ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן סח
(א) כתב הרמ"א ז"ל אפי' בד"ת אסור להפסיק ולעסוק כל זמן שהצבור אומר פיוטים כ"ש שאסור לדבר שום שיחה בטלה ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור שרואה בכפר ומהרהר לית בי' איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי אלא שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק וכו' וכו" -- י"ל כוונת הרמ"א עפ"י מ"ש בס' דברי שאול על אגדות הש"ס יבמות דף צ"ז בשם הזוהר על פסוק עוף השמים יוליך את הקול כשאדם חושב מחשבה שפתותיו דובבות מעצמן בלי ידיעתו ע"ש והובא באור החיים פ' תצא על פסוק והי' בך חטא ע"ש אלא קשה מה שהקשה עליו הפר"ח דהא תנן בעל קרי מהרהר בלבו ולא חיישינן אולי יוציא בפה והרמ"א גופי' כתב לקמן בסי' פ"ד גבי מרחץ שבבית אמצעי מותר להרהר בד"ת ולא חיישינן אולי יבוא לדבר ע"ש -- אמנם היטב אשר דבר בס' שמן המאור לר"מ גלוגא דלכאורה קשה הלא בד"ה כתב טעם אחר וז"ל, אבל מ"מ יש לחוש להמון שלא יראו מן הלומד בספר ויפסיקו ג"כ בדברים אחרים עכ"ל ולמה לא כתב כאן בהג"ה טעם זה -- לכן כתב דבאמת זה כוונתו גם כאן בהג"ה במ"ש אלא שמתוך כך יבואו לדבר ר"ל המון עם כשיראו מן הלומד בספר יבואו הם לדבר ויבואו לידי הפסק, והלשון מורה ע"ז שהתחיל בלשון יחיד וכתב מי שלומד וכו' וסיים אח"כ בלשון רבים שמתוך כך יבואו אלא וודאי כנ"ל וסרו מהר כל קושיות הפר"ח ודפח"ח: