אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת בשלח

פרשת ויחי

א זוהר דף ס"ג ע"ב ז"ל ממעמקים קראתיך הכי תאנא כל מאן דמצלי צלותא קמי מלכא קדישא בעי למבעי בעותיה ולצלאה מעומקא דלבא בגין דישתכח לביה שלים בקב"ה ויכוין לבא ורעותא והכי תאנא כל ב"נ דבעי בעותיה קמי מלכא בעי לכוונא דעתא ורעותא מעיקרא דכל עיקרין לאמשכא ברכאן מעומקא דבירא דכלא בגין דינגיד ברכאן ממבועא דכלא ומאי הוא ההוא אתר דנפיק מניה ואשתכח מניה ההוא נהר דכתיב ונהר יוצא מעדן וכתיב נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים וד דא אקרי מעמקים עומקא דכלא עומקא דבירא דמבועין מקו מניה ונגדין לברכא כלא ודא הוא שירותא לאמשכא ברכאן מעילא לתתא אמר ר' חזקיה כד עתיק סתימאה דכל סתימין בעי לזמנא ברכאן לעלמין אשרי כלא ו אכליל כלא בהאי עמיקא עלאה ומהאי שאיב ואתנגיד בירא דנחלין ומבועין אתנגידו מניה ואתשקיין מניה כלהו, ומאן דמצלי צלותיה בעי לכוונא לבא ורעותא לאמשכא ברכאן מההוא עמיקא דכלא בגין דיתקבל צלותיה ויתעביד רעותיה וכו' עש"ב. לכן אנשי לבב שמעו לי ודברי קדש האמורים למעלה קשרם על לבך תמיד קודם כל תפלה ילמוד דברי הזוהר הללו מעומקא דלבא וישימם לנגד פניו אל ילזו מעיניך לשמור משמרת הקדש בקדושתן עומדים העומדים ברומו של עולם, והיו עיניך ולבך שם כל הימים:

[משכיל דבר] ועי' עוד מה שהעתקתי בפרשת תרומה דף ל"ז אות ג'. ועוד עיין בזוהר פרשת ואתחנן סוף דף רס"ה ע"ב מענין זה ע"ש. (באהל דוד). תרפ"ה:

ב' שם דף מ' ע"א ועל דא אוקימנא כל כהן דלא ידע ליחדא שמא קדישא כדקא יאות (דהיינו הויה ואדנות מתייחדים זע"ז) ועוד לייחד יוד' עם ה' שהיא אימה עלאה בו"ה זעיר ונוקביה להוריד שפע לכל הספירות שהם העולמות שמשם ישתלשל החיות והקיום לכל העולם לאו פולחניה פולחנא דהא כלא תליא ביה פולחנא עלאה ופולחנא תתאת ובעי לכוונא לבא ורעותא בגין דיתברכון עלאי ותתאי כתוב כי תבואו לראות פני כל ב"נ דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בליבא ורעותא ודחילו בגו דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכרזי עליה לביש וכו' וכל אינון דידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות וכו' ונהרין לכלא ע"ש תרפ"ו: ג'. שם ע"ב. ורבים מישיני עפר וכו' ת"ח לא ישתאר מבני עלמא בר אינון נזירין דקבלו את קיימא קדישא ועלו בקיימא באינון תרין חולקין דאינין מילה ופריעה כמה דאוקימנא והוא נטיר ליה לההוה קיים ולא עייליה באתר דלא אצטריך אלין אינון דישתארון ויכתבון לחיי עלמא וכו' ובהו עתיד לחדתא עלמא ולמחדי בהו וכו' ע"ש:

ד' שם ח"ן ע"ב. והכי אמר ר' שמעון זמין קב"ה לאחייא לכל אינון מלכין דעקו לישראל לירושלים לאדריאנוס ללופינוס ונבוכדנצר ולסנחריב ולכל שאר מלכי עמין וזמין קב"ה לאתפרעא מנייהו באתגלייא סחרני ירו שלים הה"ד אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו לא כתיב אלא צבאו וכו' ע"ש. תרפו:

ה'. שם נט' עב' וההוא בי כנישתא אצטריך למבני ליה בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תיקונין דהא בי כנישתא דלתתא קיימא לקבל בי כנישתא דלעילא וכו' הכי נמי בי כנישתא אצטריך בכל תקונוי שפירו למהוי כגוונא דלעלא למהוי בית צלותא לאתקנא תיקונין בצלותא כמה דאוקמוה וההוא בי מקדשא בעינן דליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחן ליה בעיליתיה וכו' ע"ש:

[משכיל דבר]:

ראה והבין כי צריכין אנו לבנות בית הכנסת מפוארת ומשוכללת בכל מיני נוי ויפוי שבעולם לפאר ולרומם בית אלהינו מקום משכן כבוד וכתיב ומקדשי תיראו ועל כן צריכים לבנותו בנין היכל מלכים שיהא יראוי וקדיש בעיני הכל כאשר יכנס האדם לתוכו תחול עליו אימת המלך מלכו של עולם כדכתיב אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתך רפ"ו:

ו'. שם ס' ע"א מן שירתא דא תחמי דכלהו בחכמתא אסתכלו וידעו מלין ואמרו דאי לאו הכי איך אמרו כלהו מלין אחידן דלא סמו אלין מאלין ומה דאמר דא אמר דא ולא אקדים מלה דא למלה דא אלא כלהו בשיקולא חדא ורוחא חדא דקדושה דפומא דכל חד וחד ומלין אתמרו בפום כל חד וחד וכו' ולא בעאן לנטלא מתמן מסגיאות תיאובתא וכו' ולא נטלו עד דאחיד בהו משה ואחמי לון זיוא יקרא דקב"ה במדברא וכו' ע"ש:

ז':

שם ע"ב ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך וכו' מאי ויאמר לא כתיב מאן קאמר ליה אלא קב"ה (שהוא מדת תפארת) אמר וכו' לקולי מבעי ליה אלא לההוא קול דעלו ביה (שהוא קול ה' שהוא מדת מלכות) אמר ר' אבא בתר דאתגליא רשימא קדישא עלו בתרין חולקין קדישין (ר"ל כיון שעשו מילה ופריעה עלו בתרין מדות מדת מלכות ומדת היסוד וכיון דעלו בתרין אלין עלו בתרין חולקין אחרנין (שהן נצח הוד). עי' שביבי נוגה: ח:

שם ס"ב ע"ב כל אינון בני מהימנותא נפקי ולקטי ואוכלים בעינוי כמו שהיה יורד מן השמ' שבזה עמדה רוחניותו לפקח השכל לאפוקי אינון דמשנים אותו וטוחנים אותו בריחים נסבי שטותא לגרמייהו עי' ניצוצי אורות שם ומברכאן שמא קדישא עליה וההוא מנא הוה סליק רחין דכל בוסמין דגנתא דעדן וכו' שויה לקמיה בכל טעמא דאיהו בעי הכי טעים ליה ע"ש:

[משכיל דבר]:

הה, לפי הזהר הנז' אתי שפיר מה שמצינו בפרשת בהעלותך שהתאוו תאוה ואמרו מי יאכילנו בשר דלכאורה קשה הרי היו טועמים כל טעם במן אבל לדברי הזוהר דאותם שהיו משרים אותו וטוחנין אותו לא היו טועמים בו טעמים אתי שפיר. תרפ"ו:

ט':

לעיל מ"ה ע"א ויהי בשלח פרעה וכו' כי קרוב הוא כי קרוב ההוא אומאה דאומי אבימלך לאבהן על ההוא טיבו דעבדו פלשתים לאבהן דכתיב כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה ע"ש. (ילקוט דוד) ראה זה חד:

יוד':

שם ת"ח נוקמא עלאה דעבד קב"ה במצרים תלת מוהני הוו חד דעבדו בוכרי במצרים דקטילו כל אינון דאשכחו וחד דקטיל קב"ה בפלגות ליליא וחד כר חמא פרעה מותנא בביתיה בבנוי ובעבדוי קם וזריז גרמיה וקטיל אפרכין וכרכין וכל דאמליכו ליה לסרבא בעמא עד דאורייתא אסהידת עליה דאיהו קם בליליא ממש כמה דקב"ה בפלגות ליליא קעל בוכרין ועבד נוקמין הכי קם פרעה בארעא דמצרים וקטל ועבד נוקמין בסרכוי ואפרכוי ואמרכלוי וכו' ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד). ובזה פירשו רז"ל למכה מצרים בבכוריהם דר"ל דהמצריים הוכו בכוריהם שבכורותיהם עשו מלחמה עמהם ונהרגו ע"י בכוריהם. פטר"ת:

יא:

שם מלו ע"א. וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים חד מחמשה הוו ור' יוסי אומר חמשה מישראל וחד מנייהו ר' יהודה אומר וחמשים אחד מחמשים וכו' ע"ש ראה כמה היו מערב רב שיצאו עם בני ישראל דחד אומר דבני ישראל חד מחמשה מערב רב וחד אומר דבני ישראל אחד מחמשים מערב רב וכו' וזה באמת פירוש חדש:

יב:

שם ע"ב ההיא מלה דנפיק מפומיה דבר נש סלקא ואתער אתערותא לעילא אי לטב אי לביש וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד):

[משכיל דבר]:

תן דעתך בזה היטב באלו הנאמרין הן טוב הן רע עולין הם למעלה ומעוררין את הטוב ואת הרע הא לן והא להו לכן צריך האדם קודם שידבר שיבדוק עד שידו מגעת בדבריו ואחר כך יוציאם בכסף או בזהב במדת הדין או במדת רחמים ויאמר בורא ניב שפתים שלום שלום וכו' ואחר יוציאם בהשקט ובנחת ערבים לפני שומעיהם דברי חכמים בנחת נשמעים. תרפ"ט: יג:

שם דף ס"ב כל אינון בני מהימנותא בעאן בכל יומא ויומא לשאלה מזונייהו מקב"ה ולצלאה צלותהון על מזונא דכל דמצלי לקיבה על מזוניה גרים דיתברך כל יומא על ידוי ההוא אילנא דמזון דכלא ביה ואע"ג דאשתכח עמיה אען למשאל קמי קב"ה ולצלאה צלותא על מזונא כל יומא בגין וישתכרו על ידוי ברכאן כל יומא ויומא לעילא וכו' וע"ד לא לבעי ליה לאיניש לבשלא מזונא מן יומא ליומא אחרינא דלא לעכב יומא דא ליומא אחרינא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד):

(משכיר דבר] עי' בספר שערי ציון דף צ"ז ע"ב סדר תקין סעודה שסדר הפסוקים שצריך לקרות. והתפלה שצריך להתפלל קודם כל סעודה ע"ש פטר"ת: יד':

שם ס"ה לא תאונה אליך רעה מאי לא תאונה בגין דאתיא בתסקופין על בני נשא חולה אמאי היא חולה כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצנין ממוניהון אתיין גבאי צדקה היא מחאת בידיה א"ל לא תפוק מדידך אתיין מסכני היא מחאת בידיה אתי הוא למיכל ממוניה מחאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא ומן יומא דשריא עליה דבר נש היא חולה כהאי חולה שכיב מרע דלא אכיל ולא שתי וע"ד היא רעה חולה וכו' וכל אורחוי כשכיב מרע דלא אכיל ולא שתי ולא קריב לממוניה ולא אפיק מניה ונטיר ליה עד דהוא יפוק מעלמא ויתי אחרא ויכול ליה דהוא בעליו וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד):

[משכיל דבר]:

הנך רואה בעיניך דברי רבותינו עליונים למעלה שהכל רואים בעיניהם עיני השכל שרוח רעה היא ששורה על האדם שעושה מעשים אלו אשר לא יעשו שמנוול את עצמו במדות המנוולות האלו שכיסו מלא כסף ומענה את עצמו וזהמתו חייתו הוא ימות באין מוסר והוא נתעב ונאלח בעיני הבריות שגם על נפשו אינו חס כל שכן על אחרים רחמנא לשזבינן אמן. פטרת: טו:

שם ס"ה ע"ב ת"ח מן יומא דאתברי עלמא עד ההוא זמנא ומההוא זמנא עד דייתי מלכא משיחא ואפילו ביומי דגוג ומגוג לא ישתכח כוותיה לאו בגין חיילין תקיפין וסגיאין אנא בגין דבכל סטרין דקב"ה הוה וכו' ע"ש. וכתוב בהגהות מהרח"ו שנמצא דהמחלוקת בכל הששה קצוות היתה ע"ש ולעיל בסמוך אמר וכי מה חמא משה דסליק גרמיה מהאי קרבא וכו' אמר משה אנא אזמין גרמי לההוא קרבא דלעילא ואנת יהושע זמין גרמך לקרבא דלתתא וכו' ובגין כך סליק גרמיה משה מקרבא דלתתא בגין לאזדרזא בקרבא דלעילא ויתנצח על ידוי וכו' ע"ש ילקוט דוד:

טז:

שם ס"ו ע"ב לאסתכלא בקשת מאי קשת אמר ר' אבא בקשת סתם בקשת דלעילא ובקשת דלתתא וכו' קשת דלתתא מאי היא ההוא אות קיימא דאתרשים ביה בבר נש דכל מאן דאסתכל ביה עביד קלנא לעילא וכו' ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד):

יתרו:

א'. זוהר דף ס"ט ע"א. תלת חכימין הוו ליה לפרעה חד יתרו וחד איוב וכו' וחד בלעם חד יתרו וכו' איוב הוה דחיל בדחילו ובההוא דחילו הוה עיקרא דיליה בגין דמלה דלעלא בין דקדושה בין דסטרא אחרא לא יכיל ב"נ לאמשכא רוחא דלעלא לתתא ולמקרב גביה אלא בדחילו ויכוין לביה ורעותיה בדחילו ותבירו דלבא וכדין ימשיך לתתא רוחא דלעלא ורעותא דאצטריך ואי לא ישוי לביה ורעותיה בדחילו לההוא סטרא לא יכיל לאתדבקא ביה רעותיה בר להני תופסי דקיקין (ר"ל שאין להשיג רק לאלו ניצוצות דקים ולא בכולם רק במקצתם וכל א' יש לו ממשלה מה בעולם (דרך אמת ע"ש) ולא בכלהו בגין דאית בהו שלטנין דאצטריך לגבייהו רעותא דלבא ודחילו כ"ש מלין עלאין דאצטריך דחילו ואימתא ורעותא יתיר וכו' ע"ש ילקוט דוד): [משכיל דבר] הנה ענין חכמת איוב הנזכרת בזוהר הנז' נר' שחזרה והקיצה היום במקצת שיש היום כת המתעסקין בחכמה הזאת שקוראים לרוחות ומדברים עמהם ומגידים להם בכתב ואומרים שיש להם מקום קבוע לזה וכשמזמנים עצמם לקרא לרוחות מתודין ומתפללין באימתא יתירתא ובלב נשבר ונדכה וברוח שפלה ובהכנעה ובענוה עד שמסיחים דעתם מכל עניני העולם ומדבקים עצמם ורוחם במחשבה הלזו ומחשבים ומבקשים ומתחננים שיבא מי שידבר עמהם בצדק ובאמונה ואז יוכלו למצוא חפצם בזה לדרוש מהם מה שירצו באימה בפחד ובחלחלה ובשברון לב ובדברי רצויין דבריהם בנחת נשמעין כמדבר לפני המלך בהכנעת ראש ובכפיפת קומה כך שמעתי ממגידים לי שכך עושים וכל זה נתחדש להם מזמן קרוב ובכל יום מוסיפין בזה יום יום ומתרבים בני אדם עליהם ואפשר דכוונת הזוהר היא על רוחא דבגויה דבר נש כמו רוח אחרת עמו דמתהפך מרצין לרצון. תרפ"ו:

ב:

שם דף פ"ח ע"א בגיני כך בעי לסדרא פתוריה תלת זמני מכד עייל שבתא ולא ישתכח פתוריה ריקניא ותשרי ברכתא עליה כל שאר יומי דשבתא ע"כ ע"ש. כתב הרב ניצוצי אורות אות ב' וז"ל דקדק הרב מנחם דילונזאנו שנכון שלא יהיה השלחן ריקן כל הלילה וכל היום והנה דקדוקו שהרי כל יום השבת יורד שפע עליון ולאו דוקא בעת האוכל הרמ"ז עכ"ל ע"ש: [משכיל דבר]:

ועי' בש"ע או"ח סי' ק"ף ועי' בבאר היטב שם ס"ק ב' מ"שכ שם בשם הלבוש ע"ש ודוק':

ג':

שם פ"ג ע"ב א"ל הקב"ה לאברהם כל זמנא דישתדלון בניך באורייתא ישתזבון מאלין ואי לא הא נורא דגהינם דשלטא בהו וישתעבדון ביני עממיא א"ל בתרי קטורי (דהיינו בשני קשרים) לא מזדקפן מלין אלא אי ניחא קמך ישתזבון מנורא דגהינם ישתעבדון ביני עממיא עד עדדיתובון גבך א"ל יאות הוא ודאי (ילקוט דוד. באהל דוד) פטר"ת:

ד'. שם פ"ד ע"ב אמר ר' יהודה חרות על הלוחות נקיבן הוו אבנים ואתחזיאו לתרין סטרין חרות גלופא דגליפין אמר ר' אבא מהאי סטרא אתחזי סטרא אחרא ואתקרי מהכא מאי דכתיב בסטרא אחרא (ר"ל דר' יהודה סובר דהוו נקובין מעבר אל עבר ואתחזי חרות מכאן וחרות מכאן אבל ר' אבא אומר שלא היו חרות מעבר אל עבר אלא מעבר אחד אבל היו נקראין גם מאחוריהם שהיו זכים וטהורים ומאחור היו נקראים כל מה שבפנים דהיינו כל מה שכתוב מעבר השני היה נקרא מאחור) ר' אלעזר אמר בנס היו כתיבין וכו' אלא הכי תאנא חמשה קלין אינון לימינא וחמשה לשמאלא ואינון דשמאלא כלילן בימינא דמן ימינא אתחזון אינון דשמאלא והכא כלא הוא ימינא ואתכלילן אלין באלין מאן דהוה בסטרא דא חמי לסטרא אחרא וקרי לון לאינון אתוון וכו' הא כיצד מאן דהוה בספר' דא הוה קרי בדא אנכי ה' אלהיך ומאלין אתוון הוה חמי וקרי לא תרצח הוה קרי לא יהיה לך והוה חמי וקרי לא תנאף והוה קרי לא תשא את ה' וכו' והוה חמי וקרי לא תג נובו וכלא מסטרא דא וכו' וכדין מסטרא אחרא וכולהו כלילן דא בדא וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד):

[משכיל דבר] נ"ל דר"ל דלר' אלעזר היו כתובין מהאי עבר ומהאי עבר כדכתיב כתובים משני עבריהם. וכל עשרת הדברות כלן כתובים מהאי עבר וכן מעבר השני חמשה בכאן מצד ימין וחמשה מצד שמאל בעבר אחד וכן בעבר השני כך היו כתובים חמשה ראשונים מצד ימין וחמשה מצד שמאל ככתיבתנו שהוא הולך מימין לשמאל ונמצא החמשה המיומנים שמכל צד שהם החמשה דברות הראשונים שם בתחתיהם בעבר השני החמשה דברות האחרונים וכיון שהלוחות היו מבהיקים ומאירים כאספקלריא המאירה כשהיה קירא אנכי ה' אלהיך היה רואה מה שבעבר השני כתוב דהיינו לא תרצח וכן כלם וכן בעבר השני כשהיה קורא אנכי ה' אלהיך היה רואה מה שכתוב בעבר השני בתחתיתו ונמצא כל עשרת הדברות היו כלולים בימין שמכאן ומכאן ודוק'. פטר"ת. והגם שלפי זה כשקורא האדם מעבר זה מה שכתוב בעבר השני יהיה מהופך בסדר קריאתו שסיפיה רישיה ורישיה סיפיה ומהופך בסדר אותיות תיבותיו ובעצם אותיותיו מ"מ בנם היו כתובים הכל כסדרו שמעשה אלהים המה וזהו שאומר ר' אלעזר בנס היו כתובים שאין אדם יכול לשער בדעתו כיצד יהיה זה כ"ב יכול ברוך הוא למעלה משכל האנושי כי גבהו דרכיו מדרכינו ועי' בשקלים דף מ"ד ע"ב ועי' בחידושי אגדות שם שפירש הכל בהרחבה ע"ש ותתעדן בדשן נפשך:

ה. שם פ"ז ע"ב דתנינן אסור ליה לבר"נ לברכה על פתורא ריקניא מ"ט משום דברכהא דלעילא לא שריא באתר ריקניא ובגין כך בעי בר"נ לסדרא על פתוריה חד נהמא או יתיר לברכה עלוי ואי לא יכיל בעי לשיירא מההוא מזונא דאכל על מה דיברך ולא ישתכח דיברך בריקניא וכו' ע"ש ילקוט דוד באהל דוד:

משכיל דבר הנה מבואר יוצא מדברי הזוהר הנ"ל דקאמר בעי לסדרא על פתוריה חד נהמא או יתיר לברכה עליה משמע אע"ג דלא הוי עליה יביא חד נהמא וכו' על השלחן לברכה עלוי ועי' בש"ע או"ח סי' ק"ף סעיף ב' דכתב אבל לא יביא שלימה וכו' ועי' בא"הע שם ס"ק ב' ושערי תשובה שם ס"ק א' ע"ש פטר"ת:

ו' שם פ"ז ע"ב ואסיר ליה לב"נ לאדכרא שמיה דקב"ה בריקניא דכל מאן וכו' ר' אלעזר אמר לא אצטריך למדכר שמא קדישא אלא לבתר מלה דהא שמא קדישא לא אדכר באורייתא אלא בתר תרין מלין דכתיב בראשית ברא אלהים וכו' ע"ש ילקוט דוד. באהל דוד:

משכיל דבר עי' מיש בזה בספרי הקטן קרית חנה דוד בח"א סי' קע"ט שנשאתי ונתתי בזה ע"ש ילקוטים סי' נ"ט קנ"ב:

ז'. שם פ"ח ע"א אז תתענג על ה' דא סעודתא חדא לקבל עתיקא קדישא דכל קדישין. והרכבתיך על במותי ארץ דא סעודתא תניינא לקבל תקלא דתפוחין קדישין והאכלתיך נחלת יעקב אביך דא הוא שלימו דאשתלים בזעיר אנפין וכו' ע"ש. ילקוט דוד. באהל דוד:

משכיל דבר עי' השיר של שבת שתקן הרב האר"י ז"ל ליל שבת ויום שבת שסדר שסעודה ראשונה לחקלא דתפוחין ותניינא לעתיקא קדישא ע"ש הפך דברי הזוהר וצ"ע פטר"ת:

אחר כך הצצתי בדברי הזוהר דשם ע"ב והוא הזוהר שקורין ביום דכתוב לאמר ביומא דשבתא בסעודה תניינא כתיב אז תתענג על ה' על ה' ודאי דההיא שעתא אתגליא עתיקא קדישא וכלהו עלמין בהדוותא ושלימו וחדוותא דעתיקא עבדינן וסעודתא דיליה היא ודאי וכו' הרי לך בפירושא אתמר בדברי הזוהר דסעודה שניה היא דעתיקא קדישא כדברי האר"י ז"ל ולפ"ז מ"ש הזוהר לעיל מיניה דא סעודתא חדא לקבל חקלא דתפוחין קדישין ר"ל חדא היינו חדא מתלתא לא ראשונה והיינו דנקט חדא ולא קאמר ראשונה וכן מאי דקאמר תניינא לקבל תקלה דתפוחין ר"ל שניה מתלתא לא שניה שהיא של יום ודוק':

ח' שם דף צ' עא' תאנא בהני חמש אמירן כליל כלא בהני חמש אמירן אתגליפו חמש אחרנין ודאי חמש גו' חמש הא כיצד אנכי ה' אלהיך לקבל לא תרצח' דתנינן תרין אלין בכללא חדא אתכלילן דמאן דקטיל אזעיר דמותא וצלמא דמאריה דכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם וכו' לא יהיה לך וכו' לקבל לא תנאף דא משקר בשמא דקב"ה עש' (ילקוט דוד באהל דוד): [משכיל דבר] אפשר דבזה יש לפרש דעת ר' אלעזר לעיל פד' עב' דקאמר ואינון דשמאלא כלילן בימינא וכו' הא כיצד מאן דהוה בסטרא דא חמי לסטרא דא קרי בדא אנכי ה' אלהיך ומאלין אתוון הוה חמי וקרי לא תרצח וכו' דרל' דהוה חמי בדעתו וקרי לא תרצח' דהא הא בהא תליא כדאמרן הכא אלא באמת אין לשונו מורה הכי ועוד דאי הכי מאי בנס היו כתיבין דקאמר אלא ודאי עיקר הפירוש כמו שפירשנו לעיל אות ד' ודוק'. עוד יש לפרש דברי ר' אלעזר דהכי קאמר דלעולם באמת הכל כתוב בעבר אחד דוקא אלו מכאן ואלו מכאן אלו מימין ואלו משמאל אלא דאגב ביהקותייהו וזהרותייהו צד ימין שהוא משקיף ומקביל לצד שמאל צד הימין היה קולט הכתב שהיה לצדי שמאלי ולכן כשרואה האדם בצד הימין היה רואה הכתב של צד שמאל כאלו כתוב בצד ימין מפני שהוא מקביל לו וכן מי שרואה בצד שמאל היה רואה שם הכתב שהיה מצד ימין כאלו כתוב בצד שמאל:

ט'. שם צ"ב ע"א רעיא מהימנא שם ומאן דנטיר שבת כאלו נטיר אורייתא כולה והא אתמר דוכרנא דשבת לקדשא ליה בכל זיני קידושין מאן דאדכר למלכא אצטריך לברכה ליה מאן דאדכר שבת צריך לקדשא ליה והא אתמר זכור לדכורא וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד):

משכיל דבר הנה משמע מדברי הזוהר כשמזכירין את השבת צריכין אנו לקדשא ליה ולומר שבת קדש כמ"ש אן דאדכר למלכא אצטריך לברכה ליה ולומר ברוך הוא וברוך שמו כמו כן מאן דאדכר לשבת צריך לקדשא ליה ולומר שבת קדש להודיע שהוא קדש קדשים ומקודש בכל מיני קדושות הן בדיבור הן במעשה הן באכילה ושתיה הן בכסות נקיה הן בראיה גשמית הן בראיה רוחנית הן במחשבה טהורה הן בהלוך שלא יהיה הלוכך של שבת כהלוכך של רול הן ברצון טוב ורצונו כעב מלקוש לב טוב ולב טהור וירחיק ממנו העצבות ויהיה שמח בשמחה של מצוה ועוסק בתורת ה' תמימה משיבת נפש חכמת ה' תאיר פניו בפנים מאירות בפנים צהובות ויראת ה' וקדושת ה' מרחפת ומחופפת על פניו. כ"ד לאדר השני ש' תר"צב:

משפטים:

א'. זוהר קיב ע"א ת"ח כמה עלאין גבורן דמלכא קדישא דקא עביד ומאן יכיל למללא לון כד האי בעלה תניינא אתי ואעיל רוחא בההוא מאנא רוחא קדמאה מקטרגה בהאי רוח דעאל ולא אתיישבן כחדא ובגין כך אתתא לא אתיישבת כדקא יאות בהדי בעלה תניינא בגין דרוחא קדמאה מכשכשא בה וכדין איהי דכירת ליה תדיר ובכאת עליה או אתאנחת עליה דהא רוחא דיליה מכשכשה במעהא כחויה, ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעאל בה מבעלה תניינא עד זמן סגי מקטרגין דא בדא ואי אעבר דא לההוא דהוה קדמאה דא קדמאה נפיק ואזיל ליה ולזמנין דדחי דא קדמאה לההוא תניינא ואתעביד ליה מקטרגא עד דאפיק ליה מעלמא וע"ד תנינן דמתרין ולהלאה לא יסב בר"נ לההיא אתתא דהא' מלאך המות אתתקף בה ובני עלמא לא ידעין דהא רוחא כיון דאתתקף וקא נצח לההוא רוחא אחרא תניינא מכאן ולהלאה לא יתערב בר"נ אחרא בהדה וכו' כלא איהו בדינא דינצח פלוני לפלוני או לא יקטרג עליה פלוני לפלוני ומאן דנסיב ארמלתא כמאן דעאל בימא רבא ברוחין תקפין בלא חבלין ולא ידע אי יעבר בשלם אי יתבע גו תהומי וכו' ע"ש הביטה והבן כמה נכנס בסכנה מי שנושא את האלמנה ומה יהיה אחריתו. תרפ"ו:

ב' שם ק"ז ע"א דוד בדיחא דמלכא הוה ואע"ג דהוה בצערא כיון דהוה קמי מלכא תב לבדיחותיה כמה דהוה בגין לבדחא למלכא אמר מארי דעלמא אנא אמינא בחנני ה' ונסני ואת אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך הא חבנא למען תצדק בדברך ויהא מילך קשוט. דאלמלא לא חבנא יהא מילא דילי קשוט ויהא מילך ברקנייא השתא דחבנא בגין דלהוי מילך קשוט יהיבנא אחר לצדקה מילך בג"ך עבידנא למען תצדק בדברך תזכה בשפטך אהדר דוד לאומנותיה ואמרו צעריה מלין דבדיחותא וכו' ע"ש:

משכיל דבר]:

עי' סנהדרין ק"ז ע"א שכך דרש רבא וז"ל מאי דכתיב לך לבדך חטאתי וכו' למען תצדק בדברך וכו' אמר דוד לפני הקב"ה גליא קמך וידיעא קמך דאי בעאי למכפייה ליצרי הוה כייפנא אלא אמינא דלא לימרו עבדא זכי למאריה וכו' ע"ש נצוצי אורות אות ואו' שם ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד: ג':

שם קי"א ע"א אלא תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון חדא הא דלא נטרת סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות או אקדמת יומא חדא לטבול וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה דילה למעבד צערא לבעלה בר אי איהו לא חייש ולא אשגח לה וכו' ע"ש:

משכיל דבר מכאן אתה למד שבין האיש ובין האשה מוזהרין על מצות עונה דגם האשה מוזהרת בשביל בעלה שלא יצטער בר"מ וחוץ מצערו תגרום ליה, דבר אחר כאשר יישן ותבא אליו בלט ומשגשת אורחיה רחמנה ליצלן על כן צריך ליתנו דעתם על זה האיש והאשה שזכו שכינה ביניהם. ולא יעבור זר בתוכם בקדושתם הן עומדים עמידה שיש בה סמיכה זכה עזר עזרי מעם ה'. (ילקוט דוד) תרפ"ו:

ד'. שם קי"ב ע"א ת"ח מאן דאשכח חברא כוותיה דעביד כעובדוי בעלמא רחים ליה ואתדבק בהדיה ועביד עמיה טיבו אבל סטרא אחרא לאו הכי כיון דאשכח מאן דשביק סטרא דקדושה ועביד כעובדוי ואתדבק בה כדין בעיא לשיצאה ולאפקא ליה מעלמא האי אתתא עבדת כעובדהא ואתדבקת בה חזי מה עבדת לה וצבתה בטנה ונפלה ירכה וכו' קב"ה לאו הכי מאן דשביק לסטרא אחרא ואתדבק ביה בקב"ה כדין רחים ליה ועביד ליה כל טיבו דעלמא וכו' ע"ש התבונן כמה סמיות האדם בעולם הזה, שהיצר הרע משיתו להפרד וליבדל מן סטרא דקדושה הנותנת לו חיים ושלום כדי לידבק בסטרא אחרא כדי שיצודינו למדחיפות ולא יהיה לו מכיר ואבד מנוס ממנו ואז יעשה בו כרצונו שלא כרצון יראיו ומבלעו חנה והיינו דכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וא"כ מי שיש לו שכל בקדקדו כיצד יפנה אל האויב האכזרי המרצח מי הוא זה שנותן אצבעו בעיניו לסמותה אין זה אלא שעבר עליו רוח שטות כמו שאמרו חז"ל אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות על כן אבקשה טוב מטוב שאל יתננו בנפש אובינו והשם יסעדנו ויעזרנו עזרה מצרות ויפרוש עלינו סכת שלמה סכת דוד אמן. ילקוט דוד. תרפ"ו:

ה' שם מאי טענא בגין דישראל הוו ידעין כל שמושא דמלאכין עלאין דבשמיא לא הוה אניש להו אפי' שמא דחד מנייהו וכל שמושא דילהון ובתרין סטרין הוו טעאן אבתרייהו חד דהוו ידען לאמשכא חילא דלהון דכוכביא ומזלי בארעא וחד דהוו ידעי לאומאה לון בכל מה דאצטריכו וכו' ע"ש:

משכיל דבר דעל פי הזוהר הנז' אתנח לן במה שהיו דורות הראשונים טועים אחר כוכבים ומזלות מה שאין בדורות אלו האחרונים שנתקיים בנו ברוך השם לא ישמע על פיך היינו טעמא משום דהראשונים היו יודעים ממשלת המלאכים והכוכבים והיו עושין כיוון להמשיך ולהוריד השפע מהם מה שאין כן בדורותינו שברוך השם אין אתנו יודע על מה ונשכחה חכמה זו מקרבת השם עשה את כל זאת לתועלתינו שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה כי השם טוב ורוצה להטיב לברואיו שאין בהם כח לעמוד בזה בהיכל המלך מלכו של עולם ילקוט דוד. תרפ"ו:

ו' שם. קכ"ב ע"א ובאתערותא דא מתערי מארי דגדפין דנטלין קלין דעלמא וכלהו אקרון אזני ה' ע"ש:

משכיל דבר כתב הרב בעל דרך אמת אות ה' וז"ל מארי דגדפין הם כיתי המלאכים המעופפים בעולם לשמוע מה שהאדם מוציא מפיו אם טוב אם רע והם מביאים הדבור לפני הקב"ה לידון האדם עליו אשר עליו רמז שלמה כי עוף השמים יוליך את הקול וכו' ע"ש אחי ורעי אשר לדוד כמה אדם צריך לשמר פיו ולשונו מלדבר דבר שהוא כנגד הבורא וכנגד ברואיו אפילו בינו לבין עצמו שהרי השומרין עומדין עליו לשמוע בקול דבריו ומאזינים על מה שמוציא מפיו להגיד דבריו לפני אלהי עולם ולכן צריך אדם לחסום פיו ולשמור משמרת שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו נפש היקרה. תרפ"ו: ז. לעיל צ"ח ע"א ה' אמר אני היום ילדתיך מ"ע דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא (ר"ל לא נתייחש לשם) ולא שאת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובגין כך אני היום ילדתיך אני ולא סטרא אחרא כמה דהוה עד השתא אני בלחודאי בר בר עשרין שנין מה כתיב כי בן הייתי לאבי לאבי ממש ואם לבנו ייעד דנה וכו' מהו כמשפט הבנות תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מינה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה ואזיל לבי כנישתא ותבר לה מה עביד קב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דליה ויהיב לה מהנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקישוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה וכו' ע"ש. ילקוט דוד. באהל דוד:

משכיל דבר דעו אחי ורעי מה שהערונו רבותינו ז"ל בזה ובכיוצא בזה ופתחו לבנו הערל והאירו ענינו העתים מראות והשמיעונו קול תהלתו ברוך הוא שכאשר יולד האדם הוא ברשות סטרא אחרא כשני דערלה ועל ידי שמוליכו אביו לבית הספר ולבית הכנסת מכבר בזה כח הסטרא אחרא ומוציאו מרשותה ומכניסו בסטרא דקדושה והק"בה מושכו אצלו במחיצתו ומשתעשע בו ומשפיע לו מאורו יתברך וקורא אותו בשם בן בני אתה ואותו היום שנכנס במחיצתו של הקב"ה מכריז עליו יתברך ואומר אני היום ילדתיך ראו כמה חכו ממתקים וכלו מחמדים שרוצה בנו כאב את בן ירצה ומקרבנו לעבודתו ולקדושתו קדש ישראל לה' כי הם חלקו ונחלתו כדכתיב כי חלק ה' עמו וכו' ותמיד עין ה' אל יראיו לשמרם מכל היזק ונזק ולכן צריך האדם לקיים בעצמו מאמר הכתוב עיני תמיד אל ה' שויתי ה' לנגדי תמיד כמ"ש מורם ז"ל בתחלת ספרו הקדוש הש"ע ארח חיים. פטרת:

ח'. שם ק' עא' ההוא קדמאה דשבק מה אתעביד מניה או האי ברקניא או האי בריקניא לפום סוכלתנו דבנ' אשתמע דהאי קדמאה דלא אשתלים בקדמיתא אתאביד הואיל ולא זכה אי הכי למגנא אשתדל באורייתא בפקודוי או אפי' בחד מנייהו והא אנן ידעינן דאפילו ריקנין שבישראל כלהו מליין מצות כרמון וכו' לאו הכי וחס לן לאסתכלא באלין מלין וכו' ההוא גופא קדמאה דשבק לא אתאביד וקיומא ליהוי ליה לזמנא דאתי וכו' וקב"ה לא מקפת אגרא דשום בריין דברא בר אינון דנפקו מגו מהימנותא דיליה ולא הוה בהו טב לעלמין ובר מאינון דלא כרעו במודים דהני קב"ה עביד מנייהו בריין אחרנין בגין דלא יתבע ההוא גופא דיוקנא דבר"נ ולא יקום לעלמין אבל הני לאו הכי וכו' וההוא רוחא דהוה בקדמיתא דאשתאר בההוא מנא פרח מתימן וקב"ה אזמין ליה אתר בגו רזין דטורא דבתר כתפויי דג"ע ואתטמר תמן ואסתלק לההוא גופא קדמאה דהוה בקדמיתא ובההוא רוח יקום ההוא גופא וכו' ילקוט דוד. באהל דוד. פטרית:

ט'. שם קי"ב ע"ב אתא נשרא ומאיך לקמיה ויהיב ליה אינון טרפין נטיל לון שלמה מלכא והוה מריח בהו והוה ידע בהו סימן והוה אמר דא איהו דנופל ודא איהו דגלוי עינים והוה ידע דתרווייהו נופל וגלוי עינים במאן לאודעא ליה מלין מה עבד חתים כורסייה בגושפנקא דהוה חקיק ביה שמא קדישא ואיהו נטיל עזקא דחקיק עליה שמא קדישא וסליק לאגרא ורכיב על ההוא נשרא ואזיל ליה וההוא נשרא הוה מסתלק לרום עננין ובכל אתר דהוה אתעבר אתחשך נהורא חכמי הוו ידעי והוו אמרי שלמה מלכא הא אזיל ואעבר הכא ולא ידעי לאן אתר הוה אזיל טפשין דהוו תמן הוו אמרין עננין הוו אינון דקא אזלי ואתחשך עלמא גבה נשרא בהדיה ופרח ארבע מאה פרסין עד דמטא לטורי חשוך ותמן איהו תרמוד במדבר הרים ואיהו נחית תמן זקיף רישיה וחמא טורא חשוך והוה ידע תמן כל מאי דאצטריך והוה ידע דתמן יעול הוה רכיב על נשרא כמלקדמין וטאס ועאל לגו טורין עד ההוא אתר דזיתא תמן קרא בחילא ואמר וכו' עאל תמן עד דקריב לההוא אתר שוי עזקא קמייהו ר"ל קמייהו דע"ז וע"ז) וקריב ותמן הוה ידע כל מאי דבעי מאינון חכמתן נוכראין דבעי למינדע כיון דהוו אמרין ליה כל מה דבעי כדין הוה רכיב על ההוא נשרא ותב לאתריה וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל דבר] הנך רואה בעיניך דברי הסבא הקדוש שאומר ששלמה המלך היה לו נשר ודרכו יחפץ דרך נשר בשמים שהיה מרחיק ממקומו ארבע מאות פרסה ונראה דהאי דקאמר נשר ר"ל תמונת נשר והוא "האירופלאן" (מטוס), שנתחדש בזמן הזה בכל המלכים בשנת עת"ר והן היום נתפשט גם בערי המערב במארוק והוא המוביל המכתבים של "הבידואר כדרך נשר בשמים ברצוא ושוב כל היום. ונ"ל שמתחלה בימי שלמה המלך ע"ה לא נתגלית חכמתו אלא לשלמה ואחר כך נסתרה וחזרה וחיתה בזמן הזה לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי וכמ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן ימהר יחיש גאולתנו בקרוב בעגלא ובזמן קריב. יראו עינינו וישמח לבנו אמן. פטר"ת. ועיין לקמן בפרשת תרומה דף קמ"ט ע"א דקאמר בזוהר וז"ל שלמה מלכא אסתכל והוה חמי דהא אפילו בההוא דרא דהוה שלים מכל דרין אחרנין לא הוה רעותא דמלכא עלאה דיתגלי חכמה על ידיה וכו' ע"ש. וא"כ הוא אע"פ שהוא היה יודע כזה וכיוצא בזה לא היה יכול לגלות חכמתו לאחרים שהקב"ה אין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר עד שיבא שעתו של כל דבר ודבר של אותה חכמה:

תרומה:

א. ק"ן אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן ואינון דרגין בישין דאקרון צואה רותחת אתמנן על ההוא זוהמא ונורא דגיהנם שלטא זוהמא דאשתארת וכו' ע"ש (ילקוט דוד):

[משכיל דבר] הנה בזה יבא על נכון מ"ש רז"ל המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת דלכאורה קשה לא סגי בלאו הכי ועוד דליכא בההוא עלמא צואה רותחת:

א' דף קלב ע"ב אל ברוך דא סדורא וכו' קדושה דא דקא מקדשי מלאכי עלאי לאו איהו ביחיד והא אוקימנא כל קדושה דאיהו בלשון הקדש יחיד אסיר ליה למימר וכו' ובגין דאיהי קדושה דעלמא תתאה איהי מיושב ולא בעמידה קדושה אחרא דאהדורי צלותא איהי קדושה דעלמא עילאה ובג"כ איהי בעמידה וכו' קדושה אחרא איהי תוספת קדושה וכו' ואיהי לבתר צלותא וכו' ובגין דיחיד לית ליה רשו לאומרה בלשון הקדש ולאתקדשא יחידאי אתקינו לה בלשון תרגום ואיהו ביחיד לאתקדשא ביחיד כל חד וחד וכו' ע"ש. הנה הזוהר קרי בחיל דאסור ליחיד לומר קדושה דיוצר מיושב וכן קדושת ובא לציון ועי' בש"ע א"ח סי' נ"ט סעיף ג' ועי' שם בהרב באר הגולה במה שציין באות ד' ובאות ה' ע"ש:

א' זוהר קנ"ו ע"א ז"ל כדין אתכנש כלא בהאי זמנא תורה שבכתב ותורה שבע"פ וע"ד בהאי זמנא ננעלו תרעי דאורייתא וננעלו תרעי דכל עלמא וכו' כד הוה כך גזרו כך וכד הוה כנישו יתיר דחדוה דאורייתא שבכתב ותורה שבע"פ בההוא זמנא עא"כו דאצטריך למנעל תרעי דאורייתא בההוא זמנא ובגין כך אמרי' הני צדוקי דינא שמה דאתמר וכו' ולעיל מזה הזהיר הזוהר ע"ד וז"ל וע"ד ננעלו תרעין בשבת משעתא דמנחה ולעלא מלן תרעין ננעלו תרעין דבי מדרשא בגין לאדכרא למשה רעיא מהימנא דאורייתא אתבטלא בגיניה בההוא זמנא בי מדרשא דמשה אתבטל כ"ש אחרנין מאן חמי תרעין דבי מדרשא דננעלו דלא ננעלו אחרנין כלהו אורייתא דמשה עציבא עליה בההוא זמנא מאן לא עניב בג"כ כל תרעי דבי מדרשא ננעלו ואצטריכו כלא לצדקה לקב"ה באורח שבחא והיינו צדקתך כהררי אל תלאתא אינון דאסתלקו מעלמא בהאי זמנא וכו' עש"ב (באהל דוד):

[משכיל דבר] מזוהר משמע דביום השבת ממנחה ולמעלה אין לפתוח בית המדרש ללמוד בחבורא עי' במור"ם בהגה ש"ע א"ח סי' רצ"ב סעיף ב' ובבאר היטב שם ס"ק ד'. ילקוט דוד). תרפ"ה:

לעיל קנ"א ז"ל כל חייבין דעלמא בעוד דגופא שלים וכו' אתדנו גופא ורוחא וכו' ועל דא כמה טב לון בין לצדיקי בין לחייבי למהוי גופא דלהון דביק בארעא ולאתעכלא גו עפרא לזמן קריב א' להון בקיומא כל ההוא זמנא סגי בגין לאתדנא גופא ונפשא ורוחא תדיר דהא לית לך כל צדיק וצדיק בעלמא דלית ליה דינא דקברא בגין דההוא מלאך דממני על קברו קאים על גופא ודן ליה בכל יומא ויומא אם לצדיקים כך לחייבים עא"כו ובזמנא דגופא אתעכל ואתבלי בעפרא הא דינא אשתכך מכלא בר מאינון חסידי קיימין דעלמא דאינון אתחזון לסלקא נשמתהון לההוא אתר עלאה דאתחזי לון וזעירי אינון בעלמא עש"ב ועי' בפרשת ויקהל דף רי"ד ע"ב ועל רזא דא אינון חסידי קדישין כד הוו וכו' ע"ש כמה החמיר בעונש מי שנקבר בארון ע"ש ועל כן נהגו ליתן על גוף המת עפר ארץ ישראל ואומרים שכן טבע עפר הארץ לעכל בשר כדכתיב ארץ אוכלת יושביה היא וי"א מטעם דכתיב וכפר אדמתו עמו שהיא מזבח כפרה על כן נותני עליו מעפר הארץ (באהל דוד):

[משכיל דבר) עי' לעיל בפרשת ויחי אות ג' ע"ש תרפ"ה:

ג' שם דף קע"ח ע"א ז"ל כד מרחשון בשפתיה פתגמי צלותא בזכיותא ובנקיות דעתא וכמיא וכו' וכד בעי בר"נ לסדרא צלותיה למריה ושפוותיה מרחשן בהאי גוונא מתתא לעלא לסלקא יקרא דמריה לאתר דשקיו דעמיקו דבירא נגיד ונפיק לבתר ינגיד לאמשכא מלטלא לתתא מההוא שקיא דנחלא לכל דרגא ודרגא עד דרגא בתראה לאמשכא נדבה לכלא מעלא לתתא לבתר בעי לקשרא קשרא בכלא קשרא דכלא דמהימנותא ויעבדון כל משאלוהי בין שאלתא דצבורא בין דיחידא ושאלתא דאית לבר"נ לשאלה ממריה הן מסודרו בט' גווני אית באלפא ביתא ואית באדכר מכילוהי דקב"ה רחום וחנון ארך אפים וכו' אית בשמהן יקירן דקב"ה כגון אהי"ה י"ה יה"ו. א"ל אלהים, י"י, צבאות, שדי אדני, אית בעשר ספירן כגון מלכות, יה"נ, תג"ח בח"כ אית באדכר צדיקייא כגון האבות והנביאים והמלכים, אית בשירי ובתושבחתי דאית בהו קבלה אמתית ועלא מנהון מאן דידע לתקן תקונין למריה כדקא יאות, ואית בידיעה סלקא מתתא לטלא (דהיינו כך יאה"ה ו"י ה"ה) ואית מאן דידע להמשיך שפעא מעלא לתתא דהיינו כך יאהדונהי) עי' להרב מאור ושמש בספר שמות בסוף דף כ"ח פרשת תרומה פסוק ועשית את הקרשים למשכן וכו' ע"ש) ובכל ט' גווני אלין צריכה כוונה גדולה ואי לא עליה קרא דכתיב ובוזי יקלו ובכוונת אמן דהוא כליל תרין שמהן הוי"ה ואדנ"ות. הוי"ה גניז באדנ"ות והוא רמוז וה' בהיכל קדשו הם וכו'. מפני שאנו מבטים שם הוי"ה בשם אדנות לכך קרי ליה הוי"ה ה גניז באד"נות. באהל דוד:

ד'. שם ד' לק"ט ט ע"ב שמע ישראל ה אלה ה' אחד אינון כ"ה אתוון גלופן יעקב בעא לאתקנא לתתא ברזא דיחודא ואתקין בכ"ד אתוון ואינון בשכמ"לו ולא אשלים ל לכ"ה אתוון בגין דעד לא אתתקן וכו' כ"ה לקבל כ"ב אתוון והנ"ך דאינון כללא חדא ורזא חדא בשעתא דישראל קא מייחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאינון שמע יש שראל ה' אלהנו ה' אחד ובשכ"מלו דאינון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברן כחדא וסלקין בחב ורא חד מש' תרעין ברזא דיובלא וכדין צריך לסלקא עד ולא יתיר וכדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא בר"נ כאלו קיים כל התורה כולה דאיהי אתיא במ"ט פנים. וע"ד אצטריך לכוונה לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד וסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעון דקאמרן כיון דאתכוון בהאי אתכוון בההוא יחודא דאמר מר ש"י דאמר מר ובשכמ"לו כללא דכל אורי' כולה זכאה חולקיה מאן דית' בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעלא ותתא ודא איהו רזא דאם שלימא דדכר ונוקבא ורזאדכל מהימנותא וכו' ע"ש: [משכיל דבר] מי הוא אשר ישמע דברי אלהים חיים האלו ולא יחגור פתיגיל על מתניו להזדרז יפה אמר חנן בפיו ובשפתיו ובלבו לב טהור ובמחשבה טהורה לקיים את כל הכתוב לחיים בלב מרגיש ובלב חי וישם את הדברים האלו על לבו ולא יסיח דעתו מהם ויהיו עיניו ולבו שם כל הימים לרבות הלילית שעשאו את שאינו זוכה כזוכה לזכות בשער הגבוה בכל התורה כולה מי לא ישתעשע בלבו בכל הנאמר מי לא יתרחב לבי בכל מה שהוא רואה בעיניו ואל יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו ויהיו חיים לנפשך וענקים לגרגרותיך ויד תהא דוחה למחשבות זרות וימין תהא מקרבת לעשות כיוון לכל דברי הקדש הנאמרין בפיך ובלבבך לעשותן. (באהל דוד). תרפ"ו: ה'. שם ק"מ אבל אשחרך אתקין נהורא דנהיר בשחרותא דהא נהורא דקיימא בשחרותא לא נהיר עד דיתקנון ליה לתתא ומאן דאתקין נהורא שחרא דא אע"ג דאיהי אוכמא זכי לנהורא חוורא דנהיר ודא איהו נהורא אספקלריא דנהרא ודא איהו בר"נ דזכי לעלמא דאתי ורזא דא ומשחרי ימצאונני ומשחרי דמתקנין נהורא משחרי אוכמא ימצאוני לא כתיב אלא ימצאונני דזכי לתרין נהורין לנהורא דשחרא אוכמא ולנהורא חוורא דנהרא וכו': [משכיל דבר]:

ש' בזוהר ויקהל דף ר"י ע"א וע"ש בנצוצי אורות וכן הוא בתיקונין תקונא תלתין נתיב רביעאה דף ע"ה ע"ש. תרפ"ו:

ו'. שם קמ"א מאן דנשמתיה נפקת בארעא קדישא אי אתקבר בההוא יומא לא שלטא עליה רוחא מסאבא כלל וע"ד כתיב בצליבא כי קבור תקברנו ביום ההוא ולא תטמא את אדמתך בגין דבלילא אתיהב רשו לרוח מסאבא למשטטא ואע"ג דאתיהב רשו לא עאלין בארעא קדישא בר אי אשכחן תמן מנא לאעלא ביה וכו' ע"ש. הנה הזוהר סובר שאין רוח הטומאה שורה על המת בארץ ישראל אם נקבר באותו יום וצריך לומר דטומאת מת לחוד ורוח הטומאה לחוד דשני דברים הם (באהל דוד). תרפ"ו:

משכיל ער דבר:

ז. שם קנ"ו ע"א ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכו' הא הכא רזא דיסודא ואני דא דוד מלכא אתר דאקרי גאולה תפלה דא תפלה והכא איהו סמיכה לתפלה וכו' ואע"ג דדינא אתער אתבסמותא איהו וע"ד אצטריך קרא דיחודא ליחדא כל דרגין דכד הוי יחודא דינא אתחבר ואתכליל ברחמי ואתבסם כלא וכדין עת רצון כתיב עת רצון כליל כלא כחדא ודינא אתבסם בההוא זמנא והוי חדוה בכלא וכו' ע"ש:

[משכיל דבר] הנה דלפי הזוהר דכתב דכשיהיה היחוד דינא אתחבר ואתכליל ברחמי ואתבסם דינא והוי עת רצון וחדוה בכלא ומתרבה הרחמים והחסד אתי שפיר קרא דמסיים אלהים ברב חסדך וכו' משום דבההיא שעתא גם אלהים שהוא דין אתבסם הדין עם הרחמים ומתרבה החסד על העולם ולכך קאמר קרא אלהים ברב חסדך ודוק'. (באהל דוד) תרפ"ו. ועי' בנצוצי אורות זוהר ויקרא כ"א אות יוד' והבן:

ה' שם קנ"ז אלא קב"ה כד ברא עלמא פליג ארעא ישובא איהו לסטר חד וחרבא איהו לסטר חד פליג ישובא ואסחר עלמא סחרניה דנקודה חדא ומאן איהו דא ארעא קדישא ארעא קדישא אמצעיתא דעלמא ובאמצעיתא דארעא קדישא איהו ירושלם אמצעיתא דירושלם איהו בית קדש הקדשים וכל טיבו וכל מזונא דכל ישובא תמן נחית מלעלא וכו' ע"ש:

משכיל דבר הנה משמע מדברי הזוהר שירושלים שהיא אמצע העולם לא אמצע עולם כלו אלא אמצע ישוב חצי העולם דחצי העולם הוא תרב בלי ישוב חרב ושמם וחצי עולם שהוא עשוי לישוב ירושלם אמצע הישוב היא נמצאת אומר שירושלים אמצע חצי העולם דהיינו עולם הישוב. ק"ק דהכא קאמר דירושלם היא אמצע ארץ ישראל ובמגילה דף ו' ע"א איתא שטבריא היא טיבורה של ארץ ישראל ע"ש ואפשר דהיינו טעמא דרבה התם דנייד מהכי וקאמר שטובה ראייתה ע"ש באהל דוד:

ט'. שם קע"א ע"ב רוב משריין דככביא ומולי כלהו נפקין בראשיתא דליליא עד תלת שעתי חסר רביע מתמן ולהלאה לא נפקין בר זעירין ואינון ככביא כלהו לא משמשי לבטלה ולא אתחזון לבטלה ואית ככביא דקא משמשי כל ליליא בגין לאצמחא ולגדלא כל מלין דאתפקדו עלייהו ואית ככביא דקא משמשי עד פלגות ליליא וצמחין ומגדלין מראשיתא דליליא עד ההיא שעתא כל אינון מלין דאתפקדו עלייהו ואית ככביא זעיר מליליא דכיון דאתחזי בהדי ההוא עשבא או ההוא דשאה מיד אשלים שמושיה ולא אצטריך יתיר בההוא ליליא והא אינון לא קיימי לבעלה כיון דאשלימו שמושייהו לא אתחזון יתיר בהאי עלמא ועיילין לאתרייהו וכו' ע"ש:

משכיל דבר]:

ראה כמה הגדיל לעשות בכחו הגדול לתבונתו אין מספר כל פעל ה' למענהו לצורך ישוב זה העולם להנהיגו כרצון ה' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית את כל אשר עשה והנה טוב מאד לא תחסר כל בה. באהל דוד: יוד:

שם קע"א ע"ב מרעין אית בבני נשא כגון ירוקין כגון חולי ירוקים וקסטורים דהיינו חולי מחמת איזה רוחות אזי רפואתו תולה שיראה החולה במראה הברזל שנקרא בלשון אשכנז "שטאל" המובחר אשר הוא כמראה מוצק וזהו שקוראו כאן כפרזלא קליל כטין נחושת קלל אף כן יש ברזל קליל המתנוצץ (דרך אמת ע"ש) דאסוותא דלהון לא תלי אלא בחד מראה דפרזלא קליל נציץ לעיינין ואית ליה למאריה דמרע לאסתכלא ביה ולא אתסי בהאי עד דאעבר ההוא מראה לסטרא דא ולסטרא דא כגוונא דשרביטא דככבי דיושיט נציצו דברק לאנפוי בההוא אושיטו דברק דקא נציץ לעיינין אתי ליה אסוותא וכו' ע"ש:

משכיל דבר הביטה והבן כמה ברא ה' דברים סגוליים לצורך בריאות וחיות האדם אשר יצר לשמור בריאות והויתו כדמותו כצלמו צלם אלהים פני אלהים חיים פנים מאירות אור פני מלך חיים חי ובריא אולם באהל דוד: יא'. שם לעיל קל"ח ע"ב כוס של ברכה דאצטריך לקבלה ליה בימינא ובשמאלא וכל עיקר לא אשתאר אלא בימינא ושמאלא אתעדי מניה ולא אתדבק ביה בגין דאיהו אתיהיב בין ימינא לשמאלא ושמאלא אתאחיד תחותיה וימינא אתאחיד ביה לעלא כד"א שמאלו תחת לראשי וימינו תתבקני וכו' ע"ש. ילקוט דוד. באהל דוד:

משכיל דבר הנה מלשון הזוהר הנ"ל מתחלתו ועד סופו מוכיח שעל אחיזת השמאל בכוס קא קפיד אבל אם האחיזה והתפיסה בכוס היא בימין והשמאל מניחו למטה ומדביקו לשולי הכום לסייע בו הכי עדיף טפי חדא מדקאמר בתחלת דבריו וכל עיקר לא אשתאר אלא בימינא דקאי על הכוס שלא נשאר הכוס אלא בימין ועל זה קאמר ושמאלא אתעדי מניה דר"ל שהשמאל הוסר מהכוס ולא אתדבק ביה באחיזה וכן משמע מדקאמר ושמאלא אתאחיד תחותיה וימינא אתאחיד ביה לעלא וכן משמע להדיא מדהביא ראיה מהכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני דהיינו שמאלו תהיה תחת הכום והיינו תחת לראשי וימינו תחבק הכום דהיינו תתפוש ותיאחוז את הכיס שהוא נקרא' חבוק ידים ודוק' ודברי הזוהר הנז' הם תנא דמסייע ליה להרב ב"ח בא"ח סי' קפ"ג דכתב וז"ל מדברי ב"י נראה דדוקא כשתופס הכוס בשמאלו ממש מצד הב' כמו שתופסו בימין מצד האחד הוא דאסור וכו' אלא שמשים יד השמאל תחת הכוס וכו' ושרי ע"ש. ועי' מ"א שם שדחה פירוש הב"ח ע"ש והסכים לדברי מור"ם דלא התיר אלא כשאין יד שמאל נוגעת כלל בכוס והרב ע"ז אוסר גם בזה ע"ש ובאמת דברי הזוהר הללו הוי תיובתם ע"ש שלא הרגישו כלל מדברי הזוהר הנ"ל ובאגב אודיע לך שהפירוש שפירש הרב דרישה שם דברי הטור עי' שם בציונו אות ד' שפירש יאות ובדברי שארי דברי השבלי לקט שהעתיק הרב. ב"י שכתב וז"ל כתב הר' בנימין דוקא למנקט ליה כוליה בשמאל אסור אבל לסיועי ליה בשמאליה תחת ידא ימינא וכו' ע"ש ודוק אלא מלשון הזוהר כאן דף קכ"ט ע"א דקאמר שהשמאל לעשו וע"ד לא יתקרב שמאלא כלל בברכת מזונא וכו' משמע כהרב ע"ז דלא יסייע שמאלא כלל עי' לקמן בזוהר והבן. פטר"ת:

יב. שם קמ"א ע"א תלת שמה אקרי נשמתא דבר"נ נפש רוח ונשמה וכלהו כלילן דא בדא ובתלת דוכתי אשתכח חילייהו נפש דא אשתכחת גו קברא עד דגופא אתבלי בעפרא ובדא מתגלגלת בהאי עלמא לאשתכחא גו חייא ולמנדע בצערא דלהון ובשעתא דאצטריכו בעאת רחמי עלייהו רוחא דא איהו דעל בגנתא די בארעא ואצטייר תמן בדיוקנא דגופא בהאי עלמא בחד מלבושא דמתלבשא תמן ודא אתהני תמן בהנאין וכסופין בזיווא דבגנתא ובשבתי ובירחי וזמני סלקא לעלא ואתהני תמן ותב לאתריה וע"ד כתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תשוב ודאי בהני זמנין דקאמרן. נשמה איהי סלקא מיד לאתרהא לההוא אתר דנפקת מתמן ודא איהי דבגינה אתנהירת בוצינא לאנהרא לעלא דא לא נחתת לתהא ולעלמין בדא אתכלילת מאן דאתכלילת מכל סטרין מעלא ומתתא ועד דהאי לא סלקא לאתקשרא בדוכתהא בכורסייא לא מתעטרא רוח בגינתא די בארעא ונפש לא מתישבא בדוכתהא כיון דהיא סלקא כלהו אית להו נייחא וכד אצטריך לבני עלמא דאינון בצערא ואזלי לבי קברי האי נפש אתערת ואיהי אזלא ומשטטא ואתערת לרוח וההוא רוח אתער לגבי אבהן וסליק ואתער לגבי נשמה וכדין קב"ה חייש על עלמא וכו' ע"ש מה שסיים הזוהר. ילקוט דוד. באהל דוד:

משכיל דבר] הנה מכאן שמנהגן כל ישראל אנשים ונשים תורה היא דכשהם שרוים בצער בר"מ עולין לבית הקברות ומרבין שם בצערן בתפלה ובתחנונים לפני קבריהם של מתים ומתחננים שם לפני קונם והוא כדי לעורר את הנפש והנפש תעורר את הרוח והרוח תעורר לאבות ולנשמה וכלם יעמדו בתפלה לפני המקום וכדין קב"ה חייש עליהם ומצילם מצרתם כי בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם אמן. פטר"ת:

יג. שם ק"ן ע"א חמי כמה רחמנותא דקב"ה עם בריוהי דאפי' דאיהו חייבא יתיר ולבסוף הרהר תשובה ולא יכיל למעבד תשובה ומת הא ודאי מקבל עונשא על דאזיל בלא תשובה לבתר ההיא רעותא דשוי למעבד תשובה לא אעדיאת מקמי מלכא עלאה וקב"ה אתקין לההוא חייבא דוכתא במדורא דשאול ותמן מצפצפא תשובה דהא ההוא רעותא נחית מקמי קב"ה ותבר כל גזיזין דתרעי מדורי גיהנם ומשי לההוא אתר דההוא חייבא תמן ובטש ביה ואתער ליה ההוא רעותא כמלקדמין וכדין מצפצפא ההיא נשמתא לסלקא מגו מדורא שאול לית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה דאע"ג דלא יכיל למעבד לון קב"ה סליק ליה רעותיה כאלו עביד דא לטב אבל לביש לא. בר הרהורא דכו"מ וכו' ע"ש. ילקוט דוד באהל דוד:

משכיל דבר פקח עיניך וראה כמה חס עלן קב"ה אשר לא ידח ממנו נדח אפילו בהרהור תשובה בלי מעשה תועיל לו לצפצפ ולעלות מבאר שחת ועומד לפני מלכו של עולם אעג' דכתיב כן יורד שאול לא יעלה יש ליישב היינו אם לא הרהר תשובא. פטרת':

יד' שם קו' עב' אינון דמחבלי אורחייהו על ארעא ולא חשו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן בשבתי ובירחי ובזמני ובתגי בההוא אתר נורא אשתכך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבייא דאית לון נייחא כל אינון דמחללי שבתות וזמני ולא חיישי ליקרא דמאריהון כלל בגין למטר לון אלא מחללי בפרהסיא כמא דאינון לא נטרי שבתי וזמני בהאי עלמא הכי נמי לא נטרי ליה בההוא עלמא ולית לון נייחא אמר ר' יוסי לא תימא הכי אלא נטרי שבתי וזמני תמן בגיהנם בעל כרחייהו וכו' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] הנך רואה בעיניך דברי הזוהר מפורשים שאפי' הני דמחבלי אורחייהו חו' שנדונים במקום גיהנם שנקרא צואה רותחת שמזוהם ביותר אפילו הני רשיעי נינהו אית לון נייחא בשבתות וביט' ובחגים ובזמנים אלא שאינם יוצאים משם להנפש בימים הנז' והמחללים שבתות בפרהסייא לדעת ר' יהודה לית לון נייחא בשבת ולר' יוסי גם אלו נטרי שבת שם בעל כרחם פטרת:

טו' שם קנג' עב' שלחן דלא אתמר עליה מילי דאורייתא עליה כתוב כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקים ואסיר לברכה על ההוא שלחן וכו' שלחן איהו דקא מסדרא קמיה דקב"ה לעילא ואיהו קיימא תדיר לסדרא ביה פתגמי דאורייתא ולאתכללא ביה אתוון דמילי דאורייתא וכו' ועל שלחן דא כתיב זה ה שלחן אשר לפני ה' שלחן אחרא אית דלא אית ביה חולקא דאורייתא ולית ליה חולקא בקדושה דאורייתא וכו' שלחן דמילי דאורייתא אתמרו עליה קב"ה נטיל ההוא שלחן ושוי ליה לחולקיה וכו' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] ראה כמה הזהיר על מילי דאורייתא על השלחן וכמה החמיר בדבר זה דברים העומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם שחיי האדם תלויין בהם דכל חיים והשפעה תלוין בזה דהא בהא תליא ולכן צריך האדם לאזור חיל לעמוד בזה ולהנהיג עצמו בזה והבא ליטהר מסייעין אותו וממציאין לו לומר מה שצריך וכתיב נחל נובע מקור חכמה דחכמת התורה היא כנחל נובע אשר מעצמה תמשך אל פה השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה כך כשיכין האדם את עצמו ורעיונותיו משוטטים בחכמת התורה מיד היא נמשכת אל לבו ומפתח כיו משרים בד"ת כדכתיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות אחד המרבה ואחד הממעיט הכל כפי רצונו וחפצו חפץ ה' יעלה וירצה וכתיב כל היום היא שיחתי ואז נקרא שלחנו של מקום פטרת':

טז' שם קנו' עא' משה אסתלק מעלמא בההיא שעתא דצלותא דמנחה דשבת בשעתא דעת רצון אשתכח ובההיא רעוא הוה לעילא וצערא לתתא ועד' ננעלו תרעי בשבת וכו' אורייתא דמשה עציבה עליה בההיא זמנא מאן לא עציב בג"ך כל תרעי דבי מדרשא ננעלו ואצטריכו כלא לצדקה לקב"ה באורח שבחא והיינו צדקתך כהררי אל וכו' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] הנה לפי טעם הזוהר דבמנחה דשבת אית צערא לתתא ואורייתא עציבא עליה דמשה ומיאן דלא יתעצב וכו' הנה בזה יש לתת טעם הא דלא אמרינן בתפלת מנחה דשבת ישמחו במלכותך כולם ישבעו ויתענגו מטובך וכו' הגם דבכל התפלות אמרינן ניסא ישמחו וכו' בערבית ובשחרית ובמוסף משום דאותו זמן הוא זמן צער ועצבות ולא זמן שמחה להכי לא סדרוה בתפלת מנחה ודוק' ובמקום אחר כתבתי טעמים אחרים על זה עי' בספרי הקטן קרית חנה דוד ח"ב סי' קמד' שני עש:

יח:

שם דב קסד' ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחיתת רזנן וכו' מט' בגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון ומשבחין למלכא עלאה כל אי ינון משריין עלאין מסדרי שבחין ומתהקנן בההוא תקונא קדישא בגין דמשריין עלאין כלהו חברין לישראל לתתא לשבחא לקב"ה כחדא למהוי סלוקא דקב"ה עילא ותתא כחדא וכד אינון מזדמנן למהוי חברים בהו בישראל וישראל לתתא לא אתיין לסדרא צלותהון ובעותהון ולשבחא למאריהון כלהו משריין קדישון שלטנותא עלאה אתברו ואתעברו מתקוניהון דהא לא סלקין בסלוקא ולא יכלין לשבחא למאריהון כדקא יאות בגין דשבחי דקב"ה אצטריך למהוי כחדא עילא ותתא עלאין ותתאין בשעתא חדא ועד' מחתת רזון ולא מלך ואפילו דלא אשגיאו בבי כנישתא אלא עשרא באיגון עשרא מזדמנן משריין עלאין למהוי עמהון חברים מ"ט בגין דכל תקוני דההוא מלך אינון בעשרה אי לאו אינון יתיר וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] בן אדם פקח עיניך וראה כמה עולה שבחן של ישראל דקא משבחי לקב"ה שמתחברין עמהון כמה רבבות ואלפי רבבות של מלאכים קדישין עלאין והם עומדין ברום עולם ועומדין וממתינין על צלותהון ובעותהון ושיר ושבח ששרים ומשבחין לאלהינו שבשמים ועולה שבחן כאחד ואם לא באו חבורת ישראל לבית הכנסת גם המלאכים שהיו עומדין וממתינים עליהם אינם יכולים לומר שירה ומבטלים שירתם וכל אחד חוזר למקומו בידים ריקניות וכמה מגיע צער על זה על כן צריך כל אדם לזרז עצמו לקום להתפלל עם הצבור שעל ידו יבואו ויושפעו כמה טובות כפולה העליון ובעולם התחתון אשרי העם שככה לו תרפ"ט:

יח:

שם קסט' עב' ועד' כליל בהאי עשרה זיני דחדוה ששון ושמחה וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] עי' להרב נצוצי אורות שכתב משם ספר הבהיר שאין לשנות מסדר זה דהיינו ששון חד ושמחה ב' חתן ג' וכלה ד' גילה ה' דיצה ו' אהבה ז' ואחוה ח' שלום ט, וריעות יוד עכ' עש' והם כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשרת הדברות תרפ"ט:

יט:

שם קעג' עא' כגונא ישראל לתתא לא יכלין לאתאחדא במאריהון עד דרחיין לההוא סטרא מנייהו ויהבי לה חולקא במה דאת עסקת ילקוט דוד באהל דוד: [משכיל על דבר] עי' להרב נצוצי אורות דכתב וזל' פירוש דקודם שיתפלל צריך לפנות עצמו כמשז"ל ארחץ בנקיון כפי וכו' עש' וזה חלק פא' וכו' עש':

כ:

שם קעה' ותאנא ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא ולישניא למפלח לההוא צלמא ונטל מאנא ממאני מקדשה דהוה גליפ ביה שמא קדישא ועייל ליה בפומיה דההוא צלמא ובההיא שעתא הוה ממלל רברבן (פירוש הכניס הציץ בפיו) עד דאתא דניאל וקריב גבי ההוא צלמא ואמר אנא שליחא דמאריה עלאה גוזרני עלך למיפק מהכא אדכר שמא קדישא ונפיק ההוא מאנא ואתבר היינו דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים וכו' ע"ש ילקוט דוד באהל דוד:

תצוה:

א:

שם קפב' ברוגזיה ממש ידע ליה בר"נ וישתמודע מאן איהו אי ההיא קדישא נטר בשעתא דרוגזת דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה אל זר דא איהו בר נש כדקה יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי איהו בר נש לא נטיר לה ואיהו עקר קדושא דא עלאה מאתריה למשרי באתריה סט"א ודאי דא איהו בר"נ דמריד במאריה ואסיר לקרבה בהדיה ולאתחברא עמיה וכו' ע"ז אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ז ממש וכו' אבל דא שניא מכלא דכל גופא שאיב מגב ומבר ונפשא כלא משאיב ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר]:

ראה כמה החמירו במי שכועס שהוא משכן סטרא אחרא ואסור לפנות אליו ולראות את פניו דכתיב אל תפנו אל האלילים ראה כמה חמור הוא שהרי רבותינו זל' תקנו לנו מיד כשיקום משנתו דצריך להתתנן לפני בוראו על זה שלא יבוא לידי כעס ולכן תקנו לומר מיד כשיקום משנתו יהי רצון שלא אכעוס ולא אכעיסך כי זה עיקר גדול בהנהגת האדם ואם יבוא לו דבר שלא כרצונו יאמר כי גם זה יעבור והוא לכפרת עונו ויסיח דעתו ממנו כי אפשר שהוא נסיון לו על כן יעמוד כגבור יעיר קנאה שלא ירגיז את עצמו ויאמר שיש דבר קשה מזה וברוך השם שלא הקשה עליו כל כך וינהיג עצמו בשובה ונחת והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים ויאמר אל תצא לריב מהר תן מרגוע לנפשך ושיב מחרון אפך והנחם וישם ה' לנגד עיניו ולא תוציא דבר מגונה מפיך סבול הכל ואחר כן תמצא מנוח לנפשך נפש היפה תכלינה אכול בני דבש כי טוב מדובשו ולא מעוקצו כי עקיצת הכעס קשה היא רפואתה פער"ת:

ב:

שם קפג' תרין נהמי אכלו ישראל וכו' ועד' מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא ומקרבי תרין נהמין אחרנין כחדא וחמץ אתוקדא בנורא דמדבחא ולא יכול לשלטאה וכו' ילקוט דוד באהל דוד:

[משכיל דבר] הנה מדברי הזוהר דתרי מיני היו בשבועות אחד של חמץ ואתוקד על המזבח והשני הם שתי הלחם חמץ שאין למזבח חלק בהם כדאיתא במנחות פרק ו' עיין משנת היום משנה ב' ע"ש אלא דקשה הא כתיב ויקרא ב' יא' יב' כל המנחה אשר וכו' לא תעשה תמן וכו' קרבן ראשית וכו' ואל המזבח לא יעלו וכו' עי' בספר בן יוחאי שער ז' מענה לד' מה שיישב בזה פטר"ת:

ג:

זוהר קפד' עא' דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא דכד אתכפיא סטרא דא אסתלק קב"ה לעילא ואתיקר ביקריה ולית פולחנא דקב"ה אלא מגו חשוכא ולית טובה אלא מגו בישא ובהאי טוב אסתלק יקריה ודא איהו פולחנא שלים וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד:

משכיל דבר ראה והתבונן כמה גדלה מעלת הצדיק בצדקו עומד כשהוא במקום שאין מכירין מקומו של עולם וכל אחד לדרכו פנה והוא אל מקומו שואף זורח לא ימיש מתוך האהל אהלה של תורה עבודה ותפלה ברוך ה' יום יום יעמוס לנו האל ישועתנו סלה עיניו תמיד אל ה' יושב והמצפה לחסד ה' קורא ופושט שונא הלכות:

משכיל דבר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע מאריה משתבח ביה ונוטה אליו חסד ולעולם לא יחסר מזונו כי ממרחק תביא לחמה הגם שכל הפתחים נראים שהם סתומים ומאין יבוא עזר ידע כי עזרי מעם ה' סתום ועשאו פתוח פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון (באהל דוד):

ד' שם עב' כגוונא דא עבדו את ה' בשמחה חדוה דברנ' משיך לגביה חדוה אתרא עלאה הכי נמי האי עלמא תתאה כגוונא דאיהי אתערת הכי אמשיך מלעילא וכו' עש' ידידי אחי הקיץ משנתך והתעורר שתעשה כל טצדקי להרחיק מעליך העצבות ותשמח במה שנתן לך השם אשרי השמח בחלקו לכן יעורר האדם שמחה בלבו כי זכה להיות מעבדי השם וזכה לתורת אמת כי היא היתה אם כל חי כי היא חייך וארך ימיך ומה יש שמחה בעולם יותר מזה להכיר אחד מרובי רבבות חסדיו יתברך שבראנו לכבודו וגבר עלינו חסדו תדיר ובצל כנפיו נחסה ונתלונן כש' אי תרתי איתנהו ביה שזכה לבנים ובנות ואת עלית על כלנא שזכה לכבוד התורה כי היא חלקך ונחלתך נחלה בלא מצרים ובכל יום יחלק נחלה תורה צוה לנו משה מורשה כל הרוצה ליטול יבוא ויטול הבל נחלתו ישראל לסגולתו ובתוך אחים יחלק נחלה: ה' שם קפו' עא' ביומא דא לא אצטריך בר נש לפרשה חטאוי קמי אחרא בגין דכמה דנטלי ההיא מלה וסלקי לה לעילא ואית סהדין בההיא מלה ומה משוכבת חיקך שמור פתחי פיך כ"ש אינון דאזלי ועייני לקטרגא לון וסהדי עליה וכ"ש דחציפו איהי לקמי כלא וחלול שמא דקבה וע"ד כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וכו' עש':

משכיל דבר עי' יומא דפ' סז' ובשע' אח' סי' תרז סב' ועי' באה"ט סק"ב מה שכתב משם הרב מא' דבחטא שאינו מפורסם אסור לאומרו בקול רם עש' שכן הוא משמעות הזוהר הני' הוא ודוק:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה