אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

הערות שונות

קונטרס אחרון

(א) פסחים דף ה' ע"א ריוה"ג אומר אינו צריך וכו' והקשה הצל"ח דלשון א"צ משמע שאינו חולק על הלימוד ההוא רק שא"צ וא"כ מודה הוא ללימוד של רע"ק וקשה הא ריוה"ג סובר חמץ מותר בהנאה א"כ הרי מותר לבערו ביו"ט להסיקו תחת תבשילו ע"ש וכבר כתבתי בזה במקומות רבים וכעת נ"ל בפשיטות לפי מ"ש בילקוט הגרשוני ח"ר דף י"ג ע"א בשם חידושי שמן רוקח לפסחים כ"ח שפי' דברי ריוה"ג שאמר תמה על עצמך האיך חמץ אסבה"נ כל שבעה לפי מ"ש הר"ן דלר"ש חמץ ממש שעות ולמעלה אסור בהנאה מטעם תשביתו דתשביתו הכי משמע שלא יהא לך בו שום הנאה אמנם התינח בערב פסח דשייך מ"ע דתשביתו כמ"ש בתורה אך ביום הראשון תשביתו משא"כ בשאר הימים דלא שייך תשביתו מותר בהנאה והיינו דקאמר לי' ריוה"ג לר"ש תמה על עצמך האיך חמץ אסבה"נ כל שבעה בשלמא בערב פסח מודינא לך דאסבה"נ מגזיה"כ תשביתו אבל איך אסבה"נ כל שבעה ע"ש. מעתה התינח למסקנא דתשביתו מערב יו"ט א"כ שפיר אינו אסבה"נ בשאר הימים אבל אי נימא תשביתו ביו"ט עצמו א"כ אסבה"נ גם לריוה"ג מגזיה"כ תשביתו כנ"ל א"כ שפיר מודה ריוה"ג ללימוד של רע"ק דאי נימא תשביתו ביו"ט עצמו אסור לבער החמץ ביו"ט ודו"ק. אמנם בעיקר קושי' הצל"ח מלשון אינו צריך פליאה בעיני שלא זכר שר דברי הרשב"ם ב"ב דף קי"א ע"ב ד"ה אינו צריך יעו"ש וצ"ע:

(ב) בצל"ח פסחים ע"ג ע"ב כ' דכוונת הרמב"ם בפ"ט מקרבן פסח ה"ז שלא להאכיל פסח לב"נ מצד לפני עור ותמה אדמ"ו הגאון מהר"ם שיק ז"ל בהגהותיו לס' מצות השם א"כ למה נקט הרמב"ם כזית הא לא נתנו שיעורין לב"נ ע"ש ונלע"ד דהנה הפלתי סי' ס"ב הקשה לרמב"ם אי סתם אכילה בכזית איך יהי' לב"נ בכל שהו הא בקרא אכילה כתיב וסתם אכילה בכזית, ונ"ל דבאמת ר"ש סובר כ"ש למכות מטעם אחשבי' אמנם רבנן דפליגי ס"ל כמ"ש המנחת חינוך מצוה רפ"א דמוקמינן לי' בחזקת כשרות ואמרינן מדאוכל עכ"ח דאינו נחשב אצלו דאל"כ לא הי' אוכל כדי שלא לעשות איסור ע"ש והתינח בישראל אבל ב"נ לית לי' חזקת כשרות א"כ שוב חייב בכל שהו מטעם אחשבי' והתינח בזמן הזה אבל לעתיד לבא דגם ב"כ יהי' להם חזקת כשרות כי אז יתוקן העולם כולו כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פי"א ופי"ב א"כ גם בב"נ לא יהי' שייך אחשבי' וממילא גם להם יהי' השיעור בכזית ולכך לענין המאכיל פסח דהוי הלכתא למשיחא שפיר נקט הרמב"ם כזית דוקא וא"ש, שו"ר פלפול בזה בשו"ת מהר"א הלוי ח"ר סי' קנ"א ולענ"ד כמ"ש:

(ג) פתרון חידה בס' ישמח משה מהגה"ק מו"ה משה טייטעלבוים ז"ל כתב בפ' חיי שרה ח"ל כל פטפוטין בישין בר מפטפוטי דאורייתא, ויהיו חיי שרה מאה שנים ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, חידה חדתי על הפסוק זה וזו היא, מאה ושבעה מיותר, אלא אי אפשר למאה בלא שמונים ועדיין שבעה ועשרים מיותר, אלא להורות דהכל שוין לטובה מאחד וחמשים עד ארבעה וששים, פי' חידה זו עפ"י דאיתא בגיטין דבהניחו זקן נותן לה בחזקת שהוא קיים, ואמר שם ל"ש אלא שלא הגיע לגבורות וכו' אבל בן מאה כיון דאפלג איפלג ובחזקת קיים הוא. ועוד שאמרו חז"ל כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב לא יחטא ודו"ק עכ"ל. ונלאו כל חכמי לב להבין דברי חכמים וחידותם, ע"כ בואו ונחזיק טובה לי"נ הרה"ג המפורסם וכו' מו"ה שלמה זלמן אוללמאן ני' אבדק"ק ביסטריץ יע"א ששלח לי ביאור החידה הזאת עפ"י פי' הנ"ל שפי' הגאון בעצמו וז"ל. הנה במה שכתבה התורה מספר שני חיי שרה, הודיענו בזה שני דברים, האחד שהאריכה ימים קכ"ז שנה, שנית שלא חטאה בכל אותן השנים כפירש"י שני חיי שרה כולן שוין לטובה, אמנם בענין אריכת ימים אין כאן חידוש רק על מספר עשרים שנה, כי עד שמונים כל אדם הוא בחזקת שהוא חי, וממאה ולמעלה ג"כ הוא בחזקת חי דכיון דאפלג איפלג, וא"כ אין רבותא רק משמונים עד מאה. ובענין מה שלא חטאה אין כאן רבותא רק על ס"ד שנים הראשונים שהם רוב שנותי' כי מהם ולמעלה רגלי חסידיו ישמור וכיון שעברו רוב שנותיו ש"א ולא חטא וכו' – וזהו שכתב מאה ושבעה מיותר, שהרי עד שמונים וגם ממאה ולמעלה אין שום רבותא והי' להפסוק להשמיענו רק אותן עשרים שנה הסמוכים למאה שבהם יש איזה חידוש, משא"כ עד שמונים וממאה ולמעלה כל אדם ג"כ בחזקת שהוא קיים. אמנם אין זה כלום, שעכ"ח צריך לכתוב שמונים שנה הראשונים שהרי אי אפשר למאה בלא שמונים והאיך יכתוב לנו עשרים שנה הסמוכים למאה מבלי להזכיר שמונים הראשונים, הרי בכלל המאה יש שמונים. אמנם עדיין עשרים ושבעה מיותר שהרי אין באלה רבותא דכיון דאפלג איפלג, וא"כ הי"ל לכתוב שחיתה שנה יותר ממאה שנה מאחר שאין חידוש באלה השנים שחיתה אחר מאה, אלא להורות בא דהכל שוין לטובה לכן הוצרך לכתוב שחיתה קכ"ז שנה ויש בזה רבותא שלא חטאה רוב השנים מקכ"ז, שבמיעוט בתרא אין חידוש, שממילא האדם נשמר מחטא אם לא חטא ברוב הראשון מימיו כיון שעברו רוב שנותיו ש"א וכו' ואלו הי' כתוב שחיתה יותר ממאה שנה לא הי' נשמע רק שלא חטאה נ"א שנה שהוא הרוב ממאה אבל עתה שהודיענו שחיתה קכ"ז שנים יש כאן רבותא שלא חטאה הרוב ממספר אלה השנים שהוא ס"ד, דהיינו שגם מחמשים ואחד עד ששים וארבעה ג"כ לא חטאה וגם אלה שוין לטובה ודו"ק ודפח"ח:

(ד) בילקה"ג ח"ג בסוה"ס כתבתי באות ממונא וז"ל כמדומה לי שראיתי בס' בית יעקב על מס' כתובות דלענין איסור לא מהני מיגו רק לענין ממון ואינו תח"י כעת עכ"ל, דברים אלו כתבתי בילדותי טרם ראיתי כי מרן מהרש"א ז"ל בכתובות ט' ע"ב חקר בזה בתוד"ה לא דקא טעין וכו' ע"ש:

(ה) כתב לי הרבני הה"ג מו"ה יצחק וויעדער כי' מניר-בעלטעק יע"א וז"ל, מה שהביא בילקוט הגרשוני פ' שמיני קושי' מס' ישן קול יהודא בגמ' סנהדרין דף י"ז, כבר קדמו בספר ישן נושן ה"ה ספר הירושלמי סנהדרין ר"פ א' דיני ממונות דפריך כן וכבר הובא בתוס' סנהדרין שם במקומה יע"ש. ואגב אורחא אשאלהו הנה מצאתי כתוב בספרו כמה פעמים ח"ת משם הגאון ר' מאיר בהגאון ר' משה זצלה"ה, בן מי זה העלם העלים מקום מושבותם וכינויים, ולא טוב עשה, וכמדומני שזה ר' מאיר (פערלס ז"ל אבדק"ק קראלע) תוכו אכל מספרן של פלוסיפים וקליפתן זרק זרה הלאה, וגדולים צדיקים במיתתן וכו' ולמה יבלע את הקודש וצדיקים הקב"ה תבע ביקרם כגמ' ברכות י"ט וכו' עכ"ל:

(ו) כתב לי הרבני הה"ג מולה יצחק שווייגער ני' מטאפאלשאן יע"א וז"ל, אחדש"ת ראיתי בסוף ספרו "מרבה ישיבה" שהאריך רו"מ ני' בפלפול נחמד לתרץ קו' חידושי הר"ן בחולין דלמה לא קתני חומר חלב מדם אם בשלו ועיי"ש בחי' הר"ן דמתרץ כיון דבשלו אין עוד שם דם עליו. ולענ"ד נראה לתרץ דלמ"ד נט"ל אסור פרש"י בע"ז אם חל עליו שם איסור תו לא פקע היי"ט דר"מ וא"כ באמת לר"מ דס"ל הסברא תו לא פקע באמת דם שבשלו אסור דתו לא פקע איסורא מיני' ומהיי"ט פרש"י בחולין דף ק"כ הקפה את הדם ואכלו חייב בהקפה ע"י אור עיי"ש בתוס' דשם קאי הסוגי' לר"ל דס"ל בע"ז כמ"ש התוס' שם נטל"פ אסור א"כ ה"ה דם שבשלו, וא"כ סתם משנה הוא ר"מ דס"ל כנ"ל דם שבשלו עובר עליו כמו חלב דלא גרע מנט"ל דאמרינן תו לא פקע וא"ש והארכתי הרבה בחידושי בענין דם נעכר ונעשה חלב אבל קצר המצע מהשתרע וה' שנותיו יאריך וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה