ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת בלק
א' שם קפו' ע"א ת"ח ויראני את יהושע הכהן הגדול וכו' דסליקו ליה לדינא גו ההיא מתיבתא דרקיעא בשעתא דאתפטר מהאי עלמא עומד לפני מלאך ה' דא הוא נער ריש מתיבתא דאיהו חתיך דינא על כלא והשטן מאי והשטן ההוא דממנא על נפשא בגיהנם דתיאיבתיה למיהב ליה ותדיר קיימא ואמר הב הב הבו חייבין לגיהנם לשטנו לאדכא חובוי כדין ויאמר ה' אל השטן יגער בך ה' וכו' (ילקוט דוד):
משכיל דבר הנה הזוהר קאמר בהדיא דהני קראי דיהושע בן יהוצדק נאמרו אחר פטירתו במתיבתא דרקיעא והגם שפשט הכתובים אינם מורים כן שהרי כתוב ויעד מלאך ה' ביהושע לאמר כה אמר וכו' אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וכו' וגם תשמור אח חצרי וכו' יש לפרש דר"ל על זרעו קאמר כמדבר עליו כי זרע האדם יחשב כמוהו כי כן מצינו לו להרב מצודת דוד שפירש כן עיין עליו תרפ"ט:
ב' שם ע"ב אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי תורה אמרו הב ונברך אמר להו יאות אמרתון בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה פתח ואמר אברכה את ה' בכל עת וכו' וכו' מה חמא דוד לומר אברכה את ה' אלא חמא רוד דבעי הזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על פהורא שכינתא קיימא תמן. וסטרא אחרא קיימא תמן. כד אזמין בר נש לברכה לקב"ה שכינתא אתקנת לגבי עילא לקבלה ברכאן וסטרא אחרא אתכפייא ואי לא אזמין בר נש לברכה לקב"ה סטרא אחרא שמעא ומכשכשא למהוי ליה חולקא בההיא ברכה וכו' והשתא לברכת מזונא בעינן שנוי להזמנה אחרא דהא כסא דא לקב"ה הוי ולא למזונא ובגין כך בעי הזמנה דפומא ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה ברוך שאכלנו דא הוא ברכה הכי הוא ודאי אבל נברך הזמנה אחרא איהו הזמנא דבורא הגפן וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר ע' בהגהות מהרח"ו מה שציין באות ואו וזל' דהב לן ונברך הוא לעשות הכוס מרכבה להק"בה שהוא נקרא כוס של ברכה אחר כך אנו אומרים נברך שאכלנו משלו ר"ל נברך מן הבינה הנקראת ברכה את השכינה שהיא האם המפרנסת אותנו ואכלנו משלה וא"כ הם שתי הזמנות אחת היא הזמנה בפה באורח אתגלייא שנית באורח סתים כי בינה נקראת עלמא סתימאה עכ"ל ע"ש) וא"כ משמע דהזמנת הב לן ונברך אינו אלא על הכוס וא"כ לדידן שאין מברכין על הכוס פ"א בעשרה ולא בשלשה משמע שאין לומר הב לן ונברך ואין צריך להאי הזמנה אלא שאנחנו רואים בעינינו כי כל העולם נהגו לו' הב לנו ונברך גם בשלושה דליכא כוס ועי' בש"ע א"ח סי' קפ"ב סעי' א' והנה בסי' קצ"ג שם ס"א לא הזכיר הש"ע בברכת הזמון הב לן ונברך עי' בא"הט שם ס"ק א' שהזכיר דברי הזוהר הנז' ודאי דמנהגינו שאומרים הב לן ונברך הוא ע"פ הזוהר הנז' ואפשר שהעולם היו נוהגין כסברת יש אומרים שבשלשה טעונה כוס ולכך יסדו לומר הב לן ונברך אלא שאחר כך לא נהגו בכוס משום דלא הוה שכיח להו יין ועמדו בתקנתם הראשונה שהיו אומרים הב לן ונברך ועי' מה שכתבתי בספרי הקטן קרית חנה דוד חלק שני סי' קי"ט ע"ש תר"פע:
ג' שם קצ"ב ע"א ויספה פליטת בית יהודה הנשארת שרש למטה ועשה פרי למעלה שרש למטה כגון אבוי דאסתלק מעלמא ואיהו שרש למטה במתיבתא דרקיעא ועשה פרי למעלה במתיבתא עלאה כמה טבא שרשא ואיבא וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר הנה הזוהר קאמר שבשמים ישישיבה למטה ברקיעא ויש ישיבה למעלה בישיבה עליונה ונראה לי שזהו מה שאנו אומרים בליל יום הכפורים בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה על דעת המקום וכו' דהכל קאי על השני ישיבות שבשמים וכן פירש הרב חמדת ימים בפירושו על ישיבה של מעלה וכו' תר"פט:
ד' שם ע"ב א"ל לצליה תא וקטליה ולא בשמא דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תיפוק נשמתיה ותתכליל במלין דדרגין קדישין ותתקיים תמות נפשי מות ישרים בההיא שעתא עבד ביה כמה זיני מיתא ולא מת עד דנטל חרבא דהוה תקין עליו חויא מהאי סטרא ומהאי סטרא אמר ליה פנחס טול בדיליה ובדיליה ימות כדין קטיל ליה ויכיל ליה דכך אורחוי דההיא סטרא מאן דאזיל אבתראה בה ימות ע"ש בכי טוב (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר הנה בהגהות מהרח"ו ציין על הא דקאמר הזוהר דלא אתחזי האי לאדכרא עליה קדושה עלאה בגין דלא תפוק נשמתיה וכו' וז"ל מכאן שטוב לנפטר למות מתוך דברי תורה וכ"ש אם קורין השם של מב' (ר"ל אנא בכח גדולת ימיניך תתיר צרורה וכו') שהוא מסוגל להעלאת הנפשות ויקראו קריאת שמע לפניו עכ"ל ע"ש פט"רת:
ה' שם קצ"ה ב' הא תלת זמנין אצטריך לשואה גרמיה עבד לבתר לשואה גרמיה גו אינון דמסרי נפשייהו על קדושת שמיה והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותיה בהאי קרא אתחשיב ליה כאלו מיסר נפשיה על קדושת השם לבתר לשואה גרמיה עני בזמנא דעאל ודפיק דשין דרומי מרומים כד אמר אמת ויציב וסמיך גאולה לתפלה למהוי בצלותא דעמידא תביר לבא עניא ומסכנא ולשואה רעותיה לאתכללא גו מסכנא בחבירו דלבא במאיכו דנפשא לבתר לשואה גרמיה גו חסידים בשומע תפלה לפרשא חטאוי דהכי אצטריך יחיד בשומע תפלה וכו' עבד תליתאה בתר דסיים צלותיה וסדר כלא וכו' וקרא עליה ואמר ליה ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר ודא צלותא דהאי בר נש לא תהדר בריקניא לעלמין וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר ראה כמה גלו לנו רבותינו בתורתם האמתית ראה כמה תועליות למדונו במדותם ובהנהגתם עלי יושר אשרי המציב יד לדבריהם להיות לו לזכרון בין עיניו אשר בצל תורתם נחסה ונתלונן אם יתיונו נחיה חיי עולם פט"רת:
ו' דף קצ"ג ע"ב וז"ל בספרא דחכמתא דשלמה מלכא הכי אמר תלת סימנין אינון סימן לעבירה ירקון סימן לשטות מלין סימן דלא ידע שבוחי ודא אכרע לשאר וכו' והא כתיב יהללך זר ולא פיך ואי לא זר פיך לאו הכי אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך תפתח פומך למללא באורייתא ולאודעא מילי קשוט באורייתא וכדין פתיחו פומך באורייתא ישבחון מילך וינדעון מאן את וכו' מ"ש תר"פה,:
ז' שם דף קצ"ו ע"א אבל עד לא יתכנסון ישראל לבתי כנסיות לצלאה סטרא אחרא קיימא וסגיר כל נהורין עלאין דלא יתפשטון ויפקון על עלמין ותלת זמנין ביומא אזלי סטרא אחרא דכר ונוקבא ומשטטאן בעלמא וההוא עידן אתקן לצלותא בגין דלא הוי תמן קטרוגא כלל וכדין איהו עידן לצלותא בגין דאינון אזלין למשטטא בטורי חשוך והר נשפה כדין פתיחן כוי נהורין עלאין ונפקי ושראן על בתי כנסיות ברישיהון דאינון דצלאן צלותין ומתפלגן נהורין על רישייהו וקב"ה שאיל על ההוא דלא אשתכח תמן ואמר חבל על פלניא דהוה רגיל הכא והשתא דהלך חשכים (דהיינו הסטרא אחרא) ואתעבר מקמי נהורין והלך לשטטא בטוריא בעלמא ונפק ר"ל וכדין נפק מההוא נגה נהורא דנהיר ולית ליה חולקא אין נוגה לו כמה דאתפליג ושריא על אחרין דתמן כמה טבין אתאבידו מיניה ואלו הוה תמן יבטח בשם. ה' בכללא דעבד קדמאה וישען באלהיו ברזא דעבד תניינא וכו' ע"ש [ילקוט דוד] הנה מאמר הזוהר לנכח עיניך קורא נעים שרבותנו ז"ל אשר היה נגלה לעיניהם כל תעלומות חכמה ידעו הכל וכל אשר נעשה בשמים ובארץ והגבילו לנו זמן מיוחד לתפלתנו בשלושה זמנים עת אשר הדרך סלולה אין פגע אין שטן רע באין מסך ואין מבדיל בינם לבין אורות הגדולים המאירים לארץ ולדרים הבקר אור והאנשים שולחו לעתור ולרצות לקונם וכוין פתיחן לאור לישראל במושבותם וכל אחד נוטל את שלו חלקו ונחלתו יאכלון כל אחד כפי כוונתו ולכן צריך האדם להקדים עצמו לתפלה עם הצבור ולפחות בזמן שהצבור מתפללין טרם שיבא השטן משוט בארץ בהרי נשפה והרי חשך ולמלאות חללו של עולם ברוב חיילותיו עד באין מקום לצאת ולבא לכן ידידי שים נא נגד עיניך דבר זה ואזהרה זאת ועשה ואל תאחר אקדמיה עד לא יקדמונך מהרה חושה אל תעמוד קום בקיומך עמוד על עמדך עמודים שנים יכין ובועז הם נקראים כיהודה ועוד לקרא במאמרו היקר יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר וכו':
משכיל דבר תרפ"ו:
ח' שם ע"ב פתח כמלקדמין רבי אלעזר וכו' גם צפור מצאה בית דא יתרו וכו' בלק מבני בנוי דיתרו הוה ואתעבר מארחא דאבוי כיון דחמו סבי מואב וסבי מדין דהוו בהדי הדדי באחוה דלהון בע"ז בחולקא דלהון דיתרו ובנוי אתדבקו בשכינתא ודא אתמשך מנהון אתו ואמלכוהו עלייהו בהאי שעתא דכתיב ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא בעת ההיא הוה מלך מה דלא הוה מקדמת דנא וע"ד כתיב בן צפור מה דלא אתחזי למעבד הכי ע"ש (ילקוט דוד) אבי ראה גם ראה כי כל אלו ששלחו יד בישראל הם שארם ובשרם וקרובים אלו לאלו כי בלעם בנו של לבן ובלק בנו של יתרו והיינו דכתיב מהרסיך ומחריביך ממך יצאו לולי ה' שהיה לנו (באהל דוד): ט' שם קצ"ז ע"ב כי יהיה לאיש בן סודר ומורא וכו' ותפשו בו אביו ואמו וכו' ותנינן דבההיא שעתא אמר קב"ה למשה כתוב א"ל משה מאריה דעלמא שביק דא אית אבא דעביד כדין לבריה ומשה הוה מרחיק הוה חמי בחכמתא כל מאן דזמין קב"ה לבני ישראל אמר מאריה דעלמא שבוק מלה דא א"ל קב"ה למשה חמינא מה דאת אמר כתוב וקבל אגרא (כמו שאמרו רז"ל זה אחד משלושה דברים שאמרה תורה ולא היו בעולם בן סורר ומורא וטומאת נגע הבתים. ועור הנדחת וכו' ועל כן אמר לו השם למשה כתוב וקבל אגרא) את ידעת ואנא ידע יתיר מה דאת חמי עלי ההוא עובדא דרוש קרא ותשכח בההיא שעתא רמז לטפיאל' רבנא דאורייתא אמר למשה אנא דרישנא להאי קרא כי יהיה לאיש בן דא קב"ה וכו' אלא מאן גרים דא להו לישראל למהוי סורר ומורא לגבי אבוהון דבשמיא בגין דאיהו זולל וסובא בשאר עמין דכתיב ויתערבו בגוים וכו' וע"ד ורגמוהו כל אנשי עירו באבנים אלין כל שאר עמין (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר מכאן מפורש יוצא שפשט התורה הוא לבוש האורה ועיקר הוא מה שתחת הלבוש שהוא נעלם מן העין שהוא כרוך וכפול שמור מן הכל שלא תהיה יד כל אדם שולטת בו וכי תדרשנו ידרש לך וכמו שאמרו רז"ל יגעת ומצאת תאמין וכמ"ש אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני כי מי שדופק על שער הפתח והוא סגור יפתחו לו ליכנס אל הבית ואם לו ידפוק ישאר מבחוץ ולא יזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו על כן צריך לדרוש ולחקור מאין ימצא הפתח ויאמר פתחו לי שערי צדק וכו' בחשק נמרץ וה' יראה ללבב ואז יאיר ה' פניו אליך ותמצא מבוקשתך בקש תמצא כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת תרפ"ו:
י' שם ומגבעות אשורנו במתיבתא עלאה גבעת חסר ו' במתיבתא דרקיעא ומגבעות באת ו' ואשלים לתרין סטרין חד דהא האי גבעת לא אתפנישא מן ברה לעלמין ולא שבקת ליה וכו' ע"ש (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר הנה מצאנו כאן בזוהר שיש חלוק למתיבתא עלאה למתיבתא דרקיעא בענין מלא וחסר ובכן אתי שפיר בכל מקום שמצאנו שאמרו מלה זו חסרה או מלאה ובספרנו לא נמצא כן אין כאן קושי כי כוונתם על מתיבתא עלאה או מתיבתא דרקיעא ויש חלוק נוסחאות וכן ראיתי להרב חיד"א ז"ל שכתב כן עי' בנצוצי אורות תרפ"ט:
יא' שם רי' ע"א ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו רוחא אחרא דאי ימרון בני נשא אי ימללון בעירי כמה דעתא שלים יפקון לעלמא פוק ואוליפ' מהאי אתנא דהא קב"ה אפתח פומה חמי מלוי דאינון מלי דטפשותא כדאמר לעיל מזה ואוליפנא דלית חילא בבעירי לאשראה עלייהו דעתא שלים כמאמר ר' אבא לעיל מזה (ילקוט דוד):