אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת מצורע

פרשת תזריע

א' דפ ננ' עב' וכד איהו אשתדל באורייתא ובפולחנא דמאריה ולעי באורייתא כמה כטורין זמינין לקבליה לנטרא ליה ושכינתא שריא עליה וכלא מכרזי קמיה ואמרו הבו יקרא לדיוקנא דמלכא הבו יקרא לבריה דמלכא אתנעיר הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי זכאה חולקיה וכו' עש':

משכיר דבר לכו חזו מפעלות אלהים כמה אהוב למעלה ונחמד למטה מי שמשתדל בתורה וכמה עומדים עליו לשמרו משמר מול משמר וכמה יקר וגדולה ניתן לו והוא מושב ומכון לשכינה וכל העולם כדי הוא לו וחמלת ה' עליו וזיווה ישרי עליה שהוא צלם המלך מלכו של עולם אשרי מי שלבו חי ומרגיש בכל זה עושה נחת רוח ליושרו ואם בינה שמעה זאת תורה לעולה [באהל דוד] תרפ"ו:

ב' שם נג' ביום טהרתו והובה אל הכהן מאי קמל' משמע מאן דאית ליה לישנא בישא צלותיה לא עאלת קמי קבה דהא אתער עליה רות מסאבא כיון דאהדר בתשובה וקביל עליה תשובה מה כתיב ביום טהרתו והובה אל הכהן וכו' וראה הכהן וכו' עש' [ילקוט דוד]:

משכיל דבר כמה צריך אדם ליזהר מלשון הרע שלא יעבור על לשונו דבר שאינו כהוגן שלא יטמא פיו ולשונו וללכלך כלים המשתמש בהם לעבודת הקדש וכיצד יבוא אח"כ להתפלל בבגדים צואים לפני מלכו של עולם ומצואתו לא רוחץ וצריך שיהא מלובן ולא צואי נקי ובר ואם עבר עליו רוח קנאה מיד ישוב ויתודה על חטאיו ויאמר בלב שלם שלא ישוב עוד לכסלה וישוב אל אלוה וירחמהו ועוד כי לשון גימט' שכינה ופה הוא מלכות גכ' ושפה גימט' שכינה על כן צריך ליזהר בפיו ובלשונו ובשפתיו כי הם קדש לה'. [באהל דוד] תרפו':

ג' שם נה' אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ועאלת לאתר דעאלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא אי איהי מלה דכשרא עאלין לה קמי מלכה קדישא למעבד רעותא ואי לא סאטין לה לבר ואתער בההיא מלה רוחא אחרא וכו' עש':

משכיל דבר מדברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש יראה ויתבונן כמה צריך ליזהר אזהרה אחר אזהרה במלות ובתיבות התפלה שיוציאם כתקנם ובכוונת הלב שיצאו מעומק הלב שהרי ידענו שעתיד שתבוא כל מלה לידי מבחן כיצד נעשית וכיצד היתה הוייתה לפני מי שאמר והיה העולם הבוחן לבות וכליות אלהים צדיק תרפ"ו:

א' שם דפ' נב' עב' כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי קב"ה דלא יסטו מארחא דכשרא [כתב הרב נצוצי תורות שם שיהא טוב לשמים וטוב לבריות] ולא יעבור על פתגמי אורייתא [הוא מצות התורה המעשים שבהם נתקנה בחינת הנפש] ולא יתנשי מינה (הוא הלימוד בה והעיון בדבריה שבקריאה מתוקן הרוח דבכיונה והעיון מתוקן הנשמה) דכל מאן דלא לעי באורייתא שהוא ההגיה בה והעיון ולא ישתדל בה נזיפה הוא מקב"ה הוא קיום המצות והעסק בהם] רחיקא הוא מניה לא שרייא שכינתא עליה ואינון נעורין דאזלין עמיה אסתלקו מניה ולא עוד אלא דמכרזי קמיה ואמרי אסתלקו מסוחרניה דפלניא דלא חש על יקרא דמאריה ווי ליה' דהא שבקוהו עלאין ותתאין לית ליה חולקא בארחא דחיי וכד איהו אשתדל בפולחנא דמאריה ולעי באורייתא וכו' (ילקוט דוד) תרפט:

ה' שם נג' עא' ועד לא ינפיק בר נש מהאי עלמא בכמה דינין אתדן נפשא עם גופא עד לא יתפרשון דא מן דא ולית מאן דישגח בההוא זמנא דמטא שעתא לאתפרשא לא נפקא נפשא מן גופא עד דאתגלי עליה שכינתא ונפשא מגו חדוותא וחביבותא דשכינתא נפקא מגופא לקבלה אי זכאה הוא מתקשר בה ואתדבק בה ואי לאו שכינתא אזלא והיא אשתארת ואזלא ומתאבלא על פרישותא דגופא מתלא אמרי שונרא מאשא לא מתפרשא חדיד סכינא אזלא אבתריה לבתר אתדנו תרווייהו על ידוי דדומא גופא אהדן בקברא עד דתב לעפרא ונפשא באשא דגיהנם בכמה דינים עד ההוא זמנא דאתגזר עליה לקבלה עונשא בתר דקבלת עונשא ומטי זמנא לאתדכאה כדין אסתלקת מגיהנם ואתלבנת מחובהא כפרזלא דאתלבן בנורא וסלקין עמה ילקוט דוד) באהל דוד]:

משכיל דבר אשרי מי ששם כל אלא הנאמרין נגד פניו אשרי מי ששם דרכו כדכתיב ושם דרך אראנו בישע אלהים כי כל המתבונן בזה ורואה הכל בעיני שכלו ויהי משכיל על דבר ימצא טוב:

ו' שם נד' עב' כי עזה כמות אהבה מאי כי עזה וכו' אלא לא אשתכח קשיותא בעלמה כמה דפרישו דנפשא מגופא כד בעיון לאתפרשא כך אהבת כי' לקבה ולא אתפרשן לעלמין ובגין כך תפלה של יד אתקשרא בזרוע לקיימה דכתיב שמאלו תחת לראשי וכו' עש':

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה