אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן יח

סימן יז

(א) כתב בחידושי בכור שור לחולין דף פ"ט ע"ע וז"ל. נ"ל דמאי דפליגי גמ' דילן עם הירושלמי בדין כסות לילה כמבואר בטוא"ח סי' י"ח דפי' הרמב"ם בגמרא דילן דכסות לילה הוא מה שלובש בלילה אפי' הוא מיוחד ליום ושאר פוסקים חולקים עליו ע"פ גמ' ירושלמי כמ"ש בב"י שם וס"ל דהמיוחד ליום חייב אפי' לבשו בלילה והמיוחד ללילה פטור אפי' לבשו ביום י"ל דבהא פליגי דגמ' דילן ס"ל דעיקר טעם תכלת משום שדומה לים כו' ודומה לכסא הכבוד כו' ולכן אין מצותו בלילה כדמשמע ריש מס' ע"ז דביום הקב"ה יושב על כסא הכבוד ובלילה רוכב על כרוב קל שלו כו' משמע דאינו יושב כביכול בלילה על כסא הכבוד, אבל הירושלמי ס"ל דעיקר הטעם לזכור מכת בכורות (כמ"ש ברש"י סוף פרשת שלח לך דתכלת ל' תיכלא שהוא שכול הבכורות) ואדרבה נעשה בלילה רק דהיו אז מלובשים כולם כסות יום כמ"ש מתניכם חגורים וגו' ופי' במכילתא הובא בילקוט שם שהיו מלובשים כיוצאים לדרך דאין דרכם בכסות לילה המיוחד לשינה ולכן החיוב הוא בכסות יום אפי' לובש בלילה ודו"ק עכ"ל המתוק כנופת צוף וכל טעם:

(ב) והנה במנחות ר"פ התכלת פליגי רש"י ותוס' והרמב"ם, דרש"י ותוס' ס"ל דצריך ב' חוטי תכלת, והרמב"ם ס"ל דא"צ כי אם חוט אחד, וטעם פלוגתתם לא נתבאר כל הצורך, ונלע"ד דטעם פלוגתתם תלי' ג"כ בפלוגתא הנ"ל דפליג גמ' דילן עם הירושלמי וכפי מה שכתב בכור שור הנ"ל דהנה כתב בס' לוית חן (פרשת קרח) דלכן המצוה בחוט אחד לפי שתכלת דומה לרקיע ואיתא במ"ר בראשית ויקרא אלקים שמים סמים מה סמים יש בהם כמה גוונין מהן אדומין מהן ירוקין אף שמים משתנים לכמה גוונים וכתב היפ"ת והא דתני' תכלת דומה לרקיע היינו ברוב פעמים, הרי באמת הרקיע משתנה לכמה גוונים רק ברוב נדמה לתכלת, והנה כתבו הפוסקים בדין בועה בשיפולי ריאה דצריכה לחוט בשר מקיף דאותו חוט א"צ להיות מראה ריאה מסברא דעכ"ח חוט א' אין בו מראה מיוחדת ואף שיהי' בו מראה ריאה משתנה לשאר מראה, לפי"ז חוט אחד דתכלת דומה ממש לרקיע שהוא בעצמו מראה תכלת ודומה נמי לשאר גוונין מחמת שהוא חוט אחד וכן הוא הרקיע שבעצם הוא מראה תכלת ונראה נמי לשאר גוונין ע"ש דפח"ח, והנה בוודאי סברא הוא שיהיו תכלת ולבן שוים כמ"ש תוס' ר"פ התכלת, רק מאחר דבעי' שיהא דומה לרקיע וזה אינו כי אם בחוט אחד לכן אנחנו עושים נגד הסברא, אמנם כ"ז לגמ' דילן והרמב"ם דס"ל דעיקר טעם תכלת משום שדומה לרקיע אבל לטעם הירושלמי (עיין בתוס' קידושין ל"ד ע"א סד"ה ותפילין גם עיין בארצות החיים סי' זה בחלק המאיר לארץ סק"ג שכ' דרש"י ס"ל בזה כירושלמי) דעיקר הטעם כדי לזכור מכות בכורות ודאי מסתבר דצריך כל כך תכלת כמו לבן לכך ס"ל לרש"י ותוס' דצריך ב' חוטי תכלת לפי דס"ל כטעם הירושלמי, וכל אחד מהם לשיטתו אזיל -- ועיין במאמר פתיל תכלת דף נ"ו שהאריך לבאר דהלכה בזה כהרמב"ם ולפי דברינו ג"כ עולה כן דמאחר דאנו קיי"ל בכל מקום כגמ' דילן נגד הירושלמי ממילא בזה נמי קיי"ל כהרמב"ם דא"צ רק חוט אחד של תכלת וכגמ' דילן דעיקר טעם תכלת משום שדומה לרקיע ואם יהיו ב' חוטין שוב לא יהי' דומה לרקיע:

(ג) וראיתי לחכם אחד שכ' בקונטרס תל תלפיות וז"ל. ואין משיבין בדרוש אשר דרש בכור שור חולין פ"ט ליתן טעם לפטור ציצית בלילה מפני שאין הקב"ה יושב בלילה על כסא הכבוד וטעם תכלת מפני שדומה לכסא הכבוד עיי"ש, והדבר בעצמו תמוה א"כ למה פטור גם והלבן שהוא עיקרו של מצוה וכו' ולענ"ד מ"ש דהלבן הוא עיקר המצוה ודאי שכן מוכח מהבחיי ז"ל ס"פ שלח וכן גם מהאברבנאל ז"ל שכתב דתכלת הוא רק למצוה מן המובחר להדר בו את הלבן, ומשמע דהלבן עיקר המצוה ותכלת רק להידור, אמנם מרן הב"י בסי' י"ב כתב בדעת הרמב"ם שעיקר המצוה בתכלת יעו"ש, א"כ י"ל דהבכור שור אזיל בשיטת הרמב"ם וי"ל דהתורה לא חייבה בלבן כי אם בגד המחוייב בתכלת כמ"ש ועשו וכו' ונתנו וכו' אבל כסות לילה דאינו מחוייב בתכלת פטור גם מלבן, וכעין סברא זו כתב בתשו' שאג"א סי' ל' בשם הרמב"ן ז"ל יעו"ש:

(ד) ויש ליישב בזה קושי' הגאון בעל חת"ס ז"ל בהגהותיו לכאן לפימ"ש הסמ"ע בסי' ה' סק"ז דבלילה כעין יממא כשמדליק נרות מיקרי יום לענין משפט א"כ מכ"ש לענין ציצית דלא כתיב יום רק בראי' תליא מילתא וראיתם אותו וקשה א"כ ל"ה מ"ע שהז"ג (ועיין במחצית השקל סק"ד בשם המרדכי) ולהנ"ל ניחא דהא לפי הבכור שור טעם גמ' דילן דפטורי' בלילה מציצית מפני שאין הקב"ה יושב בלילה על כסא הכבוד א"כ אפי' כשמדליק נרות פטור מציצית ולכך הוי שפיר מ"ע שהז"ג (ואין לומר א"כ למה אצטריך כלל למעוטי מוראיתם אותו, דודאי אי לאו דהי' לנו גילוי מילתא מקרא לפטור לילה מציצית ל"ה דרשינן טעמא דקרא להקל רק כיון דיש לנו גילוי מילתא מוראיתם אותו לפטור לילה שוב דרשינן טעמא דקרא לפטור לגמרי אפי' בלילה כעין יממא וא"ש):

(ה) בשו"ע הקטנים דפוס ווילנא כ' באשל אברהם דבתשו' בית דוד קרא תגר על הנוהגים להתעטף בטלית בערבי שבתות ויו"ט בתפלת ערבית ולא נמצא כן בפוסקים והמתירים להם לא הלכו אור ואפי' בלא ברכה הוא איסור גמור ועיין בספרי קבלה המתעטף באותו שעה גורם כמה עניינים ומעורר דינים קשים ר"ל וכ"ד הזוהר והרמב"ן והראב"ד וכו' יעו"ש, ועכשיו בימינו נתפשט המנהג בין הרבנים הצדיקים שליט"א שמתעטפים בטלית בערבי שבתות ויו"ט בתפלת ערבית ואנכי לא ידעתי על מה סמכו:

(ו) לענין אם מותר להטיל ציצית בלילה עיי' בפרמ"ג כאן ובתשו' נחלת בנימין או"ח סי' י"ב:

(ז) אם עשה ציצית בבגד בשבת כתב בתשו' ברכת יעקב להגאון ר' יוקל מניימארקט ז"ל תשובה ג' דפסולים מטעם אי עביד לא מהני ע"ש וצ"ע דבאיסור שהיום גורם ל"א אעל"מ כמ"ש הטו"ז בחו"מ סי' ר"ח וכן קשה מהגהות דגול מרבבה יו"ד סי' י"א דהיכא דהמעשה אפשר להיות בהיתר כגון בשוחט בשבת דאפשר לשחוט בהכשר אם ישחט למחר ל"ש כ"מ דארל"ת א"ע לא מהני ע"ש:

(ח) על קושי' חת"ס שהבאתי לעיל ענף ד' עיין עוד תירוץ פשוט בס' חתך סופר לאו"ח בסופו אצל הגהות חת"ס:

א.ה. העתקנו זה מלקמן.

(השמטה מלעיל סי' י"ח) בתפארת ישראל למשניות פ"א דברכות נסתפק במדינות הצפוניות כמו בעיר דאנציג או קאפענהאגען ושטאקהאלם וכדומה ששם בכל חודש יוני ויולי לילה כיום יאיר ולכה"פ גם בחצות הלילה יכול להכיר היטב בין תכלת ללבן, מתי זמן ק"ש וציצית ע"ש באריכות:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה