אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

סימן ג

סימן ב

(א) במחבר ס"ו וכן אסור לישן בין מזרח למערב וכו' כ' הפמ"ג באשל סק"ז ח"ל, הא"ר אות ה' הקשה מחגיגה י"ב ע"א אדה"ר מסוף העולם ועד סופו כששוכב ראשו למזרח אלמא שרי וי"ל דוקא ישן אסור שכ"כ הר"מ ז"ל אין ישנים אבל לשכוב כך לנוח מיגיעה וכדומה שרי בין מזרח למערב עכ"ל – ולענ"ד נראה דהנה יש להבין למה אסור לישן בין מזרח למערב מפני ששכינה שרוי' שם מ"ש מאכילה ושתי' דמותר ומה גנאי יש בשינה יותר ואין לומר משום דחיישי' שמא יפיח דא"כ אפי' להטיל מים הי' אסור כמ"ש הד"מ סי' מ"ג בשם הגהות אלפסי דאסור להשתין בעוד תפילין בראשו גזירה שמא יפיח כי כן דרך המשתינים עכ"ל ובאמת כ' הרמ"א כאן ס"ה דלהטיל מים בכל ענין שרי, ע"כ נ"ל דאיסור השינה הוא משום דכשישן שרי' עלי' רוחא דמסאבא משום דנשמתא אסתלק מיני' וטעים טעמא דמותא כמ"ש הב"י סי' ד' בשם הזוהר ולכך אין נכון לישן לצד השכינה. וא"כ שם בחגיגה דמיירי באדה"ר קודם החטא דעדיין לא נגזר עליו מיתה ול"ש טעים טעמא דמותא ולא הי' שורה עליו רוח טומאה כשהי' ישן א"כ שפיר הי' מותר לו לישן בין מזרח למערב וא"ש:

(ב) והנה זה זמן כביר ראיתי בארצות החיים שהקשה במשנה דמס' אבות ועל הארץ תישן דהוא סותר להא דאיתא בברכות דף ס"ב בן עזאי אומר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע ולק"מ לפמ"ש במדרש תלפיות ענף אכילה דמ"ש ועל הארץ תישן הוא לפי שהדר בעליות מקצר חייו לכן עצה טובה קמ"ל שידור במקומות הנמוכים וזהו ועל הארץ תישן ע"ש וי"ל עוד באופן אחר ואכ"מ להאריך אמנם מהא דאדה"ר קודם החטא שהי' ישן עכ"ח על הקרקע דאטו הי' לו מטה שהי' מגעת מסוף העולם ועד סופו לכאורה קשה אבן עזאי הנ"ל וצ"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר וע' במלוא הרועים ערך דנין אפשר משא"א" אות כ"ב שכ' בדרך ספק דלמא ס"ל לבן עזאי אין דנין אפשר משא"א והי"ל להביא ראי' מכאן דמוכרח דבן עזאי סובר כן:

(ג) במחבר ס"י ולא יקנח ביד ימין, בס' קיצור שו"ע הביא בשם שו"ע התניא דה"ד במקנח ביד אבל כשמקנח בנייר לית לן בה והשיג עליו וכעת נדפס ספר לקוטי מהרי"ח ושם נאמר ליישב דעת התניא ז"ל וכמדומה שנוהגין כוותי', ועוד ראיתי בס' לק"מ הנ"ל שהביא בשם מור וקציעה שאביו הגאון הח"צ הי' מלחלח הנייר ברוק כדי לקנח יפה כי בדבר יבש לגמרי רחוק הוא שלא ישאר צואה משהו והוא מעכב התפלה וראוי לדקדק ע"ז מאוד:

(ד) במחבר סי"ד יזהר שלא יאחוז באמה וכו' והביא המג"א ס"ק י"ד בשם הב"י אמרי' בגמ' היכא דבעית מותר לאחוז כיון דבעית לא אתי להרהורי והפוסקים השמיטוהו דלא בקיאי בהי בעתותי לא אתי להרהורי דהכל לפי מה שהוא אדם וצ"ע דביו"ד סי' קפ"ד ס"ח פסק דחרדה מסלקת הדמים ולא אמרי' דלא בקיאי בהי ביעתותא ועיי' בזה בס' מחצית השקל באריכות, ובס' מגן גבורים (להגאונים בעלי מפרשי הים) כ' עפי"ד הנוב"י קמא יו"ד סי' כ"ה דהא דחיישי' לווסתות אע"ג דאיכא חזקת טהרה היינו משום דלהבא ל"ש חזקה כמו בשמא ימות דחיישינן משום דאדם מעותד למות ה"כ אשה מעותדת לראות וא"כ בנחבית במחבא דאינו ברור שתראה כלל דאפשר שתהי' ביעתותא גדולה ולא תראה א"כ אינה מעותדת לראות שם וא"כ שוב עדיף חזקת טהרה מחזקת אורח בזמנו בא וע"כ שפיר פסק המחבר ביו"ד סי' קפ"ד דאינה חוששת כלל ודפח"ח:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה