אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת קרח

פרשת שלח לך

א' רמ' דף קע"ט פקודא בתר דא לדון במחרים נכסיו לכהן וכו' בגין דא מני קב"ה למיהב לכהנא דאיהו רחמי ברכה לאכפייא רוגז דאתמר בההוא בר"נ מרה חרבא דמלאך המות ואתער ימינא לגביה ברחמי ואתכפייא רוגזא דשמאלא והאי איהו ברוגז רחם תזכור מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאלו עע"ז בגין דסטרא אחרא אתוקדת בבר"נ ובההיא בעירא דיהב לכהנא אתפש חרם מניה ושמ"אל אל אחר חרם ונוקבא דיליה קללה כלולה מכל קללות שבמשנה תורה וק"בה בריך בכל אורייתא כולא וכל ברכאן מימינא דאחיד ביה כהן ובגין דא כל חרם צריך למיהב ליה לכהנא דאיהו אכל ליה בנורא ושצי ליה מעלמא ושכיך אשא משמאלא בימינא דאיהו מייא וביה וחמת המלך שככה ע"ש (באהל דיד]: משכיל דבר הנה דברי הזוהר מפורשים דדבר שהיה בו שליטא לסטרא אחרא שהוא סטרא דמותא כגון המחרים דמסתמא ע"י כעס החרים נכסיו דאתער בההוא בר"נ מרה וחרבא דמלאך המות תיקונו להוציאו מסטרא דמותא אמרה תורה כל חרם בישראל לך יהיה. דהיינו ינתן לכהן ואז יצא מכלל קללה ויבא לכלל ברכה כיון דאחיד ביה כהן שהוא ומינא מסטרא דקדושה בזה יחולו עליו כל הברכות ונ"ל דזהו ענין פדיון בכור שניתן לכהן הוא כדי להוציאה מסטרא דמותא ולהכניסו לסטרא דקדושה ע"י הכהן שהוא קדוש שנאמר כי קדוש הוא לאלוהיו וכמו שאמר הזוהר בהקדמת בראשית דף י"ד פקודא תליסר למיעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין דתרין ממנן נינהו חד דחיין וחד דמותא וקיימין עליה דבר נש וכד יפרוק בר"נ בריה מידא דההוא דמותא פריק ליה ולא יכיל לשלטאה עליה וכו' ע"ש דלפי הזוהר דהכא אתי שפירי דעל ידי שנותנו ברשות כהן שהוא מסטרא דימינא ומסטרא דקדושה מוציאו מן המות לחיים וברכה ושלום עי' לעיל בהקדמת בראשית מש"כ שם אות ד' ע"ש תרפ"ו:

ב' לעיל דף קע"ז האי בר נש דפקיד עליה למבני בניינא בעי לכוונא לבא ורעותא לגביה דההוא מיתא מכאן בר נש דאתי על ההיא אתתא בגין שפירו ותיאובתא דיליה הא בניין עלמא לא אתבני דהא רעותא ולבא לגבה דההיא אתתא ולא אתכוון לגבי מיתא ובגין כך כתיב אם ישים אליו לבו ברעותא דלבא דיכוין לגביה כדין רוחו ונשמתו אליו יאסוף ואתמשך גביה לאתבנאה בהאי עלמא מה כתיב בתריה יגוע כל בשר יחד ההוא יתבלי בעפרא וכל ההוא בשרא והשתא אדם על עפר ישוב הא חדתותין דבניינא כמלקדמין ויתוב על עפרא דבניינא דגופא אחרא כמה דהוה בקדמיתא וע"ד רוחא ונשמתא בידוי דק"בה וחייש עלייהו דבני נשא דלא יתאבידו מהאי עלמא ומעלמא דאתי בגין כך אל אלהי הרוחות לכל בשר (ילקוט דוד) באהל דוד:

משכיל דבר הנך רואה בעיניך כמה רוצה ה' בתקנתנו אשר לא ידח ממנו נדח ומצוה לנו על הראוי כדי שנחיה חיי עולם ומזהיר אותנו על הבלתי ראוי שאל נאבד וניתן תקנה לאחריתנו אם בחוקות ה' נלכו באור ה' פס"רת:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה