ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן י
(א) במחבר ס"ה הי' לה ג' כנפות וכו' פסולה משום תעשה ולא משום העשוי בס' עט סופר חלק רביעי כלל צ"ב סוף פרט א' כתב לי צע"ק כיון דציצית חובת גברא הוא ומבואר בתוס' יבמות צ' ע"ב ד"ה כולהו, דבשעת עיטוף לא מיחייב עד אחר שנתעטף ועיין שג"א סי' ל' א"כ אם עשה ציצית קודם שנתעטף לא הי' בו שום חיוב וכאשר מתעטף אח"כ למה לא יהי' פסולין מצד תולמה"ע עכ"ל, ונעלמו מעיניו הבדולחים דברי הגאון בית מאיר לשו"ע או"ח סי' י"ד אהא דאיתא שם ס"ג השואל מחבירו כו' פטור מלהטיל וכו' עיין במג"א משמע שאם הטיל יוצא בה אף לאחר ל' וכן איכא למידק ממה דבל"ז קיי"ל חובת גברא הוא ומ"מ עיקר החיוב להטיל טרם שלובשו ולא אמרי' שיהא שייך בזה תולמ"ה כמו בסי' י' ס"ה דפרש"י שם במנחות הואיל ונעשה שלא בחיוב שוב כשנעשה בת ד' קרינן בי' תולמ"ה וכה"ג איכא למידק באם קבע מזוזה השוכר בית בח"ל תוך ל' ועכ"ח צ"ל דל"ש תולמ"ה אלא במחוסר מעשה שיבואו לידי חיוב משא"כ זמן דממילא קאתי לא, וכה"ג מחלק הר"ן סוף נדרים לענין חלות הנדר, ולבישת הטלית לא מקרי מחוסר מעשה ועדיין צע"ק עכ"ל הטהור.
(ב) במחבר ס"ו הטיל ציצית על ציצית וכו' זה הוא לשון הרמב"ם ועיין בב"י שכ' דהרמב"ם מפרש דהא דאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי' היינו לומר דהטלת ציצית בתראי כיון דקאי עלייהו בבל תוסיף שפיר חשיב מעשה ולישנא בתמיה הוא עכ"ל, והקשה בס' שמן המאור להגמו"ה מאיר הלוי מגלוגא האיך מ"ל כן לרבא הא רבא אמר בתמורה דף ד' כל מלתא דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני והאיך יכול לומר דהוי מעשה הא עבר על בל תוסיף, ולשיטת רש"י והרא"ש א"ש לרבא לשיטתו, ומפירש"י משמע כן שזהו טעמו שכתב דכיון דעובר על ד"ת לא מיקרי מעשה אבל להרמב"ם קשה (נהירנא שראיתי קושי' זו גם בס' תורת נביאים להג' מהר"ץ חיות ז"ל ואינו תח"י כעת) מיהו עיין בחו"מ סי' ר"ח מ"ש הש"ך שם בסק"ד דלא קשה מטבח ומכר בשבת דהוי מכירה אפי' נעשה המכירה באיסור דאוריי' כו' שאני הני כיון דאפשר לעשות בהיתר משא"כ בכל הני דתמורה ע"ש וא"כ גבי ציצית נמי י"ל כיון דאפשר להטיל בה ציצית בהיתר דהיינו אי פסיק לקמאי קודם לכן אפי' לרבא אי עביד מהני כנ"ל ליישב דעת הרמב"ם עכ"ל:
(ג) ובתשו' שג"א סי' ל' הקשה על הרמב"ם מסנהדרין דף פ"ח דפריך והאיכא ציצית וכו' והשתא אכתי קשה האיכא בהטיל ציצית על ציצית דלאו גרוע ועומד דמעיקרא קודם שהטיל הציצית השניי' היו הציצית הראשונים כשרים ועכשיו כשהטיל השניי' הוא דגרע ופסל לראשונים, ובס' המקנה ח"ג כלל בל תוסיף פרט ג' הביא בשם מעין החכמת לתרי"ג מלות ליישב דס"ל לרמב"ם דקושי' הגמ' והאיכא ציצית לא קאי אלא על תוספת החוטים דפירושו מד"ס דילפי' מגדיל גדילים וע"ז מתרץ אי קשר עליון וכו' אבל במטיל שתי ציציות על כנף א' לא מיקרי פירושו מד"ס דציצית א' על כנף א' מדכתיב ציצית הכנף ציצית א' לכנף א' ומשו"ה ליכא לאוקמי בכה"ג דבעי דבר שיהי' פירושו מד"ס ע"ש (וד' מעין החכמה אלו נסתמו מהגאונים מהר"צ חיות בהגהות לסנהדרין פ"ח ובעל שבילי דוד או"ח סי' תרנ"א שכ' כן משמי' דנפשייהו ע"ש):