ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן יב
(א) בטו"ז סק"ג שאלה חוט ציצית שנפסק וחזר וקשרו מהו וכו'. כתב בקונטרס חל תלפיות מחברת ה' אות קל"א ח"ל. אם נפסק חוט א' מהציצית וקשרו מתיר הטו"ז סי' י"ב ומג"א ר"ס ט"ו ובתשו' בית יצחק סי' ד' שדי בי' נרגא ולענ"ד עיקר היתרם צע"ג כי מהרמב"ם שהביא המג"א משמע דאסור לקשרו, גם לשיטת ר"ת שבר"ס י"ד דמדמי כה"ת לתפילין ושם פסול קשירה ואף דלא קיי"ל כך מ"מ במחלוקת שנוי' ולשיטת ר' עמרם סי' ט"ו דבתוך ג' לא יתפור דל"ה חיבור מכ"ש בציצית עצמם דל"מ קשירה דגרע מתפירה, ומ"ש המג"א ראי' מנגעים עפמ"ג לשי' הרמב"ם ובאבני מילואים בתשובה סי' ד' שדי בי' נרגא, ואני העני מצאתי במס' כלים עכ"ז מי"ב גע"ג שנקשר אינו מטמא וצע"ג, ואחר כתבי מצאתי בכלבו סי' כ"ב להדיא דאוסר לקשור, וע' שבת דף ע"ד דאי מתרמי ב' קיטרי בהדי הדדי השתא לפני מלך בו"ד וכו' ועיי"ש במהר"ם לובלין (ואין זה הידור מצוה בדבר שאין בו חסרון כ"כ) לכן לא תאמרו כשר לכל קשר עכ"ל: