ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת כי תשא
א' קפ"ט עא' פתח ואמר כמו' הרה וכו' מאי כמו הרה ארח איהו לעוברתא לאעברא עלה תשע ירחין שלמין ואית בעלמא כמה וכמה דלא עבר עלה אלא יומא חד או תרין יומין מתשיעאה וכל צירין וחבלין דעוברתא בתשיעאה אינון וכו' עש' (ילקוט דוד:
משכיל דבר כתב הרב נצוצי אורות כי טעם הדבר כי בחדש התשיעי אז הולד נגמר והדמים והסיגים מתעוררים לצאת והוא זמן דין ע"כ עש' ורחמי אב דשקו פטר"ת באהל דוד:
ב' שם קץ עא' בגין דאע"ג דישרא"ל חבין קמיה בכל דרא ודרא לא בעי מאן דיומא עלייהו דלטורא מנלן מהושע דכתיב תחלת דבר ה' בהושע וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד):
ראה כמה חביבין ישראל לפני המקום שאין רצונו של מקום אלא במלמד עליהם זכות ולא במלמד עליהם חובה וכל הנוגע בם כאלו נוגע בבבת עינו כי הם חלקו ונחלתו שנשמתן היא אצולה מאורו יתברך ועל כן לא יגרע מצדיק עינו וכתיב ועמך כלם צדיקים שאין לך ריקן בישראל שאינו מלא מצות כרמון הן בדיבור הן במעשה הן במחשבה כי כל אחד מישראל מחשבתו טהורה דמי יתן והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו והיה כצדיק אלא שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואינו מניח לו לישון אבל הישראל מצד עצמו הוא מוכשר לקבל טוב ולעשות טיב כי אור נשמתו לא יכבה ותמיד משתוקק לרצון לפני השם לעשות רצונו כרצונו ולא ידח ממנו נדח שהאי רצון והאי מחשבה הקב"ה מצרפם למעשה והיא מגינת עליה כדאמר בזוהר מרומה דפ קו' ע"א עי' לעיל מה שכתבתי שם באות יג' פטרת: ג' שם ע"ב אמר ר' יוסי לאו הוה אבא רחמן על בנוי כקב"ה וקרא הוא דכתיב לא נפל דבר מכל דברו הטוב וכו' ת"ח רחמנו דיליה אלו אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר נח לעלמא דלא אתברי אבל מדאמר מכל דברו הטוב ואפיק ביש לאחורא דהא מלה דביש לא בעי למיעבד ואעג' דאגזים וארים רצועה אתת אמא ואתקפת בדרועיה ימינא וקם רצועה בקיומיה ולא נחית לתתא ולא אתעביד בגין דבעיטא חדא הוו תרוייהו איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימינא וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד):
משכיל דבר הנה כשיגיע האדם לפרק הרואה דברים אלו שאין להם שעור לאהבתן של ישראל יתמלא לבו בתענוג רב מה רב טובך אשר צפנת ליריאך בזה ובבא חיבה יתירא נודעת להם שנקראו בנים למקום ורוצה בתקנתם ולא בקלקלתם וכמו שאמרו חזל' שמחשבה טובה מצרפה לישראל למעשה אבל לא מחשבה רעה שאין מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה' וכל זה מאהבת השם אותם ינצרנהו כאישון עינו וירצה בם וככשרותם שיהיו ראוים לקבל טובו שינהרו אליו במחשבתם מחשבה טובה זכה וברה ויהיו כלי ראוים לקבל השפעתו כי שפע ימים יינקו פטרת:
ד' זוהר קפפ' עב' אמר ר' חייא ודאי הכי הוא וכו' אבל קב"ה כל מה דחמי לון לישראל בהאי אחרית הימים ובהאי אחרית הימים יעביד לון נסין ונוקמון דכתיב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים מאן ראש ההרים דא אברהם וכו' ועד' טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא באחרית הימים איהו עש' ורל' בהאי אחרית הימים דהוא רומז לשכינתא עלאה בה יעביד לן נסין ונוקמין וכבר כתבתי במקום אחר בספרי לך דוד על) התורה דבמלאות מספר אלו שתי תיבות דהיינו באחרית הימים לאלף הששי שהוא אחרית הימים שכל יום מיומי השבוע רומז לאלף דנמצא דאלף הששי הוא רומז ליום הששי שהוא אחרית הימים ימי השבוע כשיושלם בו מספר באחרית הימים אז יהיה נכון בית ה' בראש ההרים שהוא בית המקדש במהרה בימינו עש' בפרשת ויחי בתחלת הספר דפ א' שהארכנו קצת עש' ותחי נפשך באהל דוד):
ה'. שם קצא' עא' וירא העם כי בשש משה מאן העם אינון ערב רב מאן ערב רב וכי לודים וכושים וכפתורים ותוגרמים הוו דקראן לון ערב רב והלא מצריים הוו וממצרים נטלו ואלו הוו ערבובייא דעמין סגיאין הול' למכתב ערב רב עלו אתם וכו' אלא ערב רב עלה עמא חד הוה ולישן חד אבל כל חרשי מצרים וכל חרטומי דלהון הוו דכתיב בהו ויעשו גם הם חרטומי מצרים וכו' דבעו למיקם לקבל פליאן דקב"ה כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים אהדרו לגבי משה אל' קבה' למשה לא תקבל לון אמר משה מארי דעלמא כיון דחמו גבורתא דילך בעאן לאתגיירא יחמון גבורתך בכל יומא וינדיעון דלית אלהא בר מינך וקבל לון משה אמאי קראן לון ערב רב אלא כל חרשין דמצרים הוו וברישיהון יונוס וימברום ובשעתי דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו כל אלין חרשין עלאין הוו מסתכלי מכי נעי שמשא משירותא דשית שעות ומחצה עד שירותא דתשע ומחצה דהיינו ערב רברבא כל אינון חרשין זערין משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא וכו' וקראן לון ערב רב בגין דאית ערב זעירא מתשע שעות ומחצה ולתתא דא ערב זעירא וכו' יעש':
ו' שם קצא "עב" אמר ר' אלעזר אבא אי הכי אינון ערב רב לא הוו אכלי מן מנא' א"ל ודאי הכי הוא אלא מאן דיהבין לון ישראל כמאן דיהיב לעבדיה וממא הוו אכלי מתמצית מה דאשתאר מבתר ריחיא פסולת וקרא אכריז ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה בני ישראל ולא אחרא ויראו בני ישראל ויאמרו מן הוא ולא שאר ערב רב עאני ותורי דהוו בנייהו עד השתא הוו אתכפיין אינון ערב רב והשתא קמו ובעו עובדא לאתתקפא לסטרא אחרא אמרו או נהא כלנא עמא חדא ונהוי בכללא עמכום או יהא לן מאן דיהך קמנא כמה דיהך קמיכון אמר אהרן חו' דאלין ישתתפון בעמא קדישא למהוי כלא כללא חדא ולא יתערבון עמא קדישא בעמא דא כללא חדא אלא טב הוא לאפרשא לון מנו עמא קדישא עד דייתי משה ואהרן לטב אתכוון אלא סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא ובגון כך כד אתא משה אצטריך לבררא וללבנא לעמא קדישא מההוא חובה ואשקי לון שקיו עד דאתבררו כלהו וכו' עש':
משכיל דבר הנה קאמר הכא רשבי דבני ישראל אכלו את המן ולא אחרים דערב רב לא אכלו את המן הגם דגיירם משה שדוקא בני ישראל דאתו מזרעא דישראל וקשה לי הא קי"ל דגם לעבדים היה יורד המן ונעלו גכ' הם חלקם בחיים במן כדאיתא ביומא דפ עה' עא' תניא ר' יוסי אומר כשם שהנביא היה מגיד להם לישראל מה שבחורים ומה שבסדקין כך המן היה מגיד להם לישראל וכו' כיצד שנים שבאו לפני משה לדין זה אומר עבדי גנבת וזה אומר אתה מכרתו לי אמר להם משה דינו לבקר משפט למחר אם נמצא עומרו בבית רבו ראשון בידוע שזה גנבו אם נמצא עומרו בבית רבו שני בידוע שזה מכרו לו עש' הרי שגם לעבדים כנענים ניתן דסתם עבדים העומדים למכירה הם כנעניים ויש לומר כי דינו כדין תרומה דכתיב בו כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו וגם במן הדין כן דקנין כספו שאני ודוק (באהל דוד) ועי' בפרק א' דגיטין משנה ו' דפ יא' ועוד עבד עברי לא שייך אלא במוכר עצמו מפני דוחקו ולא במכרוהו אחרים שהיה עבד להם שאין ישראלים נמכרים מיד זה ליד זה ובמכרוהו בד' מפני גניבתו גכ' לא שייך לאוקמה שהרי הוא ידוע ולא שייך הכחשה בין המוכר ללוקח על כרחיך לומר בעבד כנעני מיירי ודוק,:
ז שם קצג' ויקרא אהרן ויאמר מחר חל לה' ולא לעגל ולסטר קדושה עבד ולסטר קדושה קרא ואמר ודא אסוותא אקדים דאלמלא דעבד דא לא קאים עלמא על קיומיה ועם כל דא לא שכיך רוגזיה מאהרן אעג' דלא אתכוון לביש א"ל קב"ה אהרן תרין חרשין אלין מסכו לך למה דבטו, חייך תרין בניך יפלון ועל חובא דא יתפסקון וכו' תח' אהרן שוי ליה לההוא מזבח לפניו ועגלא תב לאחורא בניו שוו לסטרא אחרא לפניו וסטרא דקדושה תב לאחורא וכו' אהרן חשב דבין כך ייתי משה ועד' ההוא מזבח לא סתיר ליה משה דאילו הוה כמא דחשבין בני נשא מלה קדמאה דא בעי למשה לנתצא לההוא מזבח אצטריך וכו' אוף הכה כריז לדינא חג לה' מחר נבי נבואה בההוא רוח דמזבח דזמין דינא לשריא עלייהו חג לה' למעבד בהו דינא ותלת דינין הוו חד ויגופ ה' את העם וחד בבני לוי וחד דאשקי לבני ישראל וכו' מחר דאשקי להו משה וביתו בההוא לולייא ולמחר אשתכחו נפיחיץ ומתין ואינון מיים הוו מקשקשין כמעיהון כל ליליא ובצפרא אשתכחו מתין וכל אסוותא דעבד אהרן בגין דכתיב ויבן מזבח לפניו וכו' ילקוט דוד באהל דוד]: משכיל דבר ראה והתבונן בתורתו של רש' בן יוחאי מה שעשה את כל החיל הזה שהליץ טוב על אבינו אדונינו אהרן הכהן שלמד עליו זכות בכל מה שעשה ופעל לפעלא טבא אמרינן יישר בשלום ובמישור הלך עם קונו ורבים השיב מעון בפועל ידיו כי ידיו רב לו ועל רשבי' נאמר ותעלומה יוצא אור שאורו זרח עלינו בפירושו הנל, שפקח עינים עורות לראות באורו של עולם, פטרת':
א' קצא' עא' ותח' מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא בגין דבעא קבה' למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין במותא וקליפא ובגין דהוו אינון ערב רב בגויהו אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא לון בינייהו דישראל דאינון מוחא וכלהו אתפקו לבתר סטא זינא לזיניה ואתי אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וסטו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לון לישראל מותא וקטולא נ"ל דר"ל מותא לישראל וקטולא לעצמן דהיינו לערב רב עי' בזוהר כי תשא דפ קצג] אמר קבה' מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא לון לישראל מסטרא דישראל בלחודייהו מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה לה' מאתכם ודאי ולא כקדמיתא וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד): משכיל דבר משמע להדיא מדברי הזוהר שנצטוו על המשכן ועל נדבתו קודם העגל כטרת',:
ב' שם עב' בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה ואי אתוספן שטתי בליליא אינון שעתי דמתוספן דיממא אינון ולא אתחשיבו מליליא בר תריסר דאינון דילה וכו' ילקוט דוד באהל דוד: משכיל דבר הנה מאי דקאמר הזוהר שעתי דמתוספן בליליא דיממא אינון לא ידענו אי קאי על יום דלהבא או על יום שעבר וראיתי להרב חידא ז"ל בנצוצי אורות וזל' עי' משכ' האחרונים וכו' והרמק' פירש' דחשיב יב' שעות אחר חצות היום הוא חצות לילה בשמים ובג"ע הארץ שהוא תחת קו השוה ותדיר היום והלילה שוים ואין זה ענין לזמן קש' ותפילה וכן פירש הרב שב יעקב בתחלת הספר וכוון לדברי הרמק' זל' עכל' מכ' ועי' באר היטב אח' סי' א' סק' ו' ועי' באשל אברהם שם סק' א' וגם הרב שערי תשובה שם באח' סק' ואו' העתיק דברי הרב שב יעקב סי' א' וכתב וזה גכ' דעת השלמי צבור וכן יש לחשוב מה שנזהרים על שעת התקופה וכו' עש' פטרת,:
ג' שם וכד נשמתין נפקין בעאן לסלקא לעילא ואי לא זכיין אינון דחיין לון לבר ואזלין ושאטין בעלמא ונטלין לון כמה חבילי טהירין ואודעין לון מילין כדיבן ולזמנין מלין דקשוט ממה דאתי לזמן קריב וכו' ואינון נשמתין דצדיקיא אזלין ושטאן לעילא ופתחי' לון פתחין וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר ה' כגוונא דרזא דהר הבית לתתא והיינו דכתיב מי יעלה בהר ה' הר ה' דא הר הבית וכו' עש' פטרת':
ד' שם אמר רש' האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו דהא בשעתא דמיתא אפיק ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי אמאי ביני נשי דהכי אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא ועד' קטיל ברנ' וגוברי אשתכחו עם מיתה עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא ואסתכל באנפייהו בארחא דאתחזיאו קמיה משעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו וכו' תח' לאו למגנא אתקנו קדמאי שופר לאמשכא מיתה מן ביתא לבי קברי וכו' אלא לאגנא על חייא דלא ישלוט עלייהו מלאך המות וישתמרון מניה וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר כמה יפה מנהגן בוהראן שאינם מלווין את המת הנשים לטבא עבדי להו פטרת':
ה' זוהר דף רח' עב' זל' ובגין כך לא לבעי ליה לב"נ לרבאה טופרין דזוהמה דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עליה קסטורא וידאג בכל יומא ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא יעביד קלנא בההוא אתר דיכיל ההוא בר נש לאתזקא וכלא כגוונא עלאה וכו' עשב' משמע מדקאמר דלא יעביד קלנא בההוא אתר דגם בבית הכסא חמ"ה אין להשליכם הגם שמיד יורדים לטמיון מ"מ כיון שמשליכם שם אין קלנא יותר מזה ולכך צריך לשורפם או לקוברם בעפר כן נראה לי ועי' בדרך אמת ועי' זוהר אחרי מות בסוף דף מע' עא"ב מענין הצפרנים עש':
משכיל דבר (באהל דוד) עוד כתב בזוהר הנז' בשאר ברכאן בעינן לזקפא לון לאצבעאן בגין לאחזאה קדושה עלאה וכו' ובגין כך בעינן לזקפא לון לעילא וכו' עש' תרפה':
ו' עוד נמצא בזוהר שם ובדרך אמת ובנצוצי אורות שטוב לשום בין ברכיו הדסים אחר פטירתו עשב' משכיל על דבר (באהל דוד):
ז' עוד נמצא שם בזוהר דף רי' עא' דלית לך נשמה דלא תקבל עונשא כל תלתין יומין אחר פטירתו של אדם עד לא תיעול לגנתא דעדן. דכיון דקבילת עונשא עאלת לגנתא דעדן ע"ש ולכן צריך תורה ותפלה כל שלשים לעילוי נשמתו משכיל על דבר (באהל דוד):
ח' שם דף ריח' מאן דמברך לקבה' מגו שובעא בעי לכוונה לביה ורעותיה בחדוה ולא ישתכח עציב אלא דיברך בחדוה ברזא דא ולשוי רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא ובגין כך לא ישתכח עציב כלל אלא בחדוה וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא וישתכח בחדוה ובמילין דאורייתא וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה ברזא דאצטריך וכו' והיינו דכתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ומההוא חידו נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתונא מכל סטרין אתר דלית ליה מגרמיה כלום וכו' עשב' וכתב הרב חידא בניצוצי אורות שם ולכן ישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם וכו' הרשב' והרב חידא הוסיף יוסף דזה כוונת הכתוב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה פי' כשברכת ה' שהיא דאורייתא כתקנה בשמחה ובקול נעים לברך השכינה היא מלכות אז תעשיר ולא יוסיף עצב עמה עש' ונל' דהיינו טעמא דבית שמאי בפרק אלו דברים ברכות נא' עב' דקאמרי שאם בא להם יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בלבד בש' אומרים מברך על היין ותני ר' חייא ושותהו ואחר כך מברך על המזון עש' והיינו טעמא כדי שיברך בשמחה ודוק' משכיל על דבר:
ט' שם רלז' עב' זל' תח' להאי אתר דהוא מסאבא קבה' יהיב ליה שולטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינן לאסטמרא מניה דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן ועד' רזא חדא אית לן דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושה דילן דהא מגו קדושה נפק שולטנו דילה דבעינן גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דמגלא דיפוק לבר ויתחזי דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב בר דאי אתחבר האי שערא ואתעביד כשעורה אבל פחות מן דא לא מסאיב וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושה עילאה דילן ולמיהב ליה דוכתא בגין דלא יקטרג לן בקדושה ויפוק מן ההוא שערא לבר ויתחזי דכד חמי לההוא בר נש בקדושה עלאה וחולקא דיליה משתתף לתמז כדין לא יקטרג ליה ולא יכיל לאבאשא ליה לעילא ולתתא דהא דוכתא יהיב ליה וכו' עשב' והיינו טעמא משום דחש רחמנא עלן כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ורוצה שהכל יהיו משכימין לטובתינו ולא יתנגד לנו שום מנגד שתהיה השפעתינו בשפע רב ולכך גם ביום הכפורים שניתן לנו לסליחה ולכפרה נותנים לו חלקו בגו קדושה דילן שעיר לעזזאל דלא יקטרג לן בקדושה דילן וכן במים אחרונים גכ' נותנים לו חלק כדי שלא יקטרג עלן בסעודתא וכן צריך לנהוג עמו בכל מידי ולא נעביד ביה קלנא כדי שיהא מסכים על ברכתנו משכיל על דבר תרפ"ה:
יוד:
שם דף רב' עא' ז"ל ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לטילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע לה בקדמיתא בגין כך בעי לאשתמרא דלא ישתמעון לההוא צלותא בני נשא וכו' עש' מדברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש משמע דעיקר קפידא הוא דלא ישמיע תפלתו לאחרים אבל המתפלל עצמו גם אם ישמיע לאזניו אין קפידא וכדעת מהרי סרוק דכתב דצריך להשמיע תפלתי לאזניו וכאשר הכריע הרב שית עובד בדינים השייכים לתפלת יח' אות עה' דפ עא' עב' עש'. וסיים בזוהר הנז' זל' כל ההיא צלותא סלקא בלחישו כל אינון שתין רבוא משריין וכל אינון מארי דאודנין כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא ההר' עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם וכו' השתונן והתבונן כמה גדלה מעלת מי שמתפלל כהוגן כדין וכשורה כמה ששים רבוא מחנות מקשיבין ומאזינין לתפלתו ושמחין ומתענגים ונושקים לכל מלה ודבור היוצא מפיו אשרי העם שככה לו אשרי מי שנותן לבו לזה ולא יסיח את דעתו מכל זה ויכונו מחשבותיו במלאכת מחשבת ממעל לחשב [משכיל על דבר באהל דוד). ועי' בפרשת ויגש דפ רי' עא' ועי' משכ' שם אות א' עש' תרפ"ה:
יא:
שם ריג' עב' כד פלח למאריה בצלותא ברעותא ובכוון לבא אדבק רעותיה כנורא בגחלתא ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה וכו' ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כלא ברזא דרזין דתמן תקיעו דקל רעותין ומחשבתין ברזא דקיימא באין סופ ולכוונה בהאי בכל צלותא וצלותא בכל יומא ויומא לאעטרא כל יומוי ברזא דיומין עלאין בפולחניה בליליא ישוי רעותיה דהא אתפטר מעלמא דא נשמתיה נפקת מיניה ויהדר לה למאריה דכלא וכו' עש':
משכיל דבר]:
הנה מוכח מדברי הזוהר עליונים למעלה דעיקר הכוונה בלב הוא בעודו רוחש ומדבר בשפתיו דברי תפלה וברכה ושבח והודאה לא במחשבה לבד אלא צריך הכוונה טרם שנגמר הדבור מפיו ומשפתיו יכוין מה שיכווין לא אחר כך עי' בנצוצי אורות אות א' עש' (באהל דוד):
יב:
שם ריח' עב' זכאה חולקיהון דצדיקיא אינון דמשתדלי באורייתא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי הח' דהא אמרו דכל אינון תקיפי מצחא דלית לון כסופא לית להון חולקא בעלמא דין וכו' כל אינון תקיפי מצחא דהוו בישראל כד הוו מסתכלן בההוא ציץ הוו מתברן לבייהו ומסתכלן בעובדייהו בגין דציץ על אות הוה קאים וכל מאן דמסתכל ביה הוא מכסיפ בעובדוי ועד' ציץ מכפר על אינון תקיפי אנפין תקיפי מצחא אתוון דרזא דשמא קדישא דהוו גליפין על ציצא הוו נהרין ובלטין ונצצין כל מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו דאתוון אנפוי נפלין מאימתא והוה אתבר לביה וכדין ציצא מכפרא עלייהו כגוונא דא כיון דהוא גרים לתברא לביה ולאתכנעא מקמי מאריה וכו' עש':
משכיל דבר ראו חיבתכם לפני המקום הוא עשנו ולו אנחנו והוא מכשרנו ומתקננו וברא ועשה כמה דברים סגוליים להכשר מעשינו כהשקפת אב על הבן כן ישקיפ עלינו השם לטובה להישר את דרכינו והיינו דכתיב והייתם לי סגולה ור"ל והייתם לי לשמי סגולה. ע"י שנתתי לכם דברים סגוליים להיישר את' דרככם אחרי אלהים בני בכורי ישראל קדש ישראל לה' (באהל דוד):
יג' שם ריט' עא' תח' האי מאי דדינא רדיפ אבתריה אצטריך להאי קטורת ולאתבא קמי מאריה דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה ובהאי ודאי מסתלקין מניה אי הוא רגילא בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא דכתיב קטורת סמים בבקר בבקר וכתיב בין הערבים יקטירנה ודא איהו קיומא דעלמא תדיר וכו' בההוא אתר דלא אדכר קטורת בכל יומא דינין דלעלא שריין ביה ומותנין סגיאו ביה ועמין אחרנין שלטין עליה בגין דכתיב קטורת תמיד לפני ה' וכו' חביבא איהו עובדא דקטורת דהוא יקיר וחביב קמי קב"ה יתיר מכל פלחנין ורעוחין דעלמא וכו' עש' תרפו': יד:
שם לעיל קצק' עא' רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא עד דהוו אזלי פגע בהו ר' אבא אמר ר' חייא ודאי שכינתא בהדן כד מטא לגבייהו וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר נ"ל שנתעורר בזה ר' חייה ולא אחד מהם משום שכל אלו שנזדמנו יחד כל שמותיהם נכללו בשמו ר"ת חייא חייא. יצחק. יוסי. אבא. ואז נתמלא שמו אורה אורו מרא"ש וכל הארתם שבת אחים גם יחד היו כלולים בו ורבי חייא הרגיש בדבר זה שנתוספ בו הארה ולכן נתעורר הוא ואמר ודאי שכינתא בהדן תרפ"ט:
מו' שם רב' עא' ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא בגין כך בעי לאסתמרא דלא ושממון לההיא צלותא בני נשא וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר הנה הזוהר כאן באו דבריו מפורשים דלא קפיד אלא שלא ישמיע קולו בתפלתו לאחרים ומשמע שהמתפלל בעצמו יכול להשמיע לאזניו ועי' בשע' אח' סי' קא' סעיפ ב' דפסק ומשמיע לאזניו בלחש ועי' באה"ט שם ובשערי תשובה שם דכתב משם האר"י שלא ישמיע לאזניו עש'. תרפט: טז:
שם רו' עא' סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה בעי לסדרא ולאתקנא תקונא בחד כורסייא דאקרי תיבה וההוא כרסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו ולא יתיר דכתיב ושש מעלות לכסא ודרגא חד לעילא לשוואה עליה ספר תורה ולאחזאה ליה לכלא כד סליק סת' לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת ובזיע ולכוונה לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אזנייהו ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכו' אמר ר' שמעון כד מפקין סת' בצבורא למקרא ביה מתפתחין תרעי שמייא דרחמין וכו' ומבעי ליה לבר"ג למימר בריך שמיה דמארי עלמא (ופירש בנצוצי אורות דמיירי בשבת ולא בחול עש'). פטר"ת:
יז:
שם עב' וההוא דקארי באורייתא ישוי לביה ורעותיה לאינון מלין וכו איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מלין למשמע לכל עמא וכו' בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אינון מלין בקדמיתא בביתיה עד לא ישמע אוריית' לעמא קדישא ואי לא לא יקרי באורייתא מנלן מההוא דכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ולבתר ויאמר לאדם וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר]:
הנה הזוהר מצריך שיתן לבו למה שהוא קורא להבין המלות והענין במה שמוציא מפיו ועוד דמי שהוא רוצה לקרות בספר תורה צריך מקודם לסדר הפסקה שהוא רוצה לקרות בצבור בביתו אז יעלה ויקרא ואם לאו לא יעלה ויקרא ויניח השצ' שהוא יקרא שמסתמה סדר הפרשה מקודם וכן פסק מר"ן בשע' אח' סי' לקט' סא' שכ' מר"ן פעמים שלש ועי' באה"ט שם פטרת': יח:
שם דף רז' עא' כד נפק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ובהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כן בעי לאתעכבא להחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד):
משכיל דבר]:
הנה הזזהר מזהיר דצריך לאחר תפלת ערבית ליל מוצאי שבת וכן פסק מרן בשלחנו הטהור אח' סי' רצג' ע"ש מטעמא אחרינא ע"ש פטרת:
יט:
שם ריב עא' בשעתא דאמרין ליה למשיחא צערא דישראל בגלותהון ואינון חיבייא די בהון דלא מסתכלי למנדע למאריהון ארים קלא ובכי על אינון חייבין דבהו הה"ד והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו וכו' כדין משיח עאל בההוא היכלא וקרי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה ואלמלא דאיהו אקיל מעלייהו דישראל ונטיל לון לא הוי ברנ' דיכיל למסבל עליה יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא הה"ד אכן חליינו הוא נשא וכו' עש' ילקוט דוד) באהל דוד) פטרת':
כ' שם ריד' ע"ב בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא וכו' בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה וכו' דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי וקא נעיר לה כדקא יאות וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד). פטרת':