אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת תזריע

פרשת שמיני

א' דפ מר' רמ' ולההוא ערלה מתקני מאנא חדא בעפרא לאשראה ההוא ערלה בגויה ברזא דכתיב ונחש עפר לחמו ועפר תאכל כל ימי חייך מכאן דלא אצטריך לאנהגא קלנא בההוא אתר אעג' דמעברי ליה מקמי האי ברית ודוכתיה כד מתעברא מהא ברית עפרא איהו דהא בתר דההוא נחש אתעבר מקמי אדם קב"ה שוי ליה מדוריה בעפר דכתיב ונחש עפר לחמו ועפר תאכל כל ימי חייך וכיון דקב"ה כד אעבר ליה מקמי אדם שוי מדוריה בעפרא ואתקין ליה כך בההוא גוונא ממש אנן צריכין כד מעברין לערלה לאתקנא ליה עפרא למהוי ביה מדוריה וכו' עש':

משכיל דבר]:

ידידי אחי ראה כמה הזהיר בנותן טעם הזוהר על הערלה שצריכה להיות ולינתן בעפר דוקא כי דינו הובר ולא כהנבערים בעם ששינו את תפקידם בעיר הזאת ובטלו המנהג הזה שנתייסד עף' הזוהר וכשחותכים הערלה מיד מזמינים להם שפופרת אחת ונותנים אותה בתוכה לעשות בה כרצונם שלא כרצון יריאיו השמן לב העם הזה וטח מהשכל לבותם כי אינם שמים לבותם על זה ואינם חוששים בכל מה שכתוב ועושים מה שעולה על רוחם בשאט בנפש ולא אכפת להם בזה ובכיוצא בו והרי הדברים קו' ומא ערלת העץ אסורה בהנאה ערלת בשר שהיא חלק הסטרא אחרא לא כ"ש השם יפקח עיניהם ויתן להם לב בשר לחזור בתשובה שלימה לפניו אמן באהל דוד) ועי' מזה בפרשת לך לך דפ צב' ועי' משכ' אנכי הדך שם אות יא' עש' תרפו':

ב,:

שם עב' תח' מאן דאתחבר באנתו דאחרא כאלו משקר ביה בקב"ה ובכי' ועל דא קב"ה לא מכפר ליה בתשובה ותשובה תליא עד דיסתלק מעלמא ההד' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ואימתי בשעתא דעל בתשובה לההוא עלמא ואיה ליה לקבלה עונשא ר' אלעזר אמר מאן דמשקר בכ"י לא יתקבל בתשובה עד דיתדן בגיהנם וכו' עש':

משכיל דבר]:

נר' שדברי הזוהר בכאן צע' שהרי אמרי זל' בד' חילוקי כפרה עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין מכפרין ובחילול ה הוא שתלויה כפרתו עד יום המיתה ואפשר דהכא מייר' באם לא באו עליו יסורין ואפשר שזהו דקא' ר' אלעזר ואימתי בשעתא דעאל בתשו' לההוא עלמא דרל' בתש"ו דוק' עאל לההוא עלמא ולא עאל לההוא עלמא ביסורין ג"כ אלא בתשובה. תרפו':

ג:

שם תמן תנינן כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכו' דכתיב גוזל אביו ואמו וכו' ומאן דחמיד אתתא אחרא דלאו איהו בת זוגיה תמן תנינן וכו' כל הנהנה מן העולם הזה כלל דא איהו אנתו מאן דאתדבק באנתו למהני מינה אעג' דאיהי פנויה ואהני מינה בלא ברכה כאלו גוזל קב"ה שכינתיה מט' בגין דזווגא דלהון בשבע ברכות הוא ומה על פנויה כך מאן דאתדבק באנתו אחרא דקאים כגוונא דלעילא בזווג דשבע ברכות עאכ"ו וכו' עש':

משכיל דבר ראה כמה חומר ענין לעריות שאפילו על פנויה ואינה מן הקרובות פוגם כמה פגם על כן צריך להתרחק מכל צדדים ומצדי צדדים מהדבר הזה ויהיה נמאס בעיניו מחשב להרע ולא יתן תפלא בלבו ובמחשבתו מזה כלל כי הוא זמה והוא עון פלילי על כן ירחיק עצמו מזה מכל וכל והשם עוזר לו (באהל דוד) תרפ"ו:

ד' שם מז' עא' כתיב אל תט לבי לדבר רע וכו' אמר ר' יצחק האי קרא קשיא וכי קב"ה אסטי ליה לבר נש למהך בארח חטאה ולמעבד עובדין בישין אי הכי לית דינא בעלמא דא ולא בעלמא דאתי ואורייתא לא אתתקנת דכתיב בה אם תשמע ואם לא תשמע אלא דוד אזהר אל לביה לדברא ליה בארח קשוט כד"א והשבות אל לבבך מאי והשבות אלא זמנא חד ותרין ותלת לאהדרא לקבליה ולדברא ולאזהרא ליה והכי קאמר ליה אל תט לבי לדבר רע ללביה קאמר דוד אל תט לפום אורחוי דבר נש וכו' עש':

[משכיל דבר] הנה תמיד כאב לי לבי על נוסח שתקנו לנו רז"ל ביהי רצון של אחר ברכות השחר ותדבקנו במצותיך ואל תביאינו לדי חטא ולא לידי עבירה ולא לידי נסיון וכו' שהדבר קשה לאומרו וכמו שהקשה כאן הזוהר ר' יצחק והוצרך לתרץ דדוד קאמר הכי ללבו וא"פ הכא בתחנה זו קשה קושית ר' יצחק ואין ליישב ולומר דהק' שלא תביאנו לידי חטא לנסות אותנו שהרי זאת הבקשה עשאה בפני עצמה אחר כך ולא לידי נסיון ועל כן תמיד אני מכוון בבקשה דרצונו לומר שאפילו לידי החטא כמו ידות הכלים שמהיד אוחז בכלי וכוונתו לומר אפי' ליד שמביא לחטא אל תביאנו ליד והיינו שדקדק לידי חטא ולא אמר ואל תביאנו לחטא בעצמו אלא קאמר לידי חטא וכגון במי שהולך לקראת חתן וכלה ששם שכיחי נשים מתפלל להשם שאם השם יתברך יודע בו שאינו יכול להעמיד עצמו שלא להסתכל בנשים הגם שהולך לדבר מצוה לקראת חתן וכלה מ"מ מתפלל להשם שאם יודע בו שאינו יכול להעמיד עצמו שם יהר שאל תביאינו לשם שהוא מקום יד לחטוא לכן מבקש שאל תביאינו לידי חטא זה דהיינו שלא יבא למקום כזה הגם שהוא לדבר מצוה מצוה הבאה בעבירה היא לכן יש להרחיק ממנה ומכיוצא בה אם אינו יכול להעמיד עצמו בזה והיינו לידי חטא דקאמר בתפלה זו. אח"כ ראיתי משכ' הרב חידא זל' בספרו מחזיק ברכה באח' סי' מו' אות ואו' שכתב וזל' וכבר ראיתי לגורי הארי זל' שפירשו אל תביאינו לידי חטא ס"מ ולא לידי עבירה לילי"ת עכד' כלו' שאם העון גרם לימסר חו' בידם יהי רצון שתעזרנו ואל תביאינו לידי חטא עכל' עש' וכמו שאמרו חזל' שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו והיינו דקאמרינן ואל תביאנו לידי חטא דהיינו דקאמר הכתוב ה' לא יעזבנו בידו ודו"ק (באהל דוד) עי' במחב"ר שם ועי' עוד לו זל' בנצוצי אורות בכאן בזוהר דפ מז' אות א'. תרפ"ו: ה' שם דפ נב' פתח רבי אלעזר ואמר אמרי נא אחותי את האי קרא קשיא וכי אברהם דאיהו דחיל חטאה רחימו דקב"ה הוה אמר הכי על אתתיה בגין דיוטבין ליה אלא אברהם אעג' דהוה דחיל חטאה לא סמיך על זכותיה ולא בעא לקב"ה לאפקא זכותיה אלא על זכותא דאתתיה דירווח בגינה ממונא דשאר עמין דהא ממונא באתתיה זכי ליה בר נש ההד' בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת מאן דזכי באשה משכלת זוכה בכלא וכתיב בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר ואברהם הוה אזיל בגינה למיכל שללא משאר עמין וסמיך על זכותא דילה דלא יכלון לאענשא ליה ולחייכה בה ובגין כך לא יהיב מידי למימר אחותי היא ולא עוד אלא דחמא חד מלאכא אזיל קמה ואמר ליה לאברהם לא תדחל מנה קב"ה שדר לי לאפקא לה ממונא דשאר עמין ולנערא לה מכלא וכדין לא דחיל אברהם מאתתיה אלא מניה דלא עמיה דמלאכא אלא עמה אמר הא היא מתנטרא ואנא לא נטירנא ובגין כך אמר אמרי נא אחותי את וכו' ייטב לי בעבורך ייטבו לי בעבורך מבעי ליה דכתיב והיה כי יראו אותך המצרים וכו' יעד' ייטבו לי מבעי ליה אלא ייטב לי דא דאזיל קמך ייטב לי בהאי עלמא קב"ה בממונא וחיתה נפשי בההוא עלמא בגללך דלא תסמי מן אורחא דקשוט דאי אזכי בגינך בממונא בהאי עלמא ותסטי אנת באורחא הא מיתה זמינא קמאי בההוא עלמא אלא דתשתמר דתחי נפשי בההוא עלמא בגללך ובגין דההוא מלאכא אזיל קמה לנטרא לה מה כתיב וינגע ה' את פרעה וכו' על דבר שרי ודאי דהות אמרת למלאכא מחי והוא מחי ועל דא לא דחיל אברהם מינה כלום דהא היא מתנטרא ומה דחיל מגרמיה דלא חמא עמיה נטורא הכי תח' עשר זמנין פקידת שרה למלאכא למחאה לפרעה ובעשר מכתשין אלקי סימנא עבדת שרה לבנהא בתרהא במצרים הח' מה בין פורקנא דא לפורקנא דמצרים פורקנא דמצרים הוה בחד מלכא ובמלכו חדא הכא בכל מלכין דעלמא וכדין יתיקר קב"ה בכל עלמא וינדעון כלא שולטנא דקב"ה וכו' וכדין יתגלי שולטניה דקב"ה דכתיב והיה ה' למלך על כל הארץ וכו' ההד' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אכי"ר עכל':

משכיל דבר גם בכאן תמיד יעמדו עשתונותי כשאנוכי מגיע לפסוק זה אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך ופירש רשי' יתנו לי מתנות ולא מצאתי דבר אשר ינוח לי להשקיט בו את צערי עד שמצאתי את שאהבה נפשי דברי ר' אלעזר האלה שיצאו ממקום קדוש ומקורן קדש והם קדש כי לא דבר רם הוא מכם כי אין תיבה או אות בתורה שאין צפון וגנוז תחתיהם אבנים טובות ומרגליות הנותנות שכל טוב ללומדיהם להיישר את דרכם כי חיות הנה [באהל דוד] ועי' לקמן כי תצא אות ג' ועי' משכ' בספרי הקטן לך דוד בפ' לך לך תרפ"ו:

ו' שם לעיל מג' עא' חח' אסיר ליה לבר נש לאשדאה מאני ביתיה ולאפקדא לים לסטרא אחרא דלא אצטריך אי מלה אחרא דכוותיה דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלה ליה ומההיא זמנא לא שארי עליה ברכאן דהא מסטרא אחרא הוא כס' מאן דאזמין ברעותיה על ההוא טיבו עלאה דיליה לאתרא ולסטרא אחרא וכו' עש' ילקוט דוד] באהל דוד]:

משכיל דבר הנה הזוהר מזהיר שלא להשליך כלי בכעס ויאמר יקחהו אופל או השמן וכו' וכתב דכש' וכו' תרפט':

ז:

שם נון' בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרי דא למקדשא דא למשכנא דא לפרוכתא וכן כל אומנין בגין דתשרי קדושה עלייהו ואתקדש ההוא עבידתא וכו' ועל דא מאן דבני בנין כד שארי לטבני בעי לאדכרא בפומיה דא לפולחנא דקב"ה הוא בני וכו' וכדין סייעתא דשמיא שארי עליה וקב"ה זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום ההד' ופקדת נוך לאפקדא מלה בפומא כד איהי בני וכדין ולא תחטא כתיב ואם לאו הא זמין לביתיה סטרא אחרא וכו' הא ודאי יערוק ברנש לטורא ולא ידור ביה וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה הרואה דברי הזוהר הנז' כמה צריך להזדרז בזה שכל מלאכא ומלאכא יזכור עליה שמו יתברך שעושה אותה מלאכה לשמו יתברך כדי שיחול עליה קדושת שמו יתברך ולהבריח הרוחות מאותה מלאכא ואם לאו יגרום שיהיה מדור לסטרא אחרא שהרי בזמננו ובימינו שמעני מפי מגידי אמת שבמקום אחד בנו הנכרים בנין חדש בכפר אחד סמוך לעי"ת דבדו יעא' הנקרא בניבווג"ו) וכשרצו ליכנס לדור בו היו אבני הקלע נזרקים עליהם ולא יכלו לעמוד שם ובכל פעם שהיו מתחזקים ליכנס לדור בו היו מתחזקים אבני הקלע בו מכל צד ופנה והיו מחפשים בו חיפוש אחר חיפוש לראות מאין יצא מקורם של אלו האבנים ולא מצאו ואמרו שכלי הבית שהיו מכניסים בי היו נעקרים ממקומם ונחבטים בארץ והיו לרססים על כן צריך ליזהר בזהירות גדולה בזה בכל מה שרוצה לעשות איזה דבר שיזכיר עליו שהוא עושה לשם שמים וכמו שמוזכר עוד לקמן מעובדא דר' יוסי דעאל חד יומא בחד ביתא וכו' שמע קלא דאמר וכו' עש':

ח' לעיל מד' עא' רמ' ומיום השמיני והלאה ירצה במאי ירצה במעבר עליה חד שבתא כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא אמאי בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד):

משכיל דבר הנה יש להתבונן במא דקאמר הזוהר במאי ירצה במעבר עליה חדא שבתא ולכן שמונה ולא שבעה ובאמת יש להתבונן בזה דלפז' גם אם יהיה נמול לו' הימים יעבור עליו חד שבתא שאם נולד ביום אחד מששת ימי החול מוכרח. יעבור עליו חד שבתא שהרי אם יולד באחד בשבת נמול ביום שבת הרי אחר שהגיע עליו שבת אז נמול ואם נולד בשבת גם שתהיה מילתו בששי בשבת הרי עבר עליו חד שבתא וצריכין אנו לומר דהכוונה היא לומר דצריך שיעבור עליו חד שבתא מתחלתו וסופו ולכן צוותה תורה וביום השמיני וכו' שאז מוכרח לעבור עליו חד שבתא מתחלתו וסופו שהרי גם אם נולד בסוף היום של שבת ונמול בבקר הגם שלא עבר עליו שבת כולו ממ' עבר עליו סוף היום ותחלתו ודוק' דהיינו ממ' ששה ימים וחצי יום שלמים כמש' הראב"ע בפירושו עש' תרצ"א:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה