אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת פינחס

פרשת בלק

א' שם רט"ז ע"ב ת"ח כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת אורייתא לישראל הוו תליין במזלא ואפילו בני חיי ומזוני אבל בתר דאתייהיבת תורה לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזלי ודא אוליפנא מאברהם בגין דהוו עתידין בנוי לקבלא אורייתא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה דאתמר בה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בה' בראם אמר הקב"ה לאברהם בגין האי הא' דאתוסף בשמך השמים תחתך וכו' ובגין דא כל המשתדל באורייתא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי אי אוליף לה כדי לקיימא פקודהא ואם לאו כאלו לא אתי אשתדל בה ולא בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי כ"ש עמי הארץ דאינון אתמתלן לבעירן וכו' דלא אתבטלון מנהון חיובא דככביא ומזלי וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר לפי דברי הזוהר הנ"ל הא שאמרו רז"ל אין מזל לישראל ופירשו בו שישראל הם למעלה מן המזל ולא שליט עלייהו עי' בדבריהם דלפ"ז דוקא ת"ח המשתדלים בתורה ולומדין אותה לשמה לקיים מצותיה תרפ"ט: ב' שם רי"ח ע"א ר"מ אוף הכי בר נש דיתיב בקרתא דיתבין בה אנשין בישין ולא יכיל לקיימא פקודין דאורייתא ולא אצלח באורייתא עביד שנוי מקום ואתעקר מתמן ואשתרש באתר דדיירין ביה גוברין טבין מארי תורה מארי פקודין דאורייתא אקרי עץ דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה וכו' ילקוט דוד:

ג' שם רכ"ב ע"ב ובגין דא צריך בר נש לפקדא לה במטרוניתא הה"ד בידך אפקיד רוחי ואם היא אסירא בחובוי דגופא בידא דחיילין דיצר הרע מה כתיב בידך רוחי פדית אותי ה' אל אמת ועוד בזמנא דהיא חייבת מה כתיב ברוחיה יד ליד לא ינקה רע דאזיל מיד ליד במשיריין דיצר הרע דשריין עליה בחובין דיליה וזרקין לה מאתר לאתר והאי איהו דאחוי גרמיה במדינא אחרת או במלכו אחרת ולזמנין באשפא כפום חופוי ואי איהו זכאה כל משריין דיצר הטוב כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקבלא רוחיה וסלקין לה לעילא לאתר דחיון דכרסיא ותמן חזו לה דמיונות ומראות דנבואה ובגין דא אוקמוה רבנן דחלום אחד מששים בנבואה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד:

משכיל דבר בנסיון זה ידע האדם את נפשו מה היא עמידתה ובמה היא נערכת ועל זה נאמר יודע צדיק נפש בהמתו עם מי היא נחשבת אם לימין אם לשמאל אבן ואבן איפה ואיפה במאזנים לעלות לשון המכריע וכל אחד משקלו עליו: שם רכ"ד ע"א עוד אמר בוצינא קדישא דבתר דצלותא איהי כקרבנא מאן דימא פטום הקטרת בתר תהלה לדוד בטיל מותנא מביתא ע"כ ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד:

משכיל דבר נ"ל דעל פי דברי הזוהר שהם דברי רבי שמעון הנ"ל תקנו לומר פטום הקטורת אחר העמידה ואחר תהלה לדוד כמ"ש בוצינא קדישא הכא דסגולתא לבטל המות ולכן צריך בזה לאומרה תמיד שסגולתה נשגבה מאד: ד' זוהר דף רכ"ג ע"ב קום ר"ש ויתחדשון מלין וכו' למנצח תמן נצח נגון צח' וביה אתקרי השם מארי נצחן קרובין לגבי אומין עכו"מ דעלמא ורחמי ודינא לישראל ורזא דמלה ובאבוד רשעים רנה וכו' כחושבן חסד ורזה דמלה נעימות בימינך נצח ע"ש ור"ל דלעולם מדת נצח הוא חסד ורחמים לישראל וכדכתיב נעימות בימינך נצח ע"ש עוד שם על שושן עדות דא הוד דאיהו שושן עומק שליט עליהוד דנצח שליט איהו חוור על סומק ע"ש ועי' עוד בתקונים בסוף תקונא עשרין ותרין וז"ל נצח קשורא דיליה חסד הה"ד נעימות בימינך נצח הוד קשורא דיליה גבורא וכו' ע"ש ועי' עוד בזוהר בראשית כ"א ע"ב ז"ל נצח ירכא שמאלא דיעקב ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח ימינך לא כתיב אלא בימינך וכו' ע"ש ונ"ל דהיינו כדאמרן לעיל שהוא דינא נצחן מארי קרבין לגבי אומין עכו"מ ונכלל בימין שהוא חסד ורחמים לישראל עוד איתא בזוהר שמות פרשת וארא דף פ"ט ע"א ז"ל מ"ט אהרן ולא משה אלא אמר קב"ה אהרן מיין קיימין בדוכתיה ושמאלא בעי לנגדא מיין מתמן אהרן דאתי מההוא סטרא אתער ליה וכד שמאלא נקיט לון יתהדרון דמא וכו' ע"ש ויש להרגיש על זה דהא הכהן הוא מסטרא דחסד וכן איתא בזוהר ספר ויקרא פרשת צו דף כ"ז ע"א ז"ל ר' אחא פתח ואמר וכו' וכהנא אמאי והא תנינן אשא בכל אתר דינא הוא וכהנא מסטרא דימינא קא אתי ורחיקא הוא מן דינא דהא כהנא לא אזדמן בדינא לעלמין וכו' ע"ש ודוחק לחלק בין אהרן לכהנא סתם וצריך לו להתבונן בזה ועוד שראיתי בזוהר פרשת שלח קנ"ז דקאמר ז"ל בכל אתר אהרן זר:

ה' שם בר"מ דף רנ"ג ע"א ז"ל ואוף הכי דפרשין דמלכא הוו מארי משנה דאינון כמלאכים משמשין לון שדים יהודאי דאינון רשימין באות שדי ואית שדין ומזיקין דמסטרא דמסאבו דאתקריאו שדים עכו"מ וכו' דאינון תלת מינין מנייהו חד מין דלהון כמלאכ' השרת ומין תניינא כבני אדם ומין תליתאה כבעירן וכו' ע"ש נ"ל הא דקאמר שדים יהודאי ר"ל מסטרא דקדושה דיהודאי שלא יתכן לפרש יהודאי ממש וכמו הא דמסיים ודאית שדין דמסטרא דמסאבה וכו' הכא נמי שדים יהודאי ר"ל מסטרא דיהודאי דהיינו מסטרא דקדושה כן הא דקאמר מארי משנה דאינון כמלאכי היינו כדקאמר בש"ס מאן מלאכי השרת אינון ת"ח שנקיים כמלאכי השרת ודו"ק:

משכיל דבר וכן הוא בפרשת בשלח דף מ"ט ע"ב ועי' עוד בתקונים תקונא שתין ותשעה דכאמר וז"ל וחימה דאיהי חמימא נטילת בגבורה והוד וכו' ע"ש דף ס"ז ע"א וכן הוא בפרשת שמיני דף ל"ח וז"ל וסטרא דכהנא מיין צלילן נהירין וכו' מים ושמן לימינא נטלי כהני וירתון לון ושמן יתיר מכלא וכו' על הזקן זקן אהרן וכו' ובאמת קשה עלי ממדת הוד שהוא מדתו של אהרן שהוא מורה על הדין כל היום דוה דהיינו הוד. ועי' עוד זוהר נשא קמ"א ע"ב ז"ל ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא וכו' ועי' עוד בר"מ פרשת כי תצא רפ"ב דקאמר נצח והוד אהרן ודוד מתמן הוו חד נטיל רחמי וכו' ובזוהר פרשת בראשית כ' ע"ב ז"ל נצח ירכא שמאלא דיעקב ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בימינא ד תיב נעימות בימינך נצח ימינך לא כתיב אלא בימינך וכו' ועי' עוד ברעיא מיהמנא פרשת בהעלותך דף קנ"ג ע"ב דקאמר וז"ל ויהון חכמה חסד נצח לימין וכו' ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד ותלת דרגין דאמצעיתא כתר תפארת יסוד וכו' ע"ש ובזוהר פנחס רמ"ג ע"ב הוד בגבורה וכו' ע"ש ועי' זוהר בראשית כו' ע"ב דקאמר הוד שוקא שמאלא ע"ש תר"פה:

עי' בעבר הדף באות א' שעיינתי לזוהר פרשת שלח דף קנ"ז ע"א ע"ש וז"ל בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב וכו' ע"ש הרי בהדיא דקאמר שאהרן דרועא ימינא ולכן צריכין להתבונן על זה. וכן הוא בהקדמת תקוני הזוהר סוף דף יוד ע"א שבא גוון סומק דגבורה דנטיל מניה הוד וכו' ע"ש וכן הוא בתקונים תלתין דף ע"ד וז"ל איהו שוקא ימינא כהנא דאתמר ביה נעימות בימינך נצח וכמה דנצח אתקשר בימינא הכי הוד אתקשר בשמאלא וכו' ע"ש ועי' תוספת הזוהר דף ש"ו ע"ב וז"ל והוד דרגא דדוד ואהרן דרגא דיליה נצח עי' בדף פ"ב:

ו' שם בר"מ דף רכ"ב ע"ב ובגין דא צריך בר נש לפקדא לה במטרוניתא הה"ד בידך אפקיד רוחי ואם היא אסירא בחובוי דגופא בידא דחיילין דיצר הרע מה כתיב בידך אפקיד רוחי פדית אותי ה' אל אמת ועוד בזמנא דאיהי חייבת מה כתיב ברוחיה יד ליד לא ינקה רע דאזיל מיד ליד במשריין דיצר הרע דשריין עליה בחובין דיליה וזרקין ליה מאתר לאתר והאי איהו דאחזי גרמיה במדינה אחרת או במלכו אחרא ולזמנין באשפה כפום חובוי ואי איהו זכאה כל משריין דיצר טוב כלהו ופניהם וכנפיהם פרודות לקבלא רוחיה וסלקין ליה לעילא לאתר דחיין דכרסייא ותמן חזי כמה חזיונות דמיונות ומראות דנבואה ובגין דא אוקמוה רבנן דחלום אחד מששים בנבואה ע"ש מכאן יודע האדם בעצמו שאינו שוה כלום כי כמה שערים עוברים עליו בשעת שנה אימות ופחד יבא עליו ובכמה אורחות עקלקלות מעבירין אותו במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ מקום שאין דרך לעבור שם ימין ושמאל ודרך חלונות קצרים עליות ותחתיות המתקצרים על האדם בהכנסו בהם דרך בריחה ורדיפה אתיא רדיפה רדיפה מבוהלים ודחופים הרצים יצאו דחופים בדבר המלך מלכו של עולם ועיר קטנה נבוכה נכונו ללצים שפטים כאשר אמר איוב וחתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני השם אלהי שועתי אליך ותרפאני:

משכיל דבר (באהל דוד) עי' מש"כ בפרשת לך לך אות ו' ועי' פרשת מקץ אות א' ועי' עוד מזה לעיל פרשת ויקרא כ"ה ע"א וז"ל וכד איהו נאים וכו' ע"ש תר"פה:

ז' דף רל"ג דתנינן חד נשרא רברבא הוה אתי לגבי שלמה מלכא בכל יומא ויומא והוה שלמה מלכא רכיב על גדפהא ואוביל ליה ארבע מאה פרסי בשעתא חדא לאן אוביל ליה לתרמוד במדבר הרים אתר חד איהו לגבי טורי דחשוכה דאקרי תרמוד במדבר וכו' ותמן מתכנשי כל רוחין וסטרין אחרנין וכו' כיון דהוה קאים על ההוא דוכתא אגבה נשרא ושלמה כתב פתקא וארמי תמן ואשתזיב מאינון רוחין וכו' ונשרא הוה מסתכל גו חשוכה דטורין לאתר דתמן עזא ועזאל דאינון תמן אסירין בשלשלאי דפרזלא לא נעיצן גו תחומי ולית יכילו לבר נש בעלמא למיעל תמן וכו' בר בלעם וכיון דנשרא מסתכל גו חשוכא רברבא מאיך לתתא ונטיל ליה לשלמה מלכא תחות גדפהא שמאלא ומכסייא ליה וקיימא על אלין שלשלאי ואזלא ומקרבא לגבייהו ושלמה כדין אפיק עזקא דחקיק עליה שמא קדישא ושוי בפומא דנשרא ומיד אינון הוו אמרין ליה כל מה דבעי שלמה מלכה ומתמן הוה ידע שלמה חכמתה וכו' ע"ש תר"פה:

ח' דף רמ"ה ע"א תניינא נטילת ידים עד שעורא דגזרו רבנן דאינון חמש קשרים דבהון י"ד פרקין ואוף הכי י"ד פרקין אינון דיד שמאלא ואינון כ"ח פרקין לקבלייהו כ"ח יהוה' דאינון כ"ח אתוון דקרא קדמאה דעובדא דבראשית דאתמר בהון ועתה יגדל נא כח ה' ועשר אצבען רמיזי לעשר אמירן דעובדא דבראשית ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין מאן דמזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם אמאי בגין דאית בהון רזא דעשר אמירן וכח אתוון דבהון אתברי עלמא ע"כ ע"ש הנה הזוהר סובר כדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דעד מקום חבור האצבעות לכף עי' ש"ע א"ח סי' קס"א:

ט' שם ע"ב עטוף צריך לאעטפא רישיה בגין דשכינתא על רישיה דהכי אוקמוה מארי מתניתין אסור לת"ח למיהך ד' אמות בגלוי הראש משום מלא כל הארץ כבודו כל שכן בברכהא ובאדכרת שמא קדישא למהוי בגלוי הראש דאות יוד וכו' ע"ש:

משכיל דבר נ"ל מהאי טעמא דמשום מלא כל הארץ כבודו אפילו ביושב בביתו ובתורותיו וכמו שפירשו האחרונים ז"ל על הא שאמרו רז"ל שלא יהלך ד' אמות בלי נטילת ידים שחרית שאמר שלא לשהות הטומאה עליו שיעור הילוך ד' אמות ואפילו ביושב במקומו וכמו שהכריח הפירוש הזה הרב איש טהור בספרו בית עובד בהנהגת הבוקר דיני נטילת ידים שחרית אות ג' דף ה' ע"ש והכא נמי דכוותיה דם בלי הילוך אסור ועי' לעיל בפרשת נשא דף ס"ט מש"כ שם ועי' עוד בספרי הקטן קרית חנה דוד ח"ב מה שנשאתי ונתתי בזה ע"ש ועי' בפרשת בלק דף קפ"ז ע"א דקאמר וז"ל דתנן לא יהלך בר נש ארבע אמות בגלוי הראש מאי טעמא דשכינתא שריא וכו' וכן איתא בזוהר בראשית וכו' ע"ב וז"ל הוד שוקא שמאלא דעליה אתמר ליעקב והוא צולע על ירכו וכו' ע"ש ועי' בפרשת תרומה קמ"ג ע"ב דקאמר הזוהר וז"ל אלא כל חידו דאשתכח מסטרא דשמאלא לא אשתכח אלא בזמנא דימינא אתדבק בהדיה ובזמנא דימינא אתער ואתדבק בהדיה כדין ההוא חדוה מימינא איהו דקא אוטיב לרתחא וכד רתחא אשתכך וחדו איהו מסטרא דימינא כדין חדוה שלימתא מהאי סטרא וכד ימינא לא אשתכח רתחא דשמאלא נפיש וכו' ע"ש ועי' בזוהר פרשת וארא דף כ"ה דקאמר וז"ל בגין דאהרן אתא מימינא וכו' ע"ש ועי' עוד בזוהר פקודי רכ"ה ע"א דקאמר הזוהר וז"ל ובגין כך כהנא דאיהו מסטרא דימינא אזדמן תדיר לברכא לעמא עי"ש:

י' שם דף רכ"ב ע"א ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך וכו' דאת זמין לפקדא לה בקדמיתא ורזא דמלה דא כל נפשין דצדיקייא גניזין וטמירין תחות כרסייא דמלכא ואיהי נטרא לון לאתבא לון לדוכתייהו הה"ד ופקודתך שמרה רוחי מאי ופקודתך כד"א פקודתו יקח אחר פקודתיך דא מטרוניתא דמלכא דכל רוחין אינון פקדונין בידהא וכו' ואיהי נטרא לה כגוונא דא שמרה נפשי כי חסיד אני שמרה דא מטרוניתא דמלכה דאיהי נטרא נפשי בגין כי חסיד אני וכו' ע"ש [ילקוט דוד] הכא משמע מדברי הזוהר דמלת שמרה קאי אנקיבה הנסתרת שהיא מטרוניתא היא שמרה לנפשי מפני כי חסיד אני וא"כ משמע מזוהר דקריאת השין דשמרה נפשי היא בקמץ רחב והמם בגעיא ועי' להרב מנחת שי' במ"ש בזה תהלים ס"ז פ"ו:

משכיל דבר תרט"ז:

י"א שם דף רל"ה ע"א אמר רעיא מהימנא קדישא ודאי אצטומכא נטיל כלא עד שית שעתין ואופה קורקבן איהו אופה וריאה איהי משקה וכו' ע"ש: משכיל דבר הנה משמע מהזוהר הנ"ז דהמאכל עד שש שעות אי מתחיל להתעכל ולאפות ועי' בש"ע א"ח סי' קפ"ד סעיף ה' ועי' שם בהרב מגן אברהם ס"ק ט' שכתב דסוף העיכול על כל פנים שש שעות וכו' ע"ש ועי' פרה פרק ס' משנה ה' ובפרק י"א דאהלות משנה ז' וצ"ע ולימוד בהתבוננות יפה תר"פו: יב שם רמ"ה ע"ב הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפה מבפנים ורזא דמלה שיהיה תוכו כברו וכו' ע"ש (ילקוט דוד):

משכיל דבר הנה הזוהר קאמר הדחה מבחוץ היפך מהברייתא דברכות דף נ"א דקאמר תנא הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ וכן איתא בש"ע א"ח סי' קפ"ג סעיף א' ע"ש וכך באמת הוא הנהוג הדחה שהיא יותר יפה צריכה מבפנים במקום תשמישו שכך הדעת נותן ואפשר שט"ס נפל בלשון הזוהר וצ"ל כגרסת הש"ס והפוסקים והא דקאמר אחר כך וטהרו וקדשו טהרה מבפנים וקדושה מבחוץ ר"ל עיקר הטהרה היא מבפנים ועוד תוספת דקדושה מבחוץ שעושה לו שטיפה בכל שהוא משום שהוא תוספת דקדושה ולכך בשטיפה סגי וק"ל תר"פו (באהל דוד):

יג' שם דף רמ"ח ע"ב בר"מ אוף הנ' אצטריכת לאתתא בשעתא דאתדכיאת לאתקרבא בבעלה למיהב חולקא חדא לסטרא אחרא בההוא זינא דיליה ומאן איהו ההוא חולקא טיפרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא בגין דבעי לאסרקא רישא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרה בישא לאבאשא לה ואתפרש מנה בכל סטרין ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכריך לון כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא או בני חורין תתאין דחצרה ותגניז לון תמן ע"כ ע"ש מכאן נתייסד המנהג שנהגו בעירנו דוברו לטמון שער של תגלחת הראש בחורין תר"פו: י"ד שם רכ"ג ע"א ר"מ ואוף הכי דפרשין דמלכא הוו מארי משנה דאינון כמלאכים משמשים לון שדים יהודאי דאינון רשימין באות שדי ואית שדין ומזיקין מסטרא דמסאבו דאתקריאו שדים עכו"מ זה לעמת זה עשה האלהים ובגין דא אמרו מארי מתניתין דאינון תלת מינין מנייהו חד מין דלהון כמלאכי השרת ומין תניינא כבני אדם ומין תליתאי כבעירן ואית בהו חכמין באורייתא דבכתב ודבעל פה אתקרי יוסף שידא על שם דאוליד ליה שד וכו' ואשמדאי מלכא הוא וכל משפחתיה הא אוקימנא דאינון שדין יהודאין דאתכפיין באורייתא ובשמהן דאורייתא וכו' ע"ש:

טו' שם דף רנ"ח ע"א תפילין דיליה כסדר ידוד דאיהו קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אבל בעלמא דאתי הויות באמצע באינון ה"ה ובגין דא אמר הנביא כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ידוד ובגין דא אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפלי' וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה משמע מדברי הזוהר שיש שני סדרים בתפילין אחד סדר רש"י סדר עה"ז ואחד סדר ר"ת דהיינו הויות באמצע סדר עולם הבא ומכאן מודעה רבה שסדר ר"ת הוא המקודש ביותר שאת שהוא כנגד עלמא דאתי וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל דסדר ר"ת עולה על גביהן וכמ"ש הרב חיד"א ז"ל דשניהם צרכי וכמו שאמרו רבותנו מקום יש בראש להניח תרי זוגי דהכלי אלא דיש להקדים לסדר רש"י שהוא עיקר שרומז לעולם הזה הקודם לעולם הבא ולכן מברכים עליו ועוד הוא הקודם לענין קניה אם אי אפשר לו לעשות שתיהם ובפרשת ואתחנן דף רס"ב ע"ב כתוב נמי בזוהר כהאי סדרא כסדר רש"י ע"ש תרפ"ו:

ט"ז שם רל"א ע"ב ויהי היום ויבואו בני האלהים יום ר"ה הוה בכל זמנא תרין יומין אינון מ"ט בגין דלהוי יצחק כליל דינא ורחמי תרין יומין ולאחד דאלמלי ישתכח יחידאי יחריב עלמא (ילקוט דוד) באהל דוד): משכיל דבר הנה משמעות הזוהר דקאמר בכל זמנא תרין יומין משמע דלעולם היו עושין גם בא"י שני ימים אלא שראיתי בהגהות מהרח"ו ז"ל דקאמר וז"ל דאי אפשר לומר בכל זמן שהרי קודם ריב"ז לא היו עושין רק יום אחד כדאיתא בר"ה ע"ש ור"ל דהא דקאמר הזוהר בכל זמנא אחר תקנת ריב"ז גם בא"י וקודם תקנת ריב"ז לא היה שום פחד ואחר תקנת ריב"ז סובר הזוהר שעל ידי שהתקין שאין מקבלין העדים מן המנחה ולמעלה היו תמיד עושין תרין יומין משוה שלא היו יכולין לבא קודם מנחה ונמצא תמיד שני ימים ודו"ק:

י"ז שם הכא איפליגו עמודין קדמאין דעלמא חד אמר איוב מרסידי אומות העולם וחד אמר מחסידי ישראל הוה ואלקי ליה לכפרא על עלמא ע"ש: י"ח שם וע"ד אצטריך לבר נש לפרשא חובוי כל חד וחד כמה דאיהו בגין דמאן דמפרש חטאוי לא אתמסר דיניה אלא בידא דקב"ה בלחודוי ומאן דדיין ליה קב"ה איהו לטב וכו' מאן דמפרש חטאוי בי דינא בדילין מניה בגין דבר נש קריב לגרמיה ולא אתדן על פומיה ותו לא שביק למקטרגא לאולפא עליה חובא מומא דבר נש יקדים ויימא ולא יהיב דוכתא לאחרא למימר כדין קב"ה מחיל ליה הה"ד ומודה ועוזב ירוחם:

י"ט שם רל"ד ע"א ובגין דא לית סימנא בשני ובד' כבד מותא דרברבי טחול מותא דזוטרי ע"ש:

כ' שם רי"ד ע"ב ובגין דא אוקמוה מארי מתני' המבקר את החולה לא ליתיב למראשותיה משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוי דמלאך המות לרגלוי הא לאו לכל בר נש אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוי ובגין כך אתמר ביעקב ויאסוף רגליו אל המטה ודא שכינתא דאתמר בה והארץ הדום רגלי לרשע גמור מלאך המות אסתר עלוי בכל סטרא ודא יצר הרע דמלאך המות אסחר ליה בכל סטרא חרבא דיליה לפניו ופניו מוריקות בטפה חדא מאינון תלת כיפין דזריק ביה וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד:

משכיל על דבר התבונן בדעתך ששלשה חילוקים בדבר בנוני. צדיק. רשע. כל אחד כפי מדרגתו הצדיק עליו הכתוב אומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו מכל סביביו ויחלצם ממלאך המות והיינו דסיים קרא טעמו וראו כי טוב ה' כי באותה שעה ניתן רשות לעין שתראה השם כדכתיב כי לא יראני האדם וחי אבל בשעת מיתה זוכה ורואה פני שכינה ועל זה נאמר שפה יהיה לפיו סביב שפה שהיא גימט' שכינה יהיה לפיו סביב שהיא מסבבתו מכל הצדדין השם יזכנו להיות ככת הצדיקים אמן פטר"ת:

כ"א שם רל"ה ע"א אמר רעיא מהימנא בוצינא קדישא ודאי אצטומכא נטיל בקדמיתא כלא עד שית שעתא ואופה קרקבן איהו אופה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה הזוהר הקדוש סובר שהעיכול הוא עד שית שעות. ונראה דזה הוא סוף העיכול וכמו שכתב רבינו מגן אברהם בא"ח סי' קפ"ד סעיף ה' עי' עליו בס"ק ט' שחלק בין תחלת העיכול לסוף העיכול וכמו שמדוקדק נמי הכי מלשון הש"ע שם דכתב וז"ל ומשעה שהתחיל להיות רעב אע"פ שלא נתעכל עדיין לגמרי כנתעכל לגמרי דיינינן ליה וכו' הרי בהדייא דיש עיכול דהתחלה ויש עיכול דסוף כמ"ש המ"א (רבן של כל ישראל נר ישראל וקדושו דכלא ביה תורתו תורת אמת שהכל צריכין למארי חמייא סיני ועוקר הרים) אלא דקשה לי על זה ממתניתין דפרק ט' דפרה משנה ה' דקתני פרה ששתתה מי חטאת בשרה טמא מעת לעת וטעמא מפני שבתוך מעת לעת עדיין לא נתעכלו כמ"ש מפרשי המשנה ואפילו ר' יהודה דפליג ואמר בטלו במעיה היינו משום דס"ל דהוה משקה סרוח אבל לענין עיכול לא פליגי דלכ"ע העיכול הוא מעת לעת וצריכין אנו לומר הגם שבאמת סוף העיכול בשש שעות היינו שהנאתו וכחו שנותן המאכל והמשקה בבעל חי הוא עד שש שעות ומכאן ואילך לא נשאר בו כח הזן אבל מכל מקום הוא עדיין במעי בעל חי בעין ולכך מטמא המי חטאת את בשרה אבל אחר מעת לעת נתעכל לגמרי וחלף הלך לו ואינו בנמצא כלל ודו"ק פטר"ת:

כ"ב שם רמ"ד ע"א זוהר ובגין דאיהי נהמא לא אתפקד על נהמא דחמשת מינין דאיהי חטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת וטל וכו' ממנא דעלמא ולא שוי ממנא עלייהו אלא קב"ה בלחידוי ובגין דא מאן דמזלזל בנהמא וזריק ליה בארעא עניותא רדיף אבתריה וחד ממנא אתפקד על דא ואיהו רדיף אבתריה למיהב ליה עניותא ולא יפוק מן עלמא עד דיצטריך לבריין ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר ראה בעיניך כמה חומר הדבר הזה שהוא מזלזל במה שחביב לפניו יתברך ונתון בידו ולא נתנו לפקיד אחר אלא הוא בכבודו ובעצמו ממונה עליו אגב חביבותיה גביה והמזלזל בו כאלו מזלזל ח"ו בו לכן צריך האדם ליתן עיניו ולבו על זה שלא יזלזל בפת בג המלך מלכו של עולם תרפ"ט: כ"ג:

שם רמ"ה רמ"ו קא חשיב עשרה דברים דצריך האדם להתנהג על שולחנו. אחד לתקן שלחנו כאלו אוכל לפני המלך זה השלחן אשר לפני ה'. שנים נטילת ידים עד שעורא דאמרו רבנן. שלשה כוס דברכה. תוכו כברו הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ. ארבעה להיות על שלחנו דברי תורה. חמשה דצריך להאריך על שלחנו בשביל עניים. ששה שלא יהיה בלען וזעון על שלחנו. שבעה מים אחרונים. שמונה בשלשה צריך כוס ברכה. תשעה כוס דברכה צריך שיהא בו שיעור רביעית. עשרה. בעשרה אומר נברך לאלהינו וכו' מ"ש תרפ"ט: כ"ד:

שם רנ"ה ע"ב לולב דא צדיק דדמי לחוט השדרה דביה ח"י חוליין לקבל ח"י נענועין דלולב ואינון לקבל חי ברכאן דצלותא ולקבל חיי אזכרות דהבו לה' בני אלים לקבל ח"י אזכרות דק"ש ונענוע לשית סטרין בחושבן ו' תלת נפנועין בכל סטרא אינון ח"י וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה בק"ש אין בה כ"א אחד עשר אזכרות וצריך לומר שהוא מונה גם שם אלהינו אלהיך אלהיכם לאלהיכם אלהיכם לאלהים אלהיכם ודו"ק: כ"ה שם רמ"ו ע"א תלת אינון דגרמין ביש לגרמייהו תרין בהאי עלמא וחד בעלמא דאתי ואלין אינון מאן דלייט גרמיה דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דבר נש ובשעתא דלייט גרמיה האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלין ההיא מלה ואמרי אמן וסלקין לה לעילא ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ליה ואשלים ליה ההיא מלה וכו' וחד מאן דזריק נהמא או פירורין דנהמא בארעא וקא עביד ביה זלזולא וכו' וחד בההוא עלמא מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא בגין דקא מחלל שבתא וגרים לנורא דגיהנם לאתוקדא עד לא מטא זמניה וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד):

משכיל דבר ראה והביטה כמה גורמין לו לאדם מעשים של מה בכך שאדם דש בעקביו ואינו מעלה על לבו שעשה שום דבר שלא כהוגן ראה כמה עינים צופות אותו ומסבבין ומקיפין אותו רעים וטובים פטר"ת:

כ"ו שם רמ"ז ע"ב בר"מ חשיב תלת מוחי חד מות הזכרון וחד מוח המחשבה וחד מוח הדמיון ע"ש:

כ"ז שם סוף רמ"ה ע"ב כי הוא חייך בעולם הזה ואורך ימיך בעולם הבא דעלמא דאתי לגופא לתחית המתים דלבתר דייקום לא יימות וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה הזוהר בר"מ קאמר הכא דלעולם הבא הוא עולם התחיה לא עולם הנשמות אבל לקמן רנ"ח ע"א וז"ל והאי איהו עולם הבא אין בו אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו' ע"ש ונראה דלעולם הבא תאמר על שתיהם או על שלשתם דהיינו גם על ימות המשיח. ועי' להרמב"ם בפירושו למשנת כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ובספרו הגדול הלכות יסודי התורה עש"ב:

כ"ח שם סוף רנ"ח ע"א ועלייהו אמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיע לאבני שיש אל תאמרו מים מים שמא תסתכנו בנפשכם דלאו אינון מים כמשמען אלא איהו אור נובע ובגין דא אדמו למים נובעים והאי נהורא לית ליה פסק ולא קצוץ ופרוד ובגין דאינון מכתר אתקריאן שאין להם סוף דכתר אין סוף אתקרי ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה הזוהר קאמר בפירוש דכתר אין סוף אתקרי ובמקום אחר אמרו לן חכמים ז"ל דאין סוף למעלה מכתר ואפשר דהא והא איתנהו ביה:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה