אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת נח

פרשת בראשית

א:

זוהר דף ס"ד ז"ל כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו. ברכאן שריין עלוי. וכל דאינון באתגלייא ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי בגין דאיהו אתר באתגלי. וההוא דאקרי רע עין שליט עליה וכו' ע"ש. והיינו דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר. באהל דוד. ועי' פרשת נשא אות ג' מש"כ שם:

ב:

שם ס"ב ע"ב ז"ל ת"ח מה כתיב לעילא. ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם והוו אזלין ערטילאין לעינהון דכלא וכו' ודא הוא יסודא ועיקרא למיגד בחוביהון עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא וכו'. בגין כך קץ כל בשר בא לפני וכו' ע"ש. תסמר כל אדם שערת ראשו אשר עיניו יחזו ויבושו קנאת עם שרואים בעינינו היום בדור הזה שכמה נשים ובתולות שקצר הלבוש מהשתרע. ערומי כתף וערומי חזה. וחשופי שת למעלה למעלה מארכבותיהן. גם ערומי חצי עורף עיני בשר למו. והולכין בנימוסי נשים הערלים כי זה דרכם כסל למו ונכנסים לבתי כנסיות כך. בפריצות גדולה. השם יעיר את לבם ואת עיניהם שישובו ויאמרו כלך מדרך זה אמן:

[משכיל על דבר] באהל. דוד תרפ"ו:

ג' שם דף ס"ב ע"א ת"ח כל חטאוי דבר נש כולהו חבלותא דיליה תליין בתשובה. וחטאה דאושיד זרעא על ארעא ומחבלא אורחיה. ואפיק זרעא על ארעא מחביל ליה ומחביל ארעא. ועליה כתיב נכתם עונך לפני. וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בתשובה סגי וכתיב ויהי ער בכור יהודה וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] תן דעתך כמה חמור עון זה. עד שאפילו קטני קטנים נענשו עליו. וצריך תשובה רבה כמ"ש בר בתשובה סגי. לכן צריך אדם ליזהר בזה. ואימות מות יפלו עליו מזה וירחיק עצמו מדבר המעוררו על זה וברית יכרות לעיניו. ולא ויתבונן על דבר שיביאהו לזה. ולא יהרהר ולא יחשוב בדבר הגורם לזה גרמא בנזקין שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כי הוא זמה. והוא עון פלילי שנותן עליו פלילים בדינים קשים ומרים. על כן אל תפן אל רשעו ואל חטאתו. חטאים תרדף רעה כי רעות במגורם בקרבם. על כן הרחק מעליה דרכך ואל תתע בנתיבותיה חס ושלום. משחיח נפשו הוא יעשנה. ולכן אחי טהר את רעיונך ותהא חף בלי פשע. ומפתח שפתיך מישרים שלא תפגום את לשונך בדברי כזב ושחץ ח"ו ולשונך יהא לשון למודים למודי ה'. עי' בזוהר ויחי דף רי"ט סוף ע"ב: ד:

שם ע"ב ותרין מדורין אינון דסמיכין דא עם דא שאול ואבדון. מאן דנחית לשאול דיינין ליה תמן ומקבל ענשיה. וסליקו ליה למדורא אחרא עלאה וכן דרגא בתר דרגא עד דאינון סלקין ליה. אבל מאן דנחית לאבדון לא סלקין ליה לעלמין ובגין כך אקרי אבדון דהא אביד הוא מכלא וכו' ע"ש: ה:

שם ס"ג ע"א ת"ח תנינן בזמנא דמותא אית במתא או בעלמא. לא יתחזי בר נש בשוקא בגין דאית ליה רשו למחבלא לחבלא כלא בגיני כך אל קב"ה בעי לך לאסתמרא ולא תחזי גרמך קמי דמחבלא דלא ישלוט עלך וכו' ע"ש: [משכיל על דבר] ע' ניצוצי אורות דכתב כי הטעם שהעונות חקוקים על המצח ונאחז בהם לחבל. לפיכך צריך לכסות המצח בזמן המגפה ב"מ וכו' וכן צריך לכסות המצח כשמלוים את המת מהאי טעמא ע"ש, תרפ"ו: ו:

שם ס"ו ע"א דמאן דלא אית ליה בנין בהאי עלמא כד נפיק מניה מתרכין ליה מכל מה דאמרן ולא שריא למחמי בההוא נהורא דנהיר (שהוא הלבוש דמתלבשין ביה צדיקייא האי לבושא דקאמרן איהו מאי דאמרו חבריא חלוקה דרבנן דאתלבשו ביה בההוא עלמא) וכו' ע"ש. תרפ"ו:

ז:

שם ס"ז ע"א מכאן אוליפנא דלא יקבל ב"נ אושפיזא ברשותיה אי איהו חשיד ביה דאיהו חייבא אלא אי קאים בעינוי לזכאה דלא חשיד בעינוי כלל הה"ד וכו:

[משכיל על דבר] הנה משמע מהזוהר דכפל אלא אי קאים בעינוי לזכאה דנקט בלשונו אלא וכו' ועוד הוסיף דלא חשיד בעינוי כלל משמע דבסתם בני אדם לא יקבל עד דבדיק ליה אי איהו זכאה תרפ"ו:

ח:

שם ס"ט ת"ח בההוא זמנא דזמין קב"ה לאחייאה מתייא כל אינון מתים דישתכחון לבר בשאר ארעין נוכראין קב"ה יברא לון גופייהו כדקא חזי דהא גרמא חד דאשתאר ביה בבר נש תחות ארעא ההוא גרמא יתעביד כחמירא בעיסה ועליה יבני קב"ה כל גופא ולא יהיב לון קב"ה נשמתין אלא בארעא דישראל וכו' ע"ש תרפ"ו:

ט:

שם דף ע"ג ע"ב פתח ואמר כי פשעי וכו' כמא אית להו לבני נשא לאסתמרא מחובייהו מקמי קב"ה דהא לבתר דחטא בר נש רשים הוא חוביה לעילא ולא אתמתק בר בתשובה סגיא) בתוקפא דתשובה סגיא כמד"א כי אם תכבסי וכו'. ת"ח כיון דחב ב"נ קמי קב"ה זמנא חדא עביד רשימו. וכד חב ביה זמנא תניינא אתתקף ההוא רשימו יתיר חב ביה זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא כדין כתיב נכתם עונך לפני וכו:

[משכיל על דבר] משמע מלשון הזוהר דקאמר חב ביה חב ביה. משמע דלא אתרשים ולא אתתקף ואתפשט עד שישנה וישליש בעון אחד פעם ראשונה ושניה ושלישית באותו עון עצמו אזי יתפשט במצחו והיינו. דכתיב על ג' פשעי ישראל ודו"ק תרפ"ו:

יוד:

שם דף ס"ב ע"ב בתוספתא. מאן יתבע לון כד יתמסרון בידא דדומא ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מניה בר בריש ירחי ושבתי כד"א והיה מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו. וכו' ולא עוד אלא בזמנא דישראל אתיבו בקול רם אמן יהא שמיה רבא מברך. קב"ה אתמלי רחמין וחייס על כלא ורמיז למלאכא דממנא על תרעי דגהינם:

סמריא"ל שמיה. ותלת מפתחן בידיה ופתח תלת תרעין דבסטר מדברא וחמאן נהורא דהאי עלמא וכו' וכן תלת זמנין ביומא ובכל זמנין דאמרין ישראל אמן יהא שמיה רבא מברך אנון רווחין לון וכו' ע"ש ילקוט דוד. באהל דוד):

משכיל על דבר ראה אתה כמה גדול כח העונה אמן יהא שמיה רבא מברך וכו' בכל כחו מלבד מה שאמרו בש"ס שפותחין לו שערי גן עדן והביאו ראיה מפסוק פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים וכו' עוד בה שגורם לפתוח שערי גהינם שמשם יראו אור ויאר אורם וימצאו רוח והצלה גם הרשעים שהם נידונים בגהינם. וראיתי להרב ניצוצי אורות שם בגליון הזוהר שכתב וז"ל מכאן שסגולת הקדיש להוציא את הרשעים מגהינם. ע"כ הוא מסוגל להוציא אביו ואמו. ולא קדושה ולא תפלה או קריאת ספר תורה וכו' ע"ש. ועי' בילקוט ישעיה רמז רצ"ו ע"א וז"ל אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמן שבשביל אמן א' שעונים רשעים ניצולין מתוך גהינם כיצד עתיד הקב"ה להיות יושב בגן עדן ודורש וכל הצדיקים יושבים לפניו וכו'. וכיון דמסיים ההגדה עומד זרובבל בן שאלתיאל על רגליו ואומר יתגדל ויתקדש וקולו הולך מסוף העולם וע"ס. וכל באי עולם כולם עונים אמן ואף רשעי ישראל וצדיקי אומות העולם וכו' עונים ואומרים אמן מתוך גהינם וכו' באותה שעה וכו' ואומרים להם לכו ופתחו שערי גהינם והעלו אותם וכו' באותה שעה תופסין ביד כל אחד ואחד מהם ומעלין אותם וכו' ע"ש. ש' פטר"ת כל רחם:

י"א:

שם ס"ח ע"א אמר ר' יהודה מאי הוה ליה למעבד. דהא חייבי עלמא הוו מרגזין קמיה דקב"ה ואיהו יקריב קרבנא. אלא ודאי נח דחיל על גרמיה הוה בגין דלא יערע ביה מותא בגו חייבי עלמא דהוו חמי עובדיהון בישא כל יומא והיך מרגזין קב"ה כל יומא ע"ש:

(ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר]. עי' להרב ניצוצי אורות על הגליון שכתב וז"ל משמע דאסור להסתכל בפשע אדם. והיא סכנה ג"כ עכ"ל ע"ש. על כן בזמן הזה שרבו הפושעים והמחללים שבת החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' וכו' לכן לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך ואל תביט אחריך החדרה המלט פן תספה חבי כמעט רגע עד יעבור זעם השם יגן בעדנו ויצילנו אנחנו וכל יוצאי חלצינו מכל פשע ורשע. ויקיים בנו מקרא שכתוב הנה עין ה' אל יריאיו למייחלים לחסדו. ונשמח ונעלוז בדברי קדשו ובתורתו נהגה יומם ולילה אמן. פטר"ת כל רחם:

י"ב:

שם ט' ע"א ע"ב. ובגין כך כי טובים דודיך מיין. מההוא יין דמחדי ונהיר אנפין וחייכין עיינין ועביד רעותא. ולאו מיין דמשכר ועביד רוגזא ואחשיך אנפין ולהטאן עיינין יין דרוגזא ועל דא בגין דחמר דא טב נהיר אנפין וחדי עיינין ועביד תיאובתא דרחימו. מקריבין ליה כל יומא על גבי מדבחא שעורא דמאן דשתי ליה חדי ועביד ליה נייחא דכתי' ונסכו יין רביעית ההין וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה משמע מדברי הזוהר דשיעור הראוי לשתות מן היין דחמרא וריחני פקחין הוא שלשה לוגין שהם שמונה עשר ביצים. ועל זה כתו' בתהלים ויין ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן וכו'. ועל זה אמרו בש"ס זכה משמחו. ולפ"ז שיעור זה אינו משכר. וזה נראה שהוא הפך ממ"ש מר"ן בש"ע א"ח סי' צ"ט סעיף א' ע"ש. ועוד שהרי אמרו בש"ס שתה רביעית יין אל יורה ע"ש. ואפשר דהזוהר מיירי בשותה בתוך הסעודה. ועי' להרב מ"א שם. ועי' באה"ט שם ס"ק א' דכת' משם הסמ"ק וז"ל יין שבתוך הסעודה אינו משכר וכו' ע"ש ודו"ק. אלא דהרואה יראה דשיעור זה שהוא ג' לוגין יעלו י"ב רביעיות גם אם שותהו בתוך הסעודה שיעור גדול הוא והרבה יין עושה. ולכן נ"ל לומר דהכי קאמר הזוהר דשיעורא שצויתה התורה לינתן ע"ג המזבח שהוא רביעית ההין לכבש אחד הוא שיעורא דחדי ביה מזבח כשיעלה כבש אחד עולה כליל לאשים ויעלה ריחו באש כפי שיעור ריחו של כבש נתנה התורה שיעור יין לנסך כדי שיהיו מתבסמין זה עם זה שאם ירבה או ימעיט משיעור זה לא יהיה מבוסם ובשיעור הנז' יהיה המזבח מבוסם וחדי וזה השיעור הוא כשיעור היין שישמח לאדם כששותהו וכמו שאמרו רז"ל זכה משמחו וכו' דהיינו דצריך לשתות שיעור שישמחו. גם במזבח כן זהו שיעור שמשמח למזבח ודו"ק. פטר"ת:

י"ג:

שם. ע"ה ע"ב ואי תימא לישנהון אמאי איתבלבל. אלא בגין דכולהון ממללין בלשון הקדש ההוא לישנא קא עביד לון סיועא בגין דבעובדא ובמלולא דפומא תליין מלין אלין לאתדבקא כוונה דלבא ובדא עבדי סיועא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] עיניך תחזינה מישרים מכאן כמה גדול כוחו של מדבר בלשון הקדש שהוא מסייע לו להוציא כוונתו מן הכח אל הפועל כל אשר יזם לעשות בלימודו ולהוציא לאור כל הנעלם בלבו שבלשון זה יש לו מסייעין המלאכים אשר סביביו יחנו כדכתי' כי מלאכיו יצוה לך וכתי' חונה מלאך ה' סביב ליראיו המה יסייעהו וילמדוהו דעת להפיק רצונו בלימוד. ויוציא לאור צלמות. והמפענח נעלמים. ופרשו את השמלה. ומגלין את כפליה. והכל נראה בעליל דברים ברורים שנוחים לשומעיהם. ואין נסתר מחמתו. מחמת לשון הקדש. ויתגלה הכל לעיני כל רואיו ויתאמת הכל השומר אמת לעולם. ותהלות לאל בזמן הזה קם ועמד ונתעלה ונתרומם קרן לשון הקדש בעיני יעקב וגם בעיני העמים ישבחוהו והללוהו כל האומים. יתנו עיניהן ויצדקו ויאמרו אמת כשמו כן הוא כי הוא קדש הקדשים אשר בחרו מכל לשון. פטר"ת כל רחם:

"חסלת פרשת נח":

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה