ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת ויצא
א:
זוהר סוף דף ק"ס ז"ל ת"ח בר נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה זכרני ופקדני וכו' דהא בכל אתר דבר נש צלי צלותיה יכליל גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין ולו' ע"ש והיינו טעמא שאנחנו אומרים בעושה שלום וכו' יעשה שלום עלינו אע"פ שכל יחיד מתפלל לעצמו, [משכיל על דבר] באהל דוד:
ב:
שם קס"א ע"א אלא נטל עשרה מעאנין ועשרה מאתנין ועשרה מעזין ויהיב ליה ליעקב ע"ש לפ"ז לא נטל יעקב לעצמו ועשה את כל הכבוד שהיה לו אלא משלשים בהמות מן בהמה דקה הנדחה והצולעה וגם באלו אם יהיו בהם עקודים וטלואים להודיע כי אין חכמה ואין תבונה לנגד השם כי העושר והכבוד מלפניו יתברך:
משכיל על דבר. באהל דוד:
ג:
לעיל מזה ר' אבא אמר אלף עאנין אלף אמרין ואלף עזין הוה מייתי ליה ללבן יתיר בכל ירחא וירחא וכו' ע"ש והיינו דכתיב כי מעט אשר היה לפני ויפרוץ לרוב שהיה פריץ ברבוי רב מאד שלא כדרך הטבע כי גדול מעל שמים חסדך משכיל על דבר:
באהל דוד אפשר אלף עאנין שהם גדולים מבן חדש ואלף אמרין וכו' שהם פחותין מבן חדש:
ד:
לעיל מזה דף קנ"ז ע"ב בזוהר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וכו:
מנא ידעת הא אמרו דגעא חמרא ולאה ידעת ונפקת ליה וגרים ליה דנפק מנה יששכר הה"ד יששכר חמור גרם א"ת גרם אלא גרם דחמרא גרמא ליה וכו' ע"ש:
ה:
שם קס"ה ואשתמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו בזווגא חד וכיון דאשתכחו בזווגא חד מיד ויברך אותם דלית ברכתא שריא אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא ת"ח כד נפק יעקב למיהך לחרן בלחודוי הוה דלא אינסיב מה כתיב ויפגע במקום:
וכו' ולא אתיבו ליה אלא בחלמא. השתא דאנסיב וכו' ע"ש:
ו:
שם קמ"ט ע"א א"ל חייך דלא זמיננא לך להלולא דברי בגין תלת מלין חד דלא ידענא בך ולא אשתמודעא לך דהכי מזמנין ליה לבר נש כפום יקריה ודילמא אנת גברא רבא ואפגים יקרך וחד דילמא אנת אזיל בארחך בבהילו ולא אטרח עלך:
וחד דלא תכסיף קמי חברנא דאורחא דילן דכל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
[משכיל על דבר] הנה מנהג זה דקאמר בזוהר שכל המזומנים לסעודת חתן וכלה כולם מביאין דורון ומתנות לחתן וכלה. עדיין המנהג הזה נוהגים בו כל אנשי קדש של אלגירי יץ' שבזה משמחין חתן וכלה כל אחד מביא בידו דבר מהדברים הצריכין להם תכשיטין וכלי הבית פטר"ת:
חסלת פרשת ויצא: