ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן
סימן א
(א) במג"א סק"ו ובגמ' אמרי' א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים כלומר וכו' כוונתו להקשות איך השווה מרבה וימעיט כיון שמרבה בכוונה, וע"ד הצחות שמעתי בשם הגאון ר' הירש אורענשטיין זצ"ל מלעונבערג שאמר דהכוונה להיפוך דהממעיט שאין ידו משגת להרבות לבו כשבר ונדכה ופשיטא דקרבנו רצוי להשי"ת אלא גם המרבה אם מכוון לבו לשמים קרבנו עולה לרצון ודו"ק:
(ב) במג"א סק"ח נשאלתי למה כ' הטוש"ע לומר פ' עולה כו' חטאת הלא קיי"ל דחטאת קודם לעולה ע"ש, ועיי' בס' כרם שלמה כאן שהביא גמ' זבחים דף צ' ע"א למקראה הקדימה הכתוב תחלה ופי' הוא ז"ל למקראה היינו אם קורא בתורה להיות כאלו הקריב צריך להיות כסדר הכתוב בתורה אבל להקרבה גמורה חטאת קודמת (וכ"כ בתשובות מהר"י אשכנזי או"ח סי' א' ובהגהות "חשק שלמה' לזבחים שם ונדפס בש"ס ווילנא בסוף מנחות ע"ש וטעם למה בקריאה הקדים עולה לחטאת עיי' בכרם שלמה הנ"ל ובמקומות האלו שציינתי כאן ובהגהות ח"ש הנ"ל הביא דברי דעת קדושים והמה מובאים כאן בס' שערי תשובה ס"ק ח' ויישב בזה ג"כ נוסח התפלה של ותערב לפניך עתירתנו דתקנו לומר והשב שכינתך וכו' וסדר העבודה לירושלים והיינו דעיקר בקשתנו שישיב לנו "סדר" העבודה דאז יקריבו החטאת קודם לעולות משא"כ עכשיו ע"ש) ובס' מקרי דרדקי פ' ויקרא כתב דדברי דעת קדושים נרמזים בפסוק יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה ע"ש דפח"ח ובספר אפריון פ' ויקרא תירץ קושיות המג"א עפמ"ש בזוה"ק טעם מה שחטאת קודם לעולה מפני שצריך ליתן חלק לסטרא אחרא מה שהכהנים אוכלים את הבשר כי אם מקריבים עולה אין לו חלק בה שהיא כולה כליל אז מקטרג הסט"א ומבלבל את הענין ולפי"ז התינח בהקרבה ממש אבל באמירה אין קפידא ולכן י"ל עולה תחלה שמכפר על הקל כמו שמתודין תחלה על הקל עכ"ל, ובתל תלפיות מחברת ה' אות ס"א כתבתי ליישב עפ"י דבריו קושי' המובא בדברי שאול על אגדות הש"ס זבחים ז' למה תיקנו אנשי כנסה"ג במוסף לר"ח ועולת ר"ח נעלה עליו ושעירי עזים נעשה ברצון הא חטאת קודמת ולהנ"ל י"ל דלעתיד דתתבטל הסט"א וכל כחות הטומאה ולא יהי' שום קיטרוג א"כ יהי' עולה קודמת לחטאת ע"ש:
(ג) שם סק"י במחצה"ש בשם ע"ת שצריך לומר פרשיות הקרבנות בעמידה. ועיי' בזה בפמ"ג לקמן סימן מ"ח סק"א ובסידור יעב"ץ כתב דבמנחה מנהגינו לאומרם בישיבה משא"כ בשחרית ע"ש הטעם עפ"י סוד:
(ד) במג"א ס"ק י"א דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה, הנה בתבו"ש (הנדפס בבכור שור לברכות) סק"ט כתב שהוא דלא כרמב"ם ז"ל פ"ט משגגות ה"י דפסק דבעי ידיעה משום דפסק כר' יוסי בכריתות דף ז' ע"ב ועיין בבכור שור שבת דף ע"א דהלכה כר' יוסי מחבריו משום דנימוקו עמו וכתב דלא מצינו שום חולק אהרמב"ם בזה, ולדעתי כל הפוסקים דס"ל דאין הלכה כר' יוסי לגבי רבים כולם חולקים בזה אהרמב"ם, ועיין בשדה חמד (כללים) מערכת ה"א סי' קט"ז שהביא להקת נביאים ראשונים ואחרונים דסברי כן. גם הביא דהרמב"ם גופי' בפ"ט מהלכות כלאים ה"ה פסק כרבנן לגבי ר' יוסי דשור הבר עם שור בייתי אינו כלאים ומשום דהלכה כרבים וזה דלא כתבו"ש דהרי הכא ר"ע ור"ט שניהם סוברים דאשם ודאי לא בעי ידיעה בתחלה כדא"ר בכריתות כ"ב ע"ב מדברי שניהם נלמד וכו' א"כ יחיד ורבים הלכה כרבים (ומ"ש תפארת ישראל למשניות כריתות פ"ה מ"ד דר"ע רק לטעמי' דר"ט ולי' לא ס"ל, במח"כ דוחק גדול הוא דהא בפירוש איתא במתניתן שם דמודה ר"ט לר"ט במעילה מועטת, ומה שהכריח כן מכח קושי' אמאי אמר ר"ע בחתיכה שמעילה מועטת דיביא אשם תלוי הול"ל שיביא אשם ודאי עם המעילה ויתנה לענ"ד י"ל דמיירי בחתיכה הראוי' להתכבד והוי מעילה מרובה, ומ"ש עוד שם מפרוטה דהוי מעילה מועטת ג"כ לק"מ עפמ"ש הוא עצמו במעילה פ"ו מ"ו אות מ"א ע"ש ותמצא דסותר למ"ש בכריתות דר"ע לעצמו סובר אשם בעי ידיעה תחלה ותל"מ כעת):