ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן קלב
(א) כתב הא"ר בסס"י זה בדיני קדיש סק"ט וז"ל: אם האבל נוסע למרחקים משמע בתשו' ב"ז סי' ר"א שטוב לשכור אחד במקומו ואולי אף שיש אבילי אב ואם אין יכולים למחות דשלוחו של אדם כמותו כמ"ש ב"ז שם וצ"ע. כתב מ"א דמשמע שם דמוטב לשכור משיאמר א' בחנם ע"כ ואין מוכרח עכ"ל הא"ר – ובס' לשון חכמים דפוס פראג דף ל"ז כתב אע"פ שאינו מוכרח מתוך התשובה עצמו דברי המ"א מוכרחין מעצמן, ובזה יתורץ נמי הצ"ע של הא"ר דכוונתו דאין יכול לעשות שליח במקום שחב לאחרים, הנה בש"ך חו"מ סי' ק"ה סק"א כ' דהיכא ששכרו להיות שלוחו הוי ידו כידו ותפיסתו מהני במקום שחב לאחרים ובזה מיישב דברי רש"י שהקשו עליו הפוסקים ובנדון כזה כ"ע מודים לזה לדינא תהו כוונת המ"א ג"כ ומ"ש בלשון "ומוטב" שישכור היינו משום דגם בלא שכרו הא יכול לומר קים לי כרש"י וריטב"א כמ"ש הש"ך שם בשם תשו' מהר"א ששון ולכך כ' בלשון מוטב לצאת ידי כל הפוסקים ודפח"ח:
(ב) דיני קדיש מבוארים כאן בס' כרם שלמה בכ"ב אותיות וסימנים דאורייתא, ועיי"ש באות כ"ב שהוכיח מתשו' הלכות קטנות שמותר לשנים לומר קדיש בפ"א וכן המנהג בקדיש דרבנן אחר הדרשה שאומרים כל האבלים, וכן ראיתי בקונטרס אחד שהורו גדולים כן בשאר קדישים אם יש הרבה אבלים ויהי' מריבה ביניהם ולא יתחלל שם שמים ויהי' הפך הכונה כי הקדיש הוא להתקדש שם שמים עיי' בס' החיים, וכן היו נוהגים בשנת תקצ"א בהיות החולי קאללערא ר"ל והי' בעו"ה האבלים מרובים הי' אומרים קדיש כמה אבלים בפעם אחת עכ"ל, ועיין מ"ש בזה בס' שדה חמד (דינים) מערכת אבילות אות קנ"ד, ושמה הביא בזה דברי חת"ס בתשו' או"ח סי' קט"ן ע"ש, ונהירנא שראיתי איזה פלפול בזה בתשו' בנין ציון אך אינו בידי כעת:
(ג) כתב המג"א ססק"ב נוהגין במקצת מקומות שביום שפוסק מלומר קדיש נותנין לו כל הקדישים, כ' לי י"נ הרה"ג מקריפטש וז"ל, והיינו כשאין שם בן ל' או יא"צ כמ"ש בא"ר. ועיי' תשו' נאות דשא סי' י"א דיא"צ הראשון יש לו כל הקדישים נגד בן יב"ח ע"ש. ועיי' גליון רש"א בהגהותיו ליו"ד בהשמטות כ' דהפוסק מלומר קדיש על אמו ויאמר עוד להלאה על אביו שהוא תוך זמן לא שייך לו כל הקדישים ע"ש טעמו:
(ד) והנני להעתיק בזה גם מ"ש בס' פתחי תשובה כאן וז"ל, בסידור מהריעב"ץ כתב כי יותר נוח מנהגי הספרדים שכולם אומרים הקדיש בפעם א' ובתשו' חת"ס סי' קנ"ט כתב שמנהגנו יפה דהעיקר זכות הוא מה שהצבור עונין זה אינו אלא באחד ע"ש ועיין באה"ט ובתשו' נאות דשא סי' י"א דמנהג מקומו שהיא"צ שוה לכל האבלים רק דעדיף מינייהו שמגיע לו קדיש עלינו דהוא החשוב אמנם היא"צ שבפעם ראשונה אומר כל הקדישים ודעתו שם דהוא רק נגד האבלים בני יב"ח משא"כ נגד בני שלשים ויא"צ ע"ש:
(ה) בטו"ז סק"ב כ' מי רגלים הנזכר בפטום הקטורת כתב כלבו מעין א' ששמו מי רגלים ומ"ש מפני הכבוד פירושו לפי שיש לאותו מעין שם של בזיון ובהגהות ח"ס ז"ל כ' אמנם בירושלמי סוף פ"ד דיומא הלכה ה' איתא שאין מכניסין ריח רע בעזרה:
(וי"ו) במג"א סק"ד כ' ב"י בשם א"ח שהשירים לא היו מצותן אלא בבוקר והקשה ר"מ אלשיך בתשו' דמשנה שלימה שנינו פ"ד דר"ה שנתקלקלו הלוים בשיר של בין הערבים וכו' א"כ הי' אומרים שירה וכו' -- עיין בתשו' שער אפרים סי' ל' ובס' מגן גבורים כאן ובס' מעין החכמה לתרי"ג מצות במ"ע דשביתה בר"ה דפוס לבוב דף ק"ו ע"ב שכ' יישוב לקושי' ר"מ אלשיך הנ"ל (וע"ע בס' יום תרועה ר"ה דף ל' ע"ב מ"ש בזה):