ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן ס
(א) במחבר ס"ד י"א שאין מצ"כ וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיי' אותה מצוה וכן הלכה – האחרוני' ז"ל האריכו בדין זה ועיין בספר המקנה ח"ג כלל כ"ג בזה ומביא שבס' אמרי בינה או"ח סי' י"ד מביא בשם ספר חרדים גם מ"ד דמצות אצ"כ מודה דמ"ע הוא ולעבדו בכל לבבכם וזה נאמר על כל המצות רק דאינו מבטל המצוה בביטול מ"ע הזאת בכללית אבל מ"מ אם עשה שלא בכוונה אף דקיים מצוה הפרטית מ"מ ביטל העשה הכוללת דלעבדו בכל לבבכם, עוד מביא שם חקירת הטורי אבן בחגיגה דף ה' דאם מצ"כ למה תיקנו חכמים מצות חינוך לקטן הא בלא כוונה אין כאן מצוה וקטן לאו בר כוונה הוא, והנה מלבד די"ל בפשוט דעיקר החינוך כדי להתרגל בעבודה ויקיים בקטנותו עכ"פ מעשה המצוה וע"י שיתרגל במצות יקיים גם בגדלותו ואז יהי' בר כוונה ויקיים המצות כדינו במעשה ובכוונה, נלע"ד עוד דטעם המ"ד דמצות צריכות כוונה משום דבלא כוונה מבטל המ"ע דלעבדו בכל לבבכם כנ"ל דזה מצוה כוללת לכל המצות לכך אינו יוצא כלל אפי' מצוה הפרטית כמ"ש יד מלאכי סי' שד"מ כ"מ דא"ר עביד הכי ואיהו לא עביד הכי אלא בענין אחר מהני לאביי ולרבא לא מהני ע"ש וה"נ שהתורה אמרה שיקיים כל מ"ע בכוונה מדכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואיהו לא עביד הכי אלא קיים המצוה בלא כוונה לכן לא מהני ובטל גם מ"ע זאת והתינח בגדול דהוי בר כוונה ומצווה במ"ע דלעבדו בכל לבבכם אבל בקטן דאינו בר כוונה לכ"ע המעשה עומד במקום הכוונה ואצ"כ כלל כנלע"ד:
(ב) במחבר ס"ה הקורא את שמע וכו' אפי' הי' קורא בתורה או מגיה הפרשיות הללו בעונת ק"ש יצא והוא שכיון לבו בפסוק ראשון וכתב המג"א סק"ד אע"ג דבסעי' ד' פסק דמצות בעי כוונה וכו':
וכתב בחידושי רז"ה להגאון ר' וואלף אלעסקר מבראד זצ"ל איני יודע מאי קשיא לי' שהרי הוא עצמו כתב בסק"ג דדוקא מצוה דאורייתא אבל מצוה דרבנן א"צ כוונה, ולקמן סי' ס"ז סק"א מביא בשם הרשב"א. והכ"מ דפסוק ראשון בלבד הוא דאורייתא והשאר הוא מדרבנן ומשו"ה יצא שאר הק"ש אפי' לא נתכוין לצאת כן כראה ברור וצ"ע:
(ג) מורי זצ"ל במהר"ם שיק לתרי"ג מצות מצוה תכ"א מביא קושי' במתניתן דר"פ הי' קורא אם כיון לבו יצא וקשה הא אנן קיי"ל באו"ח סי' ס"א דאם קרא ק"ש ולא אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לא יצא והא במתני' תנן סתם הי' קורא בתורה והתם מיירי בלא ברשכ"מ ואפ"ה תנן דאם כיון יצא ע"ש: