אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת שלח לך

פרשת בהעלותך

א'. זוהר ק"ס ע"ב אך בה' אל תמרודו דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני כספא ודהבא ואתם אל תיראו את עם הארץ דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא ההד' רפאות תהא לשרך ושקוי לעצמותך יכתיב ולכל בשרי מרפא וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן פנו אתר פלניא עבדא דמלכא בגין כך אל תיראו כי לחמנו הם אינון בגרמייהו מזמנן מזוני בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כדא' ואם העורבים ציויתי לכלכלך וכתיב והעורבים מביאים לו לחם ובשר סר צלם מעליהם מאן צלם דא תוקפא דדינא מאי טעמא אעדי משום דה' אתנו אל תיראום כלא אעדיאו בגין אורייתא זכאה חולקיהון דאינון דמשתדלי באוריית' לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים ההד' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך עש' (ילקוט דוד באהל דוד):

משכיל דבר מי רואה וקורא דברים אלו הן הנאמרים אמירה נעימה כתיבה נאמנים אמריה מפי קדושים אשר בארץ המה שרוח ה' דבר בם ויתנבאו ולא יספו דברים העומדים ברומו של עולם ולא ישנס את מתניו אזור נא כגביר חלציך להשתדל בתורה יומם ולילה ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו להיותו קורא ופושע תונה ישונה ואל יאבד אפילו רגע אחד שקונה עולמו בחייו ויכלו כל הקוצים העוקצים אותו וימצא נחת לעצמו ומזונותיו מצוים לפניו ואל יעכבהו שום חטא והרהור עון שהרי גם אויביו ישלים אתו כי לחמנו הם שהם בעצמם ישתדלו במזונותיו ובכל מידי דמצטריך ליה כי ה' עמו בכל אשר יפנה ישכיל תרצא':

ב' לקמן קסח' עא' יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו צדיק ורע לו וכו' רב מתיבתא נחית וגלי אעא דלא סליק ביה נהורא יבטשון ליה ואנהיר גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא נהיר ביה עד דיבטשון ליה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה כדין סליק נהירו מגו נשמתא מהדר ומרומם ומשבח מצלי צלותיה ובעותיה מבריך למאריה הא כדין כלא נהיר וכו' ועל דא ה' צדיק יבחן ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו יבחן כד"א אבן בחן גחין ר' שמעין ונשיק לעפרא אמר מלה דא אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודענא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד):

משכיל דבר נראה לי דזהו כוונת הכתוב אשרי האיש אשר היסרנו יה' ומתורתך תלמדנו שעל ידי יסורין תאיר נשמתו בו ואז יצלח בלמידו ובמעשיו מעשה ידיו ברכת מעשים גשמיים ומעשים רוחניים שהם חידושה תורה כתובים וכמסורים וישיג דברים עליונים רוחניים בכח הארת נשמתו באין מעכב שהרי גם הגוף נזדכך ע"י י' והם נקראים יסורין של אהבה שהוא גימט' אחד שמתייחדים הגוף והנשמה יחד כדאמרן דאתאחדן דא בדא וביחודם מולידים תורה ומעשים טובים שהם תולדותיהם של צדיקים ה' יזכנו לזה ולכיוצא בזה אמן כ"ה לסיון תר"צא והיא שנת שמטת כספים: ג' זוהר ק"ס ע"ב ז"ל אמר ר' יצחק כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון וכו' ולעיל מזה בסמוך קאמר וז"ל אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו יהושע וכלב נטלו ליה וכו' הה"ד וישאוהו במוט בשנים באינון שנים יחידן וכו' מכאן ידעו יהושע וכלב דאינוץ אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון חלק ואחסנא עד דהוו אתיין אמלכו עלייהי כלהו (נתייעצו להזיקם) קאים כלב באיבא אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך וכו' ע"ש ונ"ל שזהו שאמר משה להושע י"ה יושיעך מעצת מרגלים דהיינו עצה זו שהיו מתייעצים עליו להורגו הוא וכלב כדאמר בזהר ולכן התפלל עליו ותשועה קרובה לבא אל יהושע מפני שמו ששמא גרים לכן התפלל על יהושע וכינצל הוא ינצל עמו גם כלב חבירו ותשועה ברוב יועץ ולפי דברי הזהר דבשנים קאי על יהושע וכלב הכתוב יבא כפשטיה ועיי' רש"י בפירושו על החומש בפסוק זה ע"י מש"כ אני הדך בפרשה זו בספר לך דוד (באהל דוד) משכיל על דבר תר'פה:

ד' שם קס"ה ע"ב ועל דא מיין אלין בעזר ה' בגין אינון דאתחזון תמן דכורין (כדכתיב יראה כל זכורך) הוו שתאן מן מייא לא חיישי בנוקבי במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא וכו' ע"ש ראה כמה גברו חסדיו על עם ישראל אשר בחר לו יה ישראל לסגולתו כי הזמין להם השם מיין דכיין שהם מסוגלים לבטל מהם הרהור אשה ובאים ונראים לפניו בקדושה ובטהרה בלי שום מחשבה זרה ועומדים לפניו כבני מרום עירין קדישין. בקדושתן הן עומדים ברוך בככה לו בעולמו ברוך שבחר בישראל (באהל דוד) משכיל על דבר] תר"פה:

ה שם קס"ו ע"ב פתח רב מתיבתא וכו' לך לך מארצך וכו' מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר וכו' ע"ש (באהל דוד) תרפ"ה:

ו' שם קס"ז ע"א וז"ל ודיינו דינא דההוא בר"נ דקאים על פתחא דגן עדן וכו' אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר"נ לבר בההוא צערא ארבעין יומין לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטו לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תמרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההיא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא קשיא בגין דלא בעו קב"ה לשבקא תובא דאורייתא אפילו כמלא נימא וכו' ע"ש (ילקוט דוד) תר"פה: ז' שם קס"א ע"א ר' חייא אמר הכי אמרו עאלאנא לההיא ארעא דהוית משבח לה. כל יומא ואמרת דלית דכוותה וארימת שבחה על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו אמרו אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

משכיל דבר הנה דברי ר' חייא הנז' הם היפך מדברי התלמוד בסוטה לד' מאמר ר' יצחק שם דקאמר טורטני וטורטני דטורטני הא כצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל רמון ואחד נטל תאנה יהושע וכלב לא נשאו כלום וכו' ע"ש דמשמע מאשכולות הגדולים הביאו אשכול אחד ורמון אחד ותאנה אחת ועיי' פיר'שי בכאן על החומש שהביא דברי רז"ל הנ"ל פטרת:

ח' שם קס"ט א"ל ר"ש ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא בר נש דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא אל מלה דא שאיל קמי רב מתיבתא וכו' ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשית ביה אסתר וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא דנהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים פרחא מניה נשמתא לפום שעתא מרדכי אוף הכי דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ודאי דיוקנא דההוא עלמא וע"ד כתיב כי נפל פחד מרדכי עליהם ולא פחד אחשורוש וכו' עש"ב (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר ראה כמה גדלה מעלת הצדיקים עושה רצונו שעל ידי מעשיהם הם קדש ומעשיהן קדש ומתלבשין בקדושה כשרפי קדש ואדמי לכל שהם בר אלהין קדישין שרפי קדש והכל מתבהלין מראייתן וגם בני ענקים הגבורים אשר בארץ ימס לבם והיה למים כדונג לפני האש וכמו שמצינו בענין זה ג"כ בכניסת ישראל לארץ לפני בני ענק שלא נזכר שמם מה נעשה בהם כשנכנסו ישראל בגבולן מה היתה גבורתן כי ודאי נשתה גבורתן היו כנשים הסו נמסו מלפני עם קדוש ה' והיו כלא היו אשרי מי שעושה רצונו כי הוא עולה מעלה מעלה ראשונים כמלאכים מלכי צבאות פטרת:

ט' שם קעג ע"א ת"ח כדעייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא כד נפק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כד סלקין כולהו נשמתין דשארו עלייהו סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אתאמרת קמיה כמה חדוה עביד קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלוני וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי אינון לתתא וק"בה לעילא חתים לההיא מלה וכו' וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב בעמדם תרפינה כנפיהם כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכו' ע"ש וע"ע מזה בזוהר פ' בלק ודף קפ"ה ע"ב (ילקוט דוד באהל דוד) פטרת:

י' שם קע"ה ע"ב אמר ר' יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה קם בצפרא אוסיט בגלוי למהך סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין רגלי חסידיו ישמור וכו' שמור רגלך כאשר תלך פלס מעגל רגלך וכו' אפתח עינו, לאסתכלה בעלמא סהדייא אמרי עיניך לנכח לנכח יביטו וכו' קם למללא סהדייא אמרן נצור לשונך מרע ושפתיך וכו' אושיט ידיו במילי עלמא סהדייא אמרי סור מרע ועשה טוב אי ציית להו יאות ואי לא כתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא אי בעי בר"נ לאשתדלא בפולחנא דמאריה כלהו סהדין עליה סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טאבאן בשעתא דאצטריך ליה קם בצפרא מברך כמה ברכאן אנח תפילין ברישיה בין עינויבטא לזקפא רישיה חמי שמא קדיש' עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא או מהאי גיסא על לביה הא אסתן כל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשרא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקרא דמאריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זוויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע וכו' שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכילתא דבעי לברכא ליה בכל חד וחד (ר"ל שבעה כריכות דבעי לכרוך בחוט של תכלת על שבעה חוטין של לבן של ארבע כנפות והיינו דקאמר בכל חד וחד ר"ל בכל ציצית של כל כנף וכנף] או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה (ר"ל או יכול להרבות בכריכות של חוט תכלת עד שלש עשר כריכות ולא יוסיף יותר מזה יותר משלש עשר כריכות ולא יפחות פחוט משבעה ילקוט דוד] באהל דוד]:

משכיל דבר תן לבך כמה חבבנו יוצרנו ונתן עלינו משמרות משמר מול משמר שופטים ושוטרים עומדין עלינו לצוותינו ולהזהירנו לשמור מצותיו וחקיו ומשפטיו ולא נסוג לבנו מאחרי השם ח"ו. חבה יתירה נודעת לנו שהוא מנהיגנו ומיישר אורחותנו ללכת בדרכיו ונ"ל שזהו כוונת הכתוב הוא ולא אנחנו וכו' וקשה היאך תיסק אדעתין לומר שאנחנו עשינו את עצמינו הרי אנחנו רואים בנינו הנולדים לנו שאנחנו לא עשינו בהם מעשה אלא הכל שלו אלא ודאי האי עשייה היינו תקון ההנהגה והמעשה שאנחנו הולכים בדרך ישר אנחנו מודים לה' שהוא עשנו ותקננו בתיקון שלם ולא אנחנו מצד עצמנו אלא הכל בעזרתו יתברך שמעמיד עלינו משמר כדאמר בזוהר שכל אחד מכריז עלינו לשמור מצותיו:

י"א קע"ח ע"א זוהר מאן דאית ביה עובדא טבא אי דאיהו מאריה דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי רחמי. מ"ט בההיא שעתא בגין דההיא שעתא אילנא דמותא שארי בעלמא וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא ובעי בההיא שעתא למיעבד חושבנא מעובדיו ויודי עלייהו בגין דאיהי שעתא דמותא ואלין אקרון מארי דחושבנא וכו' [ילקוט דוד] באהל דוד]:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה