ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת חקת
א' זל' הזוהר ותלבש אסתר מלכות דאתלבשת במלכות עלאה קדישא וכו' מ"ט זכתא להאי אתר בגין דנטרא פומה דלא לחוואה מדי הה"ד אין אסתר מגדת מולדתה. ואוליפנא כל מאן דנטיר פומיה ולישניה זכי לאתלבשא ברוח דקודשה וכל מאן דסטי פומיה למלה בישא הא ודאי ההוא מלה בישא עליה וכו' ע"ש תר"פה:
ב' שם עב' כל בני עלמא אזלי לבי כנישתא לאתערא מלה דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההוא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מדי אבל זעירין אינון דידעין לאתערא וקב"ה קריב לכלא דידעי למקרי ליה ולאתערא מלה כדקא יאות אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קריב דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו וכו' מאי באמת דידעי לאתערא מלה דקשוט כדקא יאות ע"ש, ג' עוד שם קפ"ד ת"ח כל מאן דידע לסדרא עובדא כדקא יאות ולסדרא מלין כדקא יאות הא ודאי מתערי לק"בה לאמשכא מלין עלאין דכשרן וכו' ואלין דידעי ומכווני לבא ורעותא מפקי ברכאן מאתר דמחשבה ונפקו בכל גזעין ושרשין באורח מישר כדקא יאות עד דמתברכין עלאין ותתאין ושמא קדישא עלאה מתברך על ידיהון זכאה חולקיהון דהא קב"ה קריב לגביהון וזמין לקבליהון בשעתא דקארון ליה הוא זמין לון בשעתא דאינון בעקו הוא לגבייהו הוא אוקיר לין בעלמא דין ובעלמא דאתי הה"ד כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי עכ"ל ע"ש עי' בפרשת שלח אות א' דף לא' ע"ש ובפרשת תרומה אות ג' דף לז' ע"ש תר"פה:
ד' שם דא עוג דאתדבק באברהם ומאנשי ביתיה הוה וכד אתגזר אברהם מה כתיב וכל אנשי ביתו וכו' דא ייוג דאתגזר עמיה וקביל האי אות קדישא וכו' א"ל קב"ה אל תירא אותו לא תדחל לההוא אות דיליה וכו' דהא פגים רשימא קדישא וכו' אתחזי לאתעקרא מעלמא וכו' בגין כך אתעקר מעלמא וכו' ע"ש (ילקוט דוד (באהל דוד) עי' בספרי הקטן לך דוד פרשת חיי שרה על פסוק ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו ואמרו בילקוט שהיה זיו איקונין שלו דומה לו הכניסוהו לגן עדן יצחק יצא מגן עדן חי ואליעזר נכנס לגן עדן חי ותמהתי על זה ממה שאמרו שם בילקוט השמעוני ס' קו' דבשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק הוציאוהו לחירות ונתן לו הקב"ה שכרו בע"הז והעמידו מלך והוא עוג מלך הבשן שנשאר מיתר הרפאים עי' ברשי' בפירושו על פסוק זה ויאמר ה' אל משה אל תירא שפירש כמ"ש בזוהר עש' והיא תמיהא קיימת שאלו הדברים סותרים זה את זה עש' שתרצתי שעוג הוא שפלט מדור המבול אלא שאחר כך נתגלגל באליעזר עבד אברהם שהיה בן נמרוד הוא אליעזר שפלט ג"כ מן הרפאים ואחר כך נתגלגל בעוג מלך הבשן שהיה בימי משה והרגו משה עש' אלא שעכשיו אני רואה דברי הזוהר אלו ודברי רשי' אלו שבפרשה זו משמע שזה שהיה בימי אברהם הוא שהיה בימי משה ולכן נראה לי שהם מדרשים חלוקים מאן דאמר שנכנס חי לגן עדן אליעזר לא סבר לה מר שאליעזר הוא עוג:
ה' שם ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו תרין אותו אינון שלימין באורייתא בתרין ווין חד דא וחד עד דרוש אחיך אותו מ"ט בגין דאינון אות ממש עד דרוש אחיך דבעי לפרשא ההוא אות דההוא אבידא וכו' עש' כתב בנצוצי אורות וזל' אבל בס"ת שלנו שניהם חסרים ויש לומר כמ"ש פרשת בלק דף ר"ג ע"ב גבי מגבעות שאיתא בזהר שם דבמתיבתא עלאה גבעת חסר ואו ובמחיבתא דרקיעא ומגבעות מלא ואו ואפשר לומר ג"כ כאן שנאמר שבאחד מב' ישיבות כתוב אותו מלא בואו וכן יש לומר גבי פלגשם וכלת משה וזולתם ע"ש:
משכיל דבר ונ"ל דזהו שאומרים בכל נדרי בליל כפור בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה דהיינו מתיבתא עלאה ובישיבה של מטה היינו מתיבתא דרקיעא ודוק באהל דוד תר"פה:
ו' שם דף קפ' עא' ת"ח ההוא מיתא דאסתלק מן עלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כנישת ליה לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמא דלא אשכח אתר וקב"ה חייש עליה ופקיד לאחוהי למפרק ליה לאתבא ולאתקנא בעפרא אחרא כמה דכתיב ואדם על עפר ישוב ואוקמוה ואי ההוא פרוקא לא בעי לקיימא לאחוהי בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגליה וההיא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההיא נעל לגבה אמאי נעל אלא בגין דההוא נעל בגין מיתא הוא ואתייהב ברגליה דחייא אחוהי ואתתא מקבלא לההוא נעל לגבה לאחזאה דהא ההוא מיתא בין חייא אהדר בעובדא דא והוא בהפוכא מההוא נעל דנטיל מיתא מחייא והשא האי נעל נטיל חייא ממיתא ובההוא נעל ההוא מיתא לא אזיל בין חייא (ר"ל להתעבר באחרים) ואתתא נטלא ליה לגבה לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא לה ומקבלת ליה לגבה (ר"ל ומתעבר בה) ובעילבטשא ליה לההוא נעל בארעא לאחזאה דשכיך גופיה דההוא מיתא וקיבה לזמנא דא (ר"ל השתא או לאחר זמן) או לבתר זמנא חייש עליה וקביל ליה לעלמא אחרא תו בעשותא דההוא נעל בידא דאתתא לארעא לאחזאה דהא יתבני ההוא מיתא בעפרא אחרא בהאי עלמא והשתא יתוב לעפריה דהוה מתמן בקדמיתא וכדין ההיא אתתא תשתרי למיעבד זרעא אחרא ואוקמוה ע"כ ע"ש (באהל דוד):
משכיל דבר הנה משמע מהזוהר שאין למת מנוחה כי אם בשני דברים שאמרה תורה דהיינו ביבום או בחליצת מנעל הא לאו הכי תמיד תהיה רוחו משוטטת עם רוחם של חיים בעולם הזה ולא ימצא מנוח כעוף הזה הנודד מן קנו כן רוחו של איש זה נודד ממקומו נד ונע יהיה בארץ על כן צריך להזהר על זה לאלו הנשים החשובות השאננות שאם אירע בהם מילתא בר"מ שימחלו על כבודם מפני כבוד המתים ואין בטענתם ממש שיאמרו שכיון שהם אינם רוצים לישא אחרים מפני כבוד בעליהם אינם צריכים עוד להתבזות בעיני כל רואיהם במעשה החליצה כאשר ראיתי לכמה מזה שלא רצו לחלוץ על כן באתי להזהיר שישימו פניהם נכח דברי הזוהר הנ"ל ואל יחושו לכבודם ועיין בש"ע אה"ע סי' קס"ה סעי' ג' וע"ש בפ"ת סק"ז במ"ש משם הרב חתם סופר ועיין להרב שדה חמד בדברי חכמים סי' קיט' ע"ש גם בתקוני הזוהר תקונא עשרין ושית ע"ב כתב דהוא סכנה ליבם אם לא יחלוץ ליבמתו בגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו ע"ש וזה מסכים למ"ש הש"ע הנ"ל שאם היבם רוצה לחלוץ שאין שומעין לה דהיבם דינא קא בעי ע"ש תר"פו: