אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים א· רבי גרשון שטרן

הסכמה

הערות שונות

מאת הרב הגאון הגדול המפורסם בעולם מאור הגולה כקש"ת מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבדק"ק בערזאן יע"א וז"ל הטהור:

הנה יד שלוחה אלי מאת כבוד ידי"נ הרב וכו' כש"ת מו"ה גרשון שטערן ני' אבדק"ק מאראש לודאש בעהמח"ס ילקוט הגרשוני כי העיר ה' את רוחו להוציא לאור חידושיו על הש"ע או"ח ודרש דרש מעמדי לשלוח לו הסכמתי. והנה הרב הזה כבר יצא לו מוניטין בעולם בחיבוריו הקודמים ודבר שפתים אך למחסור אחרי שכל חכמי הדור מהללים ומשבחים לשמו וזכרו, וכמעשהו בראשונים כן הוסיף בתוספת מרובה כדרך ת"ח כל זמן שמזקינים וכו' יגדיל תורה ויאדירה באמרות טהורות מפיקים נוגה ומלאים זיו הוד והדר וגם ידי תכון עמו להעלותם על מזבח הדפוס ולחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ונחת ינחתו בו כל שוחרי תושי' כנפש ידיד לכל הוגי דת האמת ודו"ש ובא עה"ח יום ה' ח"י מרחשון תרס"ב פה ברעזאן:

ה"ק שלום מרדכי הכהן אבדק"ק הנ"ל יע"א:

ובדבר אשר חלה פני לשלוח לו איזה הערות במעט העלים אשר שלח אלי כעת וכו' אשר העירני רוחי מדי עברי בין בתרי אמרותיו אציגה פה

(סי' א) האריך רו"מ בענין אמירת פ' הקרבנות. הנה ראיתי במור וקציעה שתמה מהא דש"ס דזבחים כ"ב דטמא מת אינו משלח קרבנותיו והלא כולנו ט"מ והוכיח מזה דדיעבד כשר ודלא כהכ"מ פ"ב מבימ"ק ע"ש. והנה בפרשיות של ק"צ כמו תמיד וכדומה לק"מ כמ"ש התוס' בתענית י"ז דכיון דטומאה הותרה בציבור יוכלו להקריב וע' תשו' חת"ס יו"ד סי' רל"ו בשם כו"פ והארכתי בהגהותי לאו"ח שנדפסו בס' ארחות חיים החדש סי' תקס"א ושוב העירני הגאון אבדק"ק מיר וכעת אבד"ק ירושלם תובב"א דהא בנין מזבח אינו דוחה שבת כדאי' בירושלמי שבת פראד"מ א"כ ה"נ אינו דוחה טומאה וא"א לבנות המזבח ובלא מזבח א"א להקריב כמ"ש תוס' סוכה מ"א והשבתי דבנין ביהמ"ק דוחה טומאה כדאי' בש"ס דעירובין ק"ה א' ורמב"ם פ"ז מביהב"ח הכ"ג וה"נ בנין מזבח וע' שו"ת שע"צ חאו"ח מסי' ק"א עד סי' ק"ד שלא הביא ג"כ מזה, אך בפרשיות קרבנות של יחיד קשה, ולפ"ד המו"ק דכיון דכשר דיעבד מותר לאמרם, י"ל ג"כ בהא דמקדימין פ' עולה לחטאת דג"ז כשר דיעבד כמ"ש תוס' זבחים ה' א' ותוס' קידושין י"ג אך דמ"מ תיקשי אמאי תיקנו כן לכתחלה אבל י"ל דהיינו לרמז שכל אמירתנו רק משום דכשר דיעבד. והנה התב"ש ופמ"ג בא"א כתבו דאבל שאינו משלח קרבנותיו לא יאמר פ' הקרבנות ולפמ"ש צ"ע וע' תשו' חסל"א סי' א' מ"ש מדין הסמיכה בט"מ שהאריכו התוס' בגיטין כ"ח ועוד בכמ"ק. והנה לשי' תב"ש ופמ"ג צל"ע בדין מצורע דאינו משלח קרבנותיו כדאי' במ"ק ט"ו ורמב"ם פ"ב מבימ"ק, וברמב"ם פי"א מט"צ הי"א דגם בח"ל ושלא בזמן הבית נוהג (וד"ז נעלם מהמרה"פ על הירושלמי פ"ו דפסחים ה"א) א"כ לא יאמר פ' קרבנות אך לפמ"ש רמב"ם פ"ז מתרומות ה"ט דבדליכא כהן מיוחס אינו טמא וע"ע בב"י יו"ד ס"ס שכ"ב א"ש ובפרט קרבנות נדבה הא גם מצורע מביא כמ"ש תוס' חגיגה ד' ע"ב ד"ה דכתיב וכו' וע"ע בב"י אהע"ז סי' ל"ט בשם הר"ש בן הרשב"ץ וש"ע או"ח סי' ל"ח סי"ג דמוכח דגם בזה"ז נוהג, וע' בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קל"ו בזה שלא ידע מדברי רמב"ם הנ"ל וע' מ"ש בדעת תורה סי' ה' סוס"ק ח' בזה. ונ"ל עוד דאף דבזה"ז בטלה טבילת עזרא מדינא מ"מ לא יאמר פ' הקרבנות כלל, וגם לפמ"ש בפתחי תשובה יו"ד סי' שפ"ה בשם חומת ירושלים עכ"פ לא יאמר שום יה"ר אבל י"ל דמ"מ משלח קרבנו והכהן מקריב וע"ש בבכ"ש ושע"ת סי' מ"ח:

(סי' ד' סק"ב) בדין ניער בלילה, למאי דאיתא בזבחים י"ט ב' ורש"י ד"ה דכתי' בגשתם וגישה דשחרית גישה אחריתא היא שהרי יש כאן מערכה חדשה עכ"ל א"כ בנ"ד דלתפלה בלא"ה צריך נט"י נראה דא"צ ליטול ידיו ובפרט אם עמד קודם ע"ה ונטל ידיו הרי מבואר בזבחים כ' קידש ידיו ורגליו לתה"ד למחר א"צ לקדש וכ"פ הרמב"ם וע"ש ברש"י ד"ה ולינה דרבנן וכו' דמשום האי פורתא לא פסלה לינה וכו' ע"ש וה"ה בנט"י דרבנן ובפרט דהרמב"ם פוסק כרבי ואפ"ה סובר כר"י ובע"כ דס"ל דהלכה כאביי שם ע"ש ותבין. וע' תוס' ע"ז ע"ו א' ד"ה בת יומא שהביאו מפ"ב דזבחים דמשמע דבעמוד השחר לבד מיחשב לינה וע"ש ברא"ש וכ"ה בתוס' ב"מ ק"י ב' ד"ה יצא וכו' וצ"ע:

(סי' ד' סק"ג) הביא רו"מ מתשו' נו"ב שתמה אמאי לא נהגו לרחוץ גם הרגלים ואני מצאתי בס' האשכול ה' תפלה וק"ש סי' ד' שכתב דבמקומות שרגליהם תמיד מכוסות א"צ לרחוץ רגליו וע"ש בנח"א שזהו רעת כל הפוסקים דדוקא בבבל ובזמן הש"ס שהלכו יחפים מסנדלים היו צריכים לרחוץ רגליהם משא"כ בזה"ז ע"ש:

(סי' ח' ס"א) במג"א דהברכה והעטיפה מעומד והקשה מברכת חלה, וע' בס' האשכול ה' ברכות הודאה סי' כ"ג דדוקא שש ברכות המצות דכתיב בהו לכם צריך מעומד וע"ש עוד בזה וא"כ לק"מ, וע' בפנ"י למגילה כ"א שתי' ג"כ קושי' מג"א והעלה ג"כ דדוקא מצות שעיקר עשייתן מעומד גם ברכתם מעומד אבל מצות הכשרים במיושב גם ברכתן מיושב וע"ש עוד בזה ובעיקר ד' מג"א שכ' דהפרשת חלה אינה מצוה כ"כ ודמיא לשחיטה והגר"א ז"ל תמה דהא אסור להפקיע עיסה מחיוב חלה ובכרם שלמה השיג דמ"מ בידו שלא לעשות עיסה כלל אבל בציצית נענש בעידן ריתחא. הנה לפמ"ש תוס' ישנים שבת ל"ב ב' ותוס' פסחים קי"ג ב' ותוס' ערכין ב' ע"ב ותוס' הרא"ש ברכות ח"י דבזה"ז לא מיענשי א"כ אמאי יחויב להיות מעומד, ואולי משום שכבר ניתקן כן בימיהם שיהי' מעומד, וע' שו"ת יד אלי' סי' כ"ה שהעיר מש"ס מנחות ס"ז ב' והשיג ע"ד תוי"ט פ"ה דאבות מ"ח במ"ש ע"ד המדר"ש שם ע"ש ותבין. וע' ירושלמי פ"ה דדמאי ה"א חלה אין בה משום בל תאחר אך לפמ"ש הפ"מ י"ל קצת, וע' תוס' ר"ה ד' ע"א ובטו"א שם ובירושלמי רפ"ג דשקלים מבואר כהתוס' אלא דהתם בתרומת מעשר בהמה וע"ש בגליון הש"ס וציון ירושלים שם ובתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' רמ"א:

(שם סק"ב) הביא קו' הב"ש איך מברכין בציצית וצונו, ואני מצאתי בא"ז הגדול ה' ברכת המוציא סוס"י ק"מ שהקשה כן ותי' דמדרבנן חייב לכסות א"נ הואיל ונהוג כבר להתעטף שויא עלייהו כחובה כדין תפלת ערבית ע"ש. ומ"ש רו"מ בשם המ"ג כבר קדמם התב"ש סי' א' ס"ק נ"ט ע"ש שכ' ליישב דברי הג"א ס"פ ראוהו ב"ד דאדם יכול לברך לחבירו להתעטף בציצית אע"ג דאיכא למימר לא ליתעטף ולא יברך משום דמ"מ כשבא לידו אסור למיעבד טצדקי להיפטר ונענש ע"ש. וגם ע"ז קשה לפ"ד התוס' שהבאתי גוא"י חאו"ח סי' ס"ז באמצע התשו' מ"ש בזה, וע' בהעמק שאלה על השאלתות פ' שלח שתי' עפ"ד הרא"ש פ"א דכתובות בטעמא דברכת שחיטה מפני שנאמר בלשון ציווי, ועמי היתה ושלחתיה דשא"ה דכתיב כאשר צויתיך משא"כ במצות ציצית.

(סי' י' סק"א) הביא ד' הב"מ דגם השוכר בית שקבע מזוזה תוך ל' דלא הוי תולמ"ה דמן ממילא קאתי, ואני מצאתי בכתבי הגה"ק בעל דעת קדושים שפסק דאם עשה השוכר מזוזה תוך ל' הוי תולמ"ה וכן בקבע מזוזה בביתו קודם שנכנס לדור בו הוי תולמ"ה ולא דמי לעשיית ציצית וכתיבת תפילין דכשר גם בלילה אף דלאו זמן מצוה הוא דהתם אין העשיי' והכתיבה עיקר המצוה אלא העיטוף וההנחה משא"כ במזוזה ע"ש. וצ"ע דלפ"ז תליית הציצית דאיכא בי' משום תולמ"ה כמש"ל סי' י"א וסי' י"ב וסי' ט"ו יופסל אם תלה בלילה וכבר העיר במש"ז סי' ח"י סק"א בספק זה וכתב בפשיטות דלילה אין מחוסר זמן ולענין כתיבת תפילין יש להביא ראי' מהתוס' מנחות ל"ו ב' ד"ה יצאו וכו' שהביאו ראי' דבחוה"מ מניחין תפילין מהא דכותב לעצמו ולא לאחרים ואי מיירי בכותב להניחם אחר המועד גם לעצמו יאסר שאין זה צורך פרנסתו ע"ש. והא בלא"ה יופסלו התפילין בכתבם בחוה"מ משום תולמ"ה ובע"כ דבכתיבה ל"ש משום תולמ"ה או משום דזמן ממילא אתי, אבל בגוף הדין מצאתי במאירי לשבת קמ"ח שהביא מחלוקת הראשונים בדין שוכר בית על יותר משלשים יום וכן בטלית שאולה, דלשיטת י"א חייב מיד במזוזה וציצית, ולחד דיעה גם בכה"ג פטור, וע' בשו"ת ארי' דבי עילאה חיו"ד סי' י"ז שצדד לומר דבכה"ג חייב מיד וכ"ה בנח"א שבס' האשכול סוף ה' מזוזה וע' בשע"ת לקמן סוס"י תכ"ט בשם ועד לחכמים וכולם לא ידעו מד' המאירי הנ"ל וע' בטו"ז יו"ד סי' ק"כ ס"ק י"ח דמוכח דס"ל דגם בכה"ג פטור תוך ל'. אך בנ"ד לענין תליית ציצית בטלית כיון שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי כדאי' בקידושין ס"ב ועדיף מזמן דאתי ממילא דלשיטת כמ"פ הוי דשלב"ל וע' מ"ש בחיבורי משפט שלום לחו"מ סי' ר"ט ס"ד:

(סק"ג) הביא קו' השאג"א וע' בשו"ת מקור מ"ח סי' ל"ח שהעלה דטעם רמב"ם משום דהוי מהב"ע וזהו רק מדרבנן ובסנהדרין פ"ח גבי זקן ממרא הרי בעינן שיהי' מה"ת וע' בטו"ז סי' ל"ד סק"ב ופלפל שם בדעת רמב"ם אי ס"ל אעל"מ ע"ש באורך, ולפמ"ש הנו"ב מ"ת חא"ח סי' קל"ד בדעת רמב"ם יש לפקפק בזה ע"ש ותבין:

(סי' י"ב) מ"ש בדין קשר אי הוי חיבור והביא בשם ח"א ממשנה פכ"ז דכלים מי"ב לא נמצא שם, אבל אני מצאתי ברמב"ם פ"ה דכלים ה"י המשיחות והרצועות וכו' תפורות חיבור קשורות אינן חיבור ובכ"מ רמז לתוספתא פט"ז וע' בר"ש רפי"ט דכלים מ"א שהביא ג"כ תוספתא זו, ובמשנה פ"י דמקואות מ"ה החבל הקשור בקופה אינו חיבור אא"כ תפור, אבל י"ל דדוקא בחוטי צמר ופשתן קשירתן זב"ז הוי חיבור המתקיים ולא דמי למשיחות ורצועות ובזה אין סתירה להא דנגעים, אך לפ"ז מ"ש המג"א בהא דרצועות לא א"ש ומ"מ לדינא הנה בעיקרי הד"ט סי' ב' אות ד' הביא בשם מור וקציעה שחולק ג"כ ע"ד הטו"ז ומג"א בזה ופסק דקשר ל"ש חיבור:

(סי' י"ג סק"ב) בהא דבחול אסור, הנה לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה דלשי' כמ"פ סגי מה"ת בשני חוטין שהם ד' והשאר רק לזכר התכלת ואף דסד"א לחומרא הרי בעשה הוי רק מדרבנן לשיטת פמ"ג סי' שד"ם, א"כ י"ל דגדול כ"ה שדוחה, וע' בשו"ת מקור מ"ח סי' ל"ט שהוכיח דהעיקר שמנין ד' חוטין מה"ת והביא כמה ראיות, אלא שהוכיח מהרא"ש בהלק"ט סי' ז' דהוו ב' מצות ואם אין לו ד' חוטין עכ"פ יטול ב' חוטין, וע' מג"א סי' שי"ז סק"כ בדין תליית ציצית בבגד בשבת, וע' בתוס' ירושלים סי' א' דהיכא דגדול כ"ה שדוחה אין בידו למחול דאל"כ לא הוי דחי כדאי' בכתובות מ'. ומ"ש רו"מ מדברי מג"א דאסור ליתן מתנה בשבת, ע' תשו' עבוה"ג סי' כ"ה שפסק להתיר וע' בב"מ לאהע"ז סי' מ"ה וע' במאירי לשבת קכ"ז. ולכאורה יש לדון דהכא אי נימא דאסור ללבשו מפני שיוכל ליתנו במתנה הרי כשיתננו מתנה יהי' מתקן מנא שהרי אסור ללבשו מקודם ולכ"ע אסור ליתן במתנה. אבל י"ל דהא אי נימא דאסור ליתן במתנה שוב יהי' מותר לו ללבשו א"כ שוב שרי ליתן במתנה וליכא משום מתקן:

(סי' י"ד ס"א) בדין ציצית שעשאן קטן ובמג"א סק"ג כתב דדמי לאשה, ע' תוס' גיטין כ"ב ד"ה והא וכו' דחש"ו בני כריתות דסופו ליגדל, וע' תוס' ע"ז כ"ז ותשו' מהר"י אסאד יו"ד סי' ש"ג מ"ש לחלק בזה ולפי דבריו שם בתי' ב' יש להקל בנ"ד, וע"ע בבינת אדם ריש שער או"ה ושו"ת שו"מ מהד"ת ח"ד סי' קע"ד וצ"ע, וע"ע בתשו' ח"ס יו"ד סוס"י רע"ע ונו"ב מ"ת יו"ד סי' א' מ"ש בזה, ושו"ר שגם רו"מ בסי' ל"ט אות ד' רמז לקצת מקומות הנ"ל. (שם סק"ב) הביא קו' הטו"ז בהא דלולב שאול וע' מג"א סי' תרנ"ח סק"ג ומחה"ש ויד אפרים שם מ"ש בזה, ומ"ש בשם משאת משה ומ"ג יעויין בשו"ת ח"ס חו"מ סוס"י קל"א וספר יהושע סי' א' מ"ש בזה:

(סי' ט"ז) מ"ש בענין שיעור ט"ק, הנה לפ"ז אין לצאת בשבת חוץ לעירוב בט"ק שאינו כשיעור זה, ולפמ"ש בהקדמת הנטע שעשועים דבזה"ז שמתביישין לצאת לשוק בט"ק פטור מדינא מציצית א"כ הי' אסור לצאת בכל ט"ק, וע' בשו"ת חסל"א סי' ב' ותשו' מהר"י אשכנזי סי' ג' מ"ש בזה, אבל בס' משנה ברורה סי' ט"ז העלה דגדול היינו בן י"ג שנה כדמשמע מדברי הב"ח ויוצא לשוק היינו על על פתח ביתו כמ"ש הא"ח. ועוד העלה דדוקא אם ע"י שהבגד קצר מתבייש לצאת בו פטור אבל אם בבגד כזה בוש לצאת אפי' אם הבגד גדול בכל גווני חייב בציצית, והעירני ח"א מדברי הטור סי' ט' דגם בחלוק עם י"ב כנפות חייב אף דודאי אין יוצאין בו לשוק. וע"ש בשם כמה מחברים דשיעור ט"ק ג' רבע אמה מלפניו וכן מלאחריו, וע' מג"א רס"י י"ג בשם תשו' רמ"א אם מותר לצאת בד' כנפות קטן ולא נמצא שם, אבל הוא ט"ס וצ"ל תשו' רמ"מ והוא הר"מ מינץ:

(סי' י"ז סק"ב) העלה דלר"א אין עדל"ת אלא בעשה השוה בכל ובזה תי' קו' הת"ח בסנהדרין ע"א דלר"א כל עיר שי"ב מזוזה אינה נעשית עיהנ"ד, ומאז אמרתי דלפמ"ש הפנ"י ביצה ז' ע"ב דלב"ש דלא דרשי סמוכין אין עדל"ת א"כ לר"א שהוא מתלמידי ב"ש אין עדל"ת, ובמק"א ביארתי לפמ"ש החזקוני פ' משפטים דטעמא דעדל"ת משום דאיכא בכל עשה הא דוכל אשר אמרתי אליכם תשמרו א"כ לב"ש דדרשי להך קרא לשביתת כלים כדאי' בשבת ח"י לכן אין עדל"ת, אבל מש"ס דגיטין י"ב מוכח דר"א דריש סמוכין כמ"ש במלא הרועים אות ס וגם ש"ס ערוך בנזיר מ"א ע"ב דלר"א עדל"ת:

(סי' י"ט) במג"א סק"א בדין נכנס לבית שי"ב מזוזה וע' ברכ"י סק"ב שהשיג ע"ד מג"א ואם נכנס לבית שקבע בו הדר מקודם מזוזה א"צ הנכנס לברך וגם אין לשנות נוסח הברכה, וגם כתב דכל שלא נכנס לדור בבית לא יקבע בו מזוזה והביא מדברי רמב"ם פי"א דברכות ה"ח, וע' תשו' ברכת יוסף יו"ד סי' ס' שהשיג ע"ד תשו' רעק"א סי' ט' שהובא גם בפתחי תשובה יו"ד סי' רצ"א סק"ג ושהעיקר כדעת ברכ"י, וגם בשו"ת תועפות ראם יו"ד סי' מ"ג דחה דברי רעק"א עש"ה, ואני מצאתי בתשו' מהר"ח א"ז סי' ס"א שהאריך בדין בגד שנפסק ממנו ציצית מכנף א' אם מחויב לפשטו וצידד דכיון שהי' מכוסה בו בהיתר הואיל והותרה הותרה ורצה לדמותו לבית שי"ב מזוזה וניטלה דא"צ לצאת ודחה דשא"ה דלא מצינו שיהא אסור לכנוס לבית בלא מזוזה ומעקה משא"כ בציצית וע"ש סי' ס"ב וסי' ס"ד שהשיב מוהר"ש דצריך לפשוט הבגד ועכ"פ אין איסור לכנוס לבית שא"ב מזוזה וכ"ה במרדכי וב"י ומג"א סי' י"ג סק"ח א"כ לא יתכן לברך לדור בבית שכל המצוה רק על הקביעות ואף דיש לדחות מ"מ הזכרתי דברי מהר"ח א"ז לפי שי"ב דברים שאין מתאימים עם דברי ש"פ למעיין בתשו' שם:

(סי' כ') במ"ש המג"א בדין תגר ע' בר"ן פ"ק דחולין בדין חוטי קנבוס ובש"ך יו"ד סי' ש"ב ומש"ז לקמן סי' רנ"ג ס"ק י"ח ותשו' שבו"י ח"ג סי' ע"ב ומנ"י כלל ל"ב ס"ק מ"ו ותשו' נו"ב מ"ת חאו"ח סי' ע"ב וח"ס סי' קל"ה ותפ"צ סי' י"ט:

(סי' כ"א) מ"ש בדין שכיבה בט"ק והמג"א דחה ראיי' האר"י דבלילה הי"ל מזוזה, ואני מצאתי ברש"י שבת ק"ל ע"א ד"ה שש אנכי וגו' דכל שאר מצות אינן מוכיחות כל שעה כגון תפילין ומזוזה וציצית דאינן כשהוא בשדה וערום בבית המרחץ אבל זו מעיד עליהם לעולם כדאמרי' במנחות בדוד שראה עצמו בבית המרחץ וכו' ערום וכו' כיון שנסתכל במילה וכו' עכ"ל. הרי דלאו דוקא מרחץ דה"ה בשדה והא דלא נקט רש"י לילה י"ל משום מזוזה אבל עכ"פ הרי ס"ל דגם בשדה הי' ערום וא"כ אין ראי' מזה לענין שכיבה:

(סי' ל"א) בענין תפילין בחוה"מ ואם יש קצת מניחים וקצת אין מניחים אם יש בזה משום לא תתגודדו ע' מ"ש בהגהותי שנדפסו עם ס' א"ח בזה, ושוב מצאתי בס' חושב מחשבות להגה"ק בעל משנת חסידים בקונטרס תפילין דמרי עלמא שהאריך לדחות כל ראיות הפוסקים בענין זה והעלה דהעיקר שאין להניח תפילין בחוה"מ וגם העלה דליכא בזה משום ל"ת ע"ש טעמו:

א"ה הגאון הנ"ל שליט"א כתב עוד איזה הערות בדיני תפילין אך מפני גודל הוצאות הדפוס אינני יכול כעת להעתיק דבריו הנעימים ואקוה בעזהי"ת להדפיסם בחלק ב' מחיבור זה ועד אז עמו הסליחה רבה:

בתוך הספרים אשר השאלתי לי מאת י"ל הרה"ג המפורסם מו"ה בן ציון וועזעל ני' אבדק"ק טארדא יע"א (ישלם לו ה' החסד שעשה עמי בזה) הי' גם ספר מאירת עינים על ה' טריפות הריאה להגאונים בעלי מפה"י ז"ל וכאשר פתחתיו ראיתי בו בדף מ"א קושי' נאה בשם הפרי תואר ז"ל לשיטת הבה"ג דאפשר בשעה קלה להצטמק הריאה כמו שהוכיח התב"ש סי' ל"ו ס"ק ע"ב מדבריו שכתב בדף ק"ל ע"א הוה עובדא ונכס טבחא כמה חיווי באנפי הדדי ואשתכחן כולהו דצמיק ריאה דידהו עכ"ל א"כ הא דאמרי' בחולין דף ל"ב ע"א נשחטה בהמה אחרת עמה לר"נ פרה פסולה בהמה כשרה ולרבנן בהמה פסולה פרה כשרה וקשה הא פרה בודאי פסולה דהא בעי בדיקה שמא צמקה מזה דשחט בהמה בפניה בבת אחת ואין חילוק בין בב"א לזאח"ז דגם ברגע אפשר שיהי' קלקול בבעל חי עד לאין מרפא כמ"ש התב"ש והרי בפרה אי אפשר לבדקה כדאמרו חולין דף י"ח ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה וכו' ע"ש. ונ"ל לתרץ ב"ה בפשיטות דהנה איתא במשנה פ"ד דפרה מ"ג הפשיטה ונתחה כשרה ופי' הר"ש דאת עורה ואת בשרה כתיב רצה בהפשט ונתוח רצה במחובר עכ"ל והקשו עליו מחולין י"א הנ"ל ושחט ושרף מה שחיטתה כשהיא שלמה אף שריפתה כשהיא שלימה וכבר עמד בזה המל"מ פ"ד מה' פרה אדומה הי"ב ע"ש. ותי' בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ר סי' ט"ל לפימ"ש הר"ש דזה אם רצה מוכיח הגמ' שפיר דאזלי' ב"ר דהרי מדכתיב ושחט ושרף דמוכח דאם רצה אין מנתחה וניחוש דלמא טריפה וכ"כ בתל תלפיות מחברת ז' אות קכ"א ע"ש, אבל עכ"פ אם רצה מנתחה א"כ שפיר אמרינן פרה כשרה דהיינו ע"י בדיקה וא"ש:

בענין מאכל אדם אי רשאי להאכילו לבהמה עיין בפנים סי' קע"א ענף א' וכעת מצאתי פלפול בזה בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ר סי' ע"ט עיי"ש דמסיק דהמג"א גופי' לא מייתי דברי הגמ' דתענית להלכה רק להורות שיש ליזהר בזה היכי דל"ה צורך בזה:

בענין מנהג להתענות כשנפל הס"ת עיין בפנים סי' מ"ד וכעת ראיתי תשובה בזה בס' בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קס"ה עיי"ש:

בענין אין למידין דבר מן קודם מתן תורה ראיתי בתשו' בית יצחק הנ"ל סי' קס"ד דהוא דוקא באבילות יען דמבטלו מתפילין ומתלמוד תורה ע"כ אין למדין מקודם מ"ת לבטל מ"ע שלא היו מצווים קודם מ"ת, וכבר כתבתי בפנים סי' קס"ז שדבר זה כתוב הדר בס' לוית חן פ' ויחי, ותמהני על רוב בקיאותו של הגאון שליט"א בספרי האחרונים שלא ראה זה:

בפתחי תשובה יו"ד סי' קט"ז סק"ו כ' בשם תשו' אדני פז דמי שמת לו בן א' אין לכנות שם בנו השני בשם הראשון משום דריעא מזלא, והקשו עליו בכמה ספרים מדה"יי א' סימן ג' שדוד קרא לשני בניו אלישמע ולשני בניו אליפלט ופירש"י שמתו הראשונים וקרא השניים בשם אחיהם, ולענ"ד לק"מ דבא"י ל"ש ריעא מזלא דא"י הוא למעלה מן המזל כמ"ש ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה וגו' וא"ש:

בסי' ר"י ענף ה' הבאתי מראה מקומות בספרים בענין מ"ש הצל"ח סוף פסחים דהביצים נתקטנו ממה שהיו בימי חכמי הש"ס עיי"ש, וכעת מצאתי פלפול בזה בשו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' קל"ג עיי"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה