי"ז מתורץ נמי קושי' מורי זצ"ל במהר"ם שיק שהבאתי לעיל בסי' קנ"ד דשמן שנפל בו עכבר נמי מצד עצמו הוא מותר אלא שנאסר מכח בליעת האיסור ובכה"ג נחשב שפיר מן המותר בפיך כיון שאין איסורו מחמת עצמו ת"ב בעהי"ת:
(ה) שוב לאח"ז נתיישבתי דא"צ לכל הפלפולים דקושי' מורי זצ"ל הנ"ל במחכ"ת מעיקרא ליתא דאטו גרע שמן שנפל בו עכבר מנבילה וטריפה דשרי לכתוב על עורן תפילין ומזוזות כמבואר בשבת ק"ח ע"א וכמ"ש התוס' שם דמן המותר בפיך לאו דוקא אלא ממין המותר בפיך קאמר יע"ש א"כ האי שמן ודאי ממין המותר בפיך הוא וכן בנידון הפמ"ג במים שנאסרו הוו ממין המותר בפיך ושפיר כשרים לנט"י ופלא גדול על מורי זצ"ל איך גאון כמותו שכח זאת:
(ו) בתשו' נחלת בנימין או"ח סי' מ"ו נשאל במים שנותנים בהם צלוחיות סאדאוואססער לצננם אם כשרים אותן המים לנט"י והאריך בפלפול וסיים בסוף התשו' וז"ל הנה ידוע שקנקני סאדאוואססער אינם חמים והמים שבתוכם הם צוננים קצת רק אינם צוננים כמים הנשאבים מבאר מים חיים ואם מעמידן בכלי שבו מים קרים אז פעולת הצינון רק פעולה כל דהו ולא מקרי מלאכה גמורה ע"כ נלע"ד אם מעמידן להעמיד צינתן פשיטא דהמים כשרים לנט"י כסברת מג"א וע"ת ושאר אחרונים וגם אם כוונתו לצננם ביותר מ"מ המים כשרי' לנט"י דבלא"ה הביא האלי' רבה בסי' ק"ס בשם דמ"א שכ' דלר"ש גם בצינן יין כשרים המים ואף שהוא חולק עליו מ"מ בנ"ד שקנקנים סאדאוואססער מה שמצננים אותן ע"י מים קרים זה רק מלאכה כל דהו מקרי והמים כשרים לנט"י, ע"ש ולענ"ד צ"ע ומ"מ בשעת הדחק כשאין מים אחרים בוודאי יש לסמוך ע"ז: