אור ברסלב

ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

א:

שם קמ"ב ע"ב על פסוק ותקח רבקה את בגדי עשו וכו' ז"ל אלין לבושין דרווח מנמרוד וכו' ועשו נפק לחקלא ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה ונסב אלין לבושין מניה וכו' ע"ש וכן הוא במדרש רבה ומביאו רש"י בפירושו בחומש בפרשה זו ע"ש:

ולכאורה קשה מהא דכתב רש"י ז"ל בעצמו בפרשת לך לך י"ד א' על פסוק ויהי בימי אמרפל מלך שנער שכתב רש"י שם הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש ע"ש ובפסוק ט"ו שם כתב שם על ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם וכו' ובמדרש הקשה אחר שהרגם כתב וירדפם וכו' ע"ש א"כ משמע שאברהם הוא שהרג לנמרוד:

ודוחק לומר שהרגם לא קאי אנמרוד אלא להמלכים ואנשי חיל שהיו עמו ובלבוש האורה פ' לך לך כתוב לאמר וז"ל שבעבור אמרפל סבב הקב"ה המלחמה הזאת כדי שיהרג הוא וכו' ע"ש, ואפשר לומר שכל מלך שהיה מולך בבבל היה נקרא נמרוד כמו במצרים מלך פרעה וא"כ שנים היו וק"ל [משכיל על דבר] באהל דוד):

ב:

שם קמ"ב ע"ב קמ"ג ע"א שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וכו' ר' אלעזר אמר יעקב אמר שירתא דא בשעתא דאמר לו אבוי גשה נא ואמשך בני וכו' כדין דהוה יעקב בעאקו סגי דדחיל דאבוי ידע ליה ואשתמודע קמיה מה כתיב ולא הכירו וכו' ויברכהו כדין אמר אל ה' בצרתה לי וכו' ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה דא הוא דרגא דעשו שריא ביה דאיהו שפת שקר מהו שפת שקר בשעתא דאייתי ההוא חויא לווטין על עלמא ובחכימו ובעקימו אייתי לווטין דאתלטייא עלמא ת"ח בשעתא דאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה בה"א ואוקמוה ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק דקאמר ליה ואברככה לפני ה' דאלו אמר ואברככה ולא יתיר יאות כיון דאמר לפני ה' בההיא שעתא אזדעזע כרסי יקרא דקב"ה:

אמרה ומה דיפוק חוייא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו דעשו נקרא נחסרכן כדתרגם אונקלוס) בההיא שעתא אזדמן מיכאל ואתא קמיה דיעקב ושכינתא בהדיה וידע יצחק (שהשכינה שם) וחמא לגן עדן בהדיה דיעקב וברכיה קמיה וכד עאל עשו:

עאל בהדיה גהינם וע"ד ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה (ילקוט דוד): ג:

שם קמ"ו ע"א ת"ח כמה ברכאן אתברך יעקב חד דאביו ידע בההוא עקימו ורווח כל אינון ברכאן וחד דשכינתא דבריך ליה קב"ה כד הוה אתי מלבן דכתיב ויברך אלהים את יעקב וחד דברכיה ליה ההוא מלאכא ממנא דעשו וחד ברכה אחרא דברכיה ליה אבוי כד הוה אזיל לפדן ארם דכתיב ואל שדי יברך אותך וכו' בההוא זמנא וכו' אמר במאן ברכתא דמנייהו אשתמש השתא אמר בבתרייתא דברכיה אבוה ואשבק כל תלתא אחרנין לזמנא דאצטריך לי ולבנאי בתראי:

אימתי בזמנא דיתכנשון כל עממיא לאובדא בני מעלמא דכתיב כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם:

סבוני כדבורים וכו' בשם ה' כי אמילם, הא הכא תלת לגבי תלתא ברכאן דאשתארו חד אינון ברכאן דברכיה ההוא מלאכא אמר יעקב להתם אצטריכו לגבי מלכין וכל עמין דכל עלמא ואסליק לון להתם והשתא לגבי עשו די לי בהאי למלכא וכו' ע"ש:

(ילקוט דוד):

ד:

שם מדרש הנעלם דף קל"ט ע"א דתנן בית המקדש קודם לקיבוץ גליות: קבוץ גליות קודם לתחיית המתים וכו:

תנן מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים וכו' ע"ש:

ועוד כתוב שם דלסוף מ' שנה שהצרות יעברו והרשעים יכלו:

אז יחיו המתים שוכני עפר מ"ט משום דכתיב לא תקום פעמים צרה ודי להם במה שעברו כל הצרות עליהם, ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו הה"ד ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' (ילקוט דוד באהל דוד) עי' מש"כ בפרשת חיי שרה אות ו' ע"ע:

ילקוט דוד:

ה:

שם קל"ז מדרש הנעלם אמר ר' אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו בנמצא (ר"ל לעתיד לבא שאינו מנוול כ"כ שתש כחו) בכחו בעולם וכו' כך הוא דקב"ה אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא ולא לכל שעתא: דיהא תדיר עם בר"נ כסו כפן דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא אלא לההוא זווגא בלחודוי ואתערותא ההיא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. מהו לב בשר אמר ר' יהודה לב להוציא בשר ולא נדבא אחר ע"כ (ילקוט דוד באהל דוד): [משכיל על דבר] הנה לפי דברי רבותינו ז"ל הנ"ז יתורץ לנו קושיא עצמית במה שכתוב בפרשת בראשית א' כ"ו ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו' זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וכו:

וכתיב שם ב' כ"ה ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ופירש רש"י שם בחומש שלא היו יודעים דרך צניעות וכו' לא ניתן בו יצה"ר עד אכלו מעץ הדעת וכו' ע"ש, ובאמת קשה כיון שלא ניתן בהם יצה"ר היאך יקיימו מצות פרו ורבו אבל לפי דברי רבותינו הנזכרים במדרש הנעלם הנז' אתי שפיר דהקב"ה יתער להו לההוא עניינא כדי שיוכלו לקיים מצות פריה ורביה ודו"ק:

פטר"ת כל רחם:

ו'. שם קל"ט ע"ב ר' אלעזר בן ערך הוה יתיב והיה מצטער בנפשוי טפי עאל לקמיה ר' יהושע וכו:

וההוא דאתערו דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר אבל אנא חמי אורכא יתירא על אינון דיירי עפרא דבאלף שתיתאי לזמן ארבע מאות ותמניא שנין מניה יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיימיהון ובגין כך אתערו חבירנא על פסוקא דקרא לון בני ח"ת:

ח"ת דיתפרון לחית שנה והיינו דכתיב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו וכו'. מאן יזכי להאי ארכא מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא ועל דא אצטערנא בנפשאי אמר ליה רבי הא תנינן יהי או"ר יהי ר"ז חזר ואמר בתשובה יתקדם כלא אמר ליה אי לאו דאמרת הכי אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא דכתיב חסן ישועותן מהו ישועות אלו המצפים ישועות בכל יום וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה אתה רואה בעיניך כמה צער מגיע לצדיקים יסורי עולם על אריכות הגדול ועל אריכות זמן תחית המתים שראו שיגיע עד לארבע מאות ותמניא כחושבן בני ח"ת באלף הששי ובעונותינו שגרמו עבר קץ הזה שנצטערו על אריכותו גם עבר חר"פ מזמן הנז' ואנחנו לא נושענו. שמדת הדין מעכבת:

השם יראה בעניינו ויפג צערנו שכבר עבר מאלף הששי תרפ"ח וכבר נכנסנו לשנת תרפ"ט ועדיין לו אנו מצפים שיושיענו בקרוב למען שמו ולמען תורתו ולמען שכינתו אמן:

תרפ"ח היום תרצ"ה לו אנחנו מחכים:

חסלת פרשת תולדות:

תוכן העניינים

ילקוט דוד - באוהל דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה