אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת וישלח

פרשת ויצא

א:

זוהר דף קס"ח ר' אלעזר אמר כל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לאו מיתתיה על ידא דיצה"ר בגין דאתתקף באילנא דחיי ולא ארפי מניה. ובגין כך צדיקייא דמשתדלי באורייתא. לא מסתאבי גופא דלהון דלא שרא עלייהו רוח מסאבא ע"כ. ובגליון כתו' ובהא דאליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן ושאלו ליה ולאו כהן הוא. אמר לון צדיקייא לא מסאבי במיתתהון כמה דתני' ביום שמת רבי בטלה כהונה כלומר דאתעסקו ביה ע"כ:

משכיל על דבר]:

הנה משמע מדברי הזוהר דמותר לכהן ליכנס לבי קברי של צדיקים העוסקים בתורה לשמה ובזה נתיישב לנו מנהג שנהגו איזה כהנים להשתטח על קברי הצדיקים דיש להם על מה שיסמוכו דברי הזוהר הנז'. וכן ראיתי להתוס' פרק הנושא את האשה כתובות ק"ג ע"ב ד"ה אותו היום שמת ר' בטלה קדושה וז"ל והרב ר' חיים הכהן היה אומר אלמלא הייתי כשנפטר ר' תם הייתי מטמא לו דהא בטלה קדושה דקאמר הכא היינו קדושת כהונה. ובהדיא אמרו בירושלמי אין כהונה היום ע"כ. אלא דכתבו שם בסוף הדיבור שאין נר' לר"י דהתם מיירי בטומאת בית הפרס דרבנן. אבל טומאה דאורייתא לא עכ"ל. ע"ש הנה מדברי הזוהר הנ"ל משמע כ"ר חיים הכהן ז"ל:

אלא דקשה לי על לשון זה דנקטו התוס' ש"ר חיים כהן אומר וכו' הייתי מטמא לו מאי מטמא לו דנקטו הול"ל הייתי נכנס ומתעסק בו וכו' שהרי אין כאן טומאה כמ"ש הזוהר דלא שריא עלייהו רוח מסאבא ומאי הייתי מטמא לו דנקטו וצ"ל חדא מתרתי או נימא דלאו דוקא מטמא דנקטו אלא כלומר נכנס להתעסק בו. ובאמת דלית כאן טומאה או נימא דר' חיים וירושלמי לא אזלי בשיטת הזוהר וסברי דבאמת מטמאי גם הצדיקים אלא דאותו היום נדחית הטומאה משום כבוד תורתו וקדושתו ואתי עשה ודחי לא תעשה דאתי עשה דכבוד תוהה שהוא עדיף ודחי הטומאה וכמו מת מצוה דגם דבאמת מטמא המתעסק בו מ"מ מותר לכהן ליטמא לו:

ולהכי נקטו שפיר הייתי מטמא לו:

ומדוקדק בזה דנקט הש"ס אותו היום שמת ר' בטלה קדושה דמשמע דוקא אותו היום שהיו מתעסקים בו ולא אחר כך:

וכן הוא משמעות מהרש"א בחידושי אגדות שם וז"ל אותו היום שמת ר' בטלה קדושה:

הריטב"א ז"ל כתב כפירוש הראשון וז"ל שהכל מטמאין לנשיא וכמו שפירש הר"ן ז"ל וכו' ע"ש:

ונראה שזה הפי' הוא הפי' הנכון דלו ברי הזוהר דסובר שהצדיקים אינם מטמאים קשה מהא דאיתא בסוכה כ"ה ע"א ע"ב דתניא ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וכו' אותם אנשים מי היו נושאי ארונו של יוסף היו וכו' דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו עוסקים בנדב ואביהוא הרי דמפשט פשיטא ליה לש"ס דצדיקים עלאין קדישין מטמאים כיוסף הצדיק וכנדב ואביהוא דכתו' בהם ונקדש בכבודי במכובדי ונתעלה ונתקדש השם במיתתם והכל הודו ובירכו את ה:

ועי' להרב פתחי תשובה יו"ד סי' שע"ב ס"ק שני ועוד ראיה מהא דמצינו מר' בנאה היה מציין מערתא דאברהם אבינו ודאדם הראשון כדאיתא בבבא בתרא דף נ"ח ע"א: ועי' תוספות יבמות דף ס"א ע"א ד"ה קברי כותים אינם מטמאים ע"ש ודו"ק (באהל דוד) ועי' עוד תוספות בתרא דף נ"ח ע"א ד"ה מציין מערתא ועיין עוד תוספות נדה דף ע' ע"ב ד"ה ואין נציב מלח מטמא שהסבירו הענין להפך ע"ש, ועי' תוספות נזיר כ"ד ד"ה או ותוכפית ע"ז ג' ד"ה כהנים ותוספות סנהדרין נ"ט ד"ה אלא ע"ש, ועי' בגליון הש"ס דנדה הנז' ועי' להרב רבינו בחיי פרשת אמור שהלך בשיטת הזוהר כנז' ע"ש שהביא הירושלמי וגרס כד דמך ר"י נשיאה וכו' אין כהונה היום ע"ש:

ב:

שם קס"ח חיים שאל ממך דא דוד מלכא וכו' וחמי דלית ליה חיים מדיליה כלום וקיימא קמיה כל יומא:

כיון דברא אדם הראשון אמר האי ודאי קיומיה ומאדם קדמאה הוו שבעין שנין דאתקיים דוד מלכא בעלמא:

תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד אברהם שבק ליה וכן יעקב וכן יוסף וכו' ודאי אברהם שבק ליה חמש שנין דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין:

חסרין ליה חמש יעקב הוה ליה לאתקיימא בעלמא כיומי אברהם ולא אתקיים אלא קמ"ז חסרין ליה תמניא ועשרין אשתכחו דאברהם ויעקב שבקו ליה מחייהון תלתין ותלת שנין יוסף דאתקיים מאה ועשר שנין הוה ליה לאתקיימא מאה וארבעין ושבע שנין כיומי דיעקב וחסר מנהון תלתין ושבע שנין הא שבעין שנין דשבקו ליה אבהן וכו' ע"ש דאברהם ויעקב הוו גלגול אדם הראשון ושופריה דיוסף כעין שופריה דיעקב שופריה דיעקב כעין שופריה דאדם הראשון ועל כן נתנו לו מחלקם) (באהל דוד):

וכתב בזוהר שם דיוסף נתן לו יותר מכולם משום דיוסף אקרי צדיק ודא הוא דאנהיר לסיהרא יתיר מכולהו:

שדוד הוא בחינת מלכות בית דוד והיסוד הוא המשפיע למלכות כנודע, ולקמן קע"ו ע"ב קאמר דשכינתא מתעטרא באברהם יצחק ויעקב ויוסף כחדא אינון ודיוקנא חדא ליה ע"ש:

ג:

שם ק"ע ע"א ויאמר שלחני כי עלה השחר וכו' ר' יהודה פתח מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו:

אילין אינון ישראל בזמנא דקב"ה יוקים לון ויפיק לון מן גלותא. כדין יפתח לון פתחא דנהורא דקיק זעיר. ולבתר פתחא אחרינא דאיהו רב מניה עד דקב"ה יפתח לון תרעין עלאין פתיחן לד' רוחי עלמא וכו' לב"נ דאתיהיב בחשוכא וכו' כד יבעון לאנהרא ליה בעיין לאפתחא ליה נהורא זעירתא כעינא דמחטא ולבתר רב מניה וכדין בכל זמנא עד דינהרון ליה כל נהורא כדקא יאות וכו'. אבל ישראל נהורא דלהון זעיר זעיר עד דיתתקפון וינהיר לון קב"ה לעלמין וכדין שאלי לון מי זאת הנשקפה כמו שחר ואח"ך כלבנה ואחר כך כחמה ולבתר איומה כנדגלות תקיפא בנהורא תקיף כדקא יאות ע"ש:

[משכיל על דבר] ברוך שבחר בהם ובמשנתם כי כל דבריהם ברוח הקדש נאמרו שהרי אנחנו רואים בעינינו בזמננו זה (תרפ"ו) שהקב"ה מאיר ובא לישראל עמו יעקב חבל נחלתו. כי חביבין ישראל לפני המקום ולפני כל המלכים מלכי ארץ ונוהגים בהם כבוד ונותנים להם ממשלה ושולטנות בידם והסכימו לתת להם נחלתם ארצנו הקדושה וכבר נתאחזו בה והממשלה נתנו הממשלת לישראל בארץ הקדושה מהם שרים ומהם סגנים ובכל יום נגה אור עליהם הולך ואור עד נכון היום על כן צריכין אנו שלא להרהיב עז בנפשינו ולגול את האור בכחנו. עד שיגיע זמנו לצאת כפי גזירת הגוזר: ד:

שם ע"ב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וכו' דאפילו בהנאה אסיר ואפילו ליהביה לכלבא וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] דע דזוהי סברת רבי שמעון בעל ספר הזוהר אבל ר' יהודה מתיר גיד הנשה בהנאה והיא פלוגתא דר"ש ור"י בפסחים דף כ"ב ע"א ע"ש: ה:

שם:

קע"א. ת"ח כמה עקימו וחכימו אתחכם שרו של עש"ו וכו' מה עבד מיד ויגע בכף ירכו דאתחכם לקבליה אמר כיון דאתברו סמכין דאורייתא מיד אורייתא לא אתתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך ומה דאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכו' וכד חמא דלא יכיל לה לאורי' כדין חליש תוקפא דאינון דסמכין לה. וכד לא אשתכח מאך דסמיך לאורייתא. כדין לא יהא קול קול יעקב ויהון ידים ידי עשו וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] הרואה דברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש כמה גורם ביטול תורה. לכך כמה צריך להרהיב עז בנפשו להשתדל בכל כחו והונו וממונו להחזיק ולתמוך הני ברכי דשלהי דרבנן לתומכן ולסעדן לעסוק בתורת השם ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו כדי שתתקיים מצוה רבה כזו בידו שתתן לו קיום והעמדה בעולם ותתן לו חיים לנפשו כי עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר בזה ובבא וגורם שיפולו שונאיו ואויביו לפניו אויב פנימי ואויב חיצוני וכשם שהוא מחזיק ביד לומדי תורה כך מחזיקין בידו כמה מלאכים קדושים כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך:

ו:

שם:

קע"ד:

ע"ב. ת"ח מה כתיב התרפית ביום צרה צר כחכה מאי התרפית מאן דאתרפי ידוי מקב"ה דלא לאתתקפא ביה והיך יתקף בר"נ ביה בקב"ה יתקיף באורייתא דכל מאן דאתתקף באוריי' אתתקף באילנא דחיי כביכול יהב תוקפא לכנסת ישראל לאתקפא ואי הוא יתרפי מאורייתא צר כחכה כח כה שהיא השכינה בשעתא דבבו אתרפו מאוריי' וכו' כמה בעלי דב"נ זמינין לקבליה למיהוי ליה קטיגורין ביומא דעקו. ואפי' נשמתיה דב"נ דאיהו חילא ותוקפא דידיה איהו מארי דבבו לקבליה (כתב מהרח"ו דהנשמה אינה נכנסת באדם אלא עומדת עליו ורואה מעשיו ומגדת למעלה וז"ש איהו מארי דבבו לקבליה ניצוצי אורות ע"ש):

ז:

שם:

קע"ה:

ע"ב ר' אלעזר אמר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא דהא לאה ורחל מתו ונטלא ביתא מאן דנטיל וכו' ובגין דחמא דבלהה ירתא אתרא דאמיה אזל ובלבל ערסא. ועל דקיימא שכינתא עלה כתיב ביה וישכב את בלהה וכו' ר' ייסא אמר דנאים על ההוא ערסא ולא חייש ליקרא דשכינתא ובגין כך לא אתפגים מחושבנא וכו:

[משכיל על דבר] עי' פירוש רש"ל שכתב וז"ל בא ראובן ותבע עלבון אמו אמר אם אחות אמי היתה צרה לאמי שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי לכך בלבל ע"כ משמע דס"ל דעדיין לאה עודה בחיים הפך מדרבי אלעזר וצ"ע (באהל דוד):

ח:

שם:

קע"ד:

ע"ב דכתיב יפול מצדך אלף ודא הוא סטרא שמאלא דכתי' בתריה ורבבה מימינך אבל אחד מני אלף דא הוא יצה"ר דאיהו אחד מאינון אלף דהוו לסטר שמאלא בגין דאיהו סליק לעילא ונטיל רשו וע"ד אי ב"נ אזיל באורח קשוט ההוא יצה"ר איהו עבד לו וכו' ואתעביד סניגורא וכו') ילקוט דוד):

ט:

דף:

קע"ו:

ע"ב ת"ח כמה גרים עובדא דב"נ דהא כל מאי דאיהו עביד כלא אתרשים וקיימא קמי קב"ה דהא יעקב בשעתא דעאל לגבה דלאה כל ההוא ליליא רעותיה וליביה היה ברחל דחשיב דרחל איהי ומההוא שמושא וטפה קדמאה ומההוא רעותא אתעברת לאה וכו' ועם כל דא אהדר עובדא לאתריה כמה דההוא רעותא קדמאה אתעבידת ברחל ההוא רעותא אתהדרת בה דהא בכורתיה אהדרת ליוסף בוכרא דרחל אתר דרעות הות ברחל וכלא סליק באתריה בגין דכל עובדוי דקב"ה כולהו קשוט וזכו ע"ש (ילקוט דוד):

שם:

קע"ז:

ע"א ת"ח כד כדעבד קב"ה עלמא ופלג ארעא לשבעה תחומי פליגין לקבל שבעין רברבין ממנן וקב"ה פליג לון לשבעין אומין כל חד וחד כדקחזי ליה וכו' (ילקוט דוד) (באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה שבעה תחומי דקאמר בזוהר הם הנקראים לבעלי פילוסופייא שבעה אקלימים ועי' להרב ספר הברית הפילוסוף האלהי במאמר ט' חוג הארץ דף ן' ע"א (ילקוט דוד באהל דוד):

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה