ילקוט דוד - באוהל דוד· רבי דוד כהן־סקלי
פרשת וישב
א' זוהר קפ"ה וז"ל ר' אלעזר אמר והקיצית היא תשיחך כל ההיא אורייתא דשבקו כד אסתלקו מהאי עלמא ההיא אורייתא נטירא מההוא זמנא ותיעול במעייהו וכו' וכל מלין מתתקנן יתיר מכמה דהוי בקדמיתא דהא כל מילין דאיהו לא יכיל לאדבקה לון כדקא יאות ואיהו אשתדל בהו ולא אתדבק בהו כלהו עאלין במיעוי מתתקנן ואורייתא תמלל ביה ע"כ: [משכיל על דבר] משמע מכאן דצריך האדם לעסוק ולהשתדל בתו' הגם שאינו יכול להשיג ולהבין כל מה שקרא ושנה דבעולם הבא ישכיל ויבין הכל עי' בניצוצי אורות אות ג' ע"ש היטב. ולכן אמרו רבותינו שילמוד בזוהר הגם שאינו מבין משום אע"פ שאינו מבין כאן עי' עסקי כאן יבין לעולם הבא. (באהל דוד):
ב' שם לעיל קפ"ד ע"ב ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מניה שריא רוח מסאבא על ההוא גופא וכו' והא אתמר דידוי דב"נ זוהמא דמסאבו אשתארת בהו ועל דא לא יעבר ידוי על עינוי בגין ההוא רוח מסאבא שריא עליו עד דנעיל לון וכד נטיל ידוי כדקא חזי כדין אתקדש ידוי ואקרי קדוש והיך בעי להתקדשא בעי חד כלי לתתא וחד כלי מלעילא וכו' עי' להרב יחד"א בניצוצי אורות דכתב דמכאן סתירה למש"ך הרב מר וקציעה דמבחוץ יכול ליגע בהן וכו' וכתב וכן נראה ממ"ש הרמ"ז וכו' ולכן יזהר שיעשה בבגד עכ"ל. ע"ש (באהל דוד):
ג' שם חד כלי לתתא וחד כלי לעילא דא קדישא ודא מסאבא ומאינון מיין אסיר למעבד בהו מידי אלא בעי לאושדא להו באתר דבני נשא לא עברין עלייהו ולא יבית לון בביתא וכו' ואי חפר להון מדרון תחות ארעא דלא יתחזון שפיר ולא יהיב לון לנשי חרשיא דיכלון לאבאשא בהו לבני נשא וכו' אטהר אתכם ע"כ:
[משכיל על דבר] וכתב בניצוצי אורות וכשקם באשמורת ואינו יכול לשופכם צריך לכסותם ואח"כ יברך וילמוד ע"כ נ"ל דרוצה לומר דלא יבית לון דהיינו שאם עדיין לא שפכה לא יביתם בביתו וצריך ליזהר לשופכם ואז יכניס הכלי שהיו בתוכו לביתו בתחילת הלילה אבל כשקם באשמורת ועשה נטילה אם אינו יכול לשופכם יניחם בביתו ויכסה אותם או יוסיף עליהם מים טהורים ויבטלם ברוב:
ד' שם תורת ה' תמימה וכו' כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באורייתא דכל מאן דאשתדל באורי' להוי ליה חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין ואפי' מאן דאשתדל באורי' ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינין ליה בההוא עלמא ת"ח ארך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד ארך ימים בההוא דאשתדל באוריי' לשמה דאית ליה אורך ימים בההוא עלמא דביה אורכא דיומין ואינון יומין אינון יומין ודאי תמן איהו רחצנו דקדושה דלעילא דאתרחיץ ב"נ בהאי עלמא לאשתדלא באוריי' לאתתקפא בההוא עלמא בשמאלה עושר וכבוד אגר טב ושלוה אית ליה בהאי עלמא וכל מאן דישתדל באורייתא לשמה כד נפיק מהאי עלמא אוריי' אזלא קמיה ומכרזת עליה ואיגנת עליו דלא יקרבון בהדיה מאריהון דדינא כד שכיב גופא בקברא היא נטרה ליה כד נשמתא אזלא לאסתלקא לאתרה איהי אזלא קמה דההיא נשמתא וכמה תרעין אתתברו מקמה דאוריי' עד דעלת לדוכתהא וקיימה עליה דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהי מלפא סניגורא עליה הה"ד בהתהלך תנחה אותך וכו' ע"ש:
[משכיל על דבר] אבי ראה גם ראה כמה גדול מי שעוסק בתורה וכמה כבוד נעשה לו בחייו ובמותו משמר מול משמר היו משמרין אותו כבן יקיר על אביו שיש לו געגועין עליו שמשים עיניו עליו לשומרו מכל דבר רע ומכל מה שמעציב את לבו. יצא יצא עמו נכנס נכנס עמו ואינו יכול להתפרד ממנו והרי אתה רואה גם בעוסק שלא לשמה זוכה לדברים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא מגנת עליו שלא ידונו אותו ואינו רואה פני גהינם אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותיי יום יום לשמור מזוזת פתחי כך מכרזת התורה על לומדיה (באהל דוד):
ה' שם קפ"ט קב"ה נטיר לון לצדיקייא ובגיניהון נטר לון לרשיעייא דהא רשיעייא מתברכין בגיניהון דצדיקייא כגוונא דא ויברך ה' עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים צדיקייא אחרנין מתברכין בגינייהו ואינון לא יכלי לאתזנא בזכותייהו והא אוקמוה יוסף אתברך מאריה בגיניה ואיהו לא יכיל לאשתזבא מניה ולנפקא לחירות וכו' ואח"כ שלטיה על כל ארעא דמצרים וכו' ע"ש:
[משכיל על דבר] מכאן תשובה לבוערים בעם שאומרים מה תועיל לנו ברכת חכם אם בעל ברכה יברך לעצמו ולמה הוא צריך לאחרים והרי אתה רואה בעיניך כי כן מנהגו של בורא עולם השם:
ו' שם:
קצ"א וע"ד כד אזילב"נ בכל יומא בעי ליה לאסתמרא מחובוי בכל יומא ויומא כד אתי ליליא בעי לאסתכלא ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא בגין דיתוב מנייהו ויסתכל בהו תדיר בגין דיתוב קמי מאריה כד"א וחטאתי נגדי תמיד בגין דייתוב מנייהו וכו' ע"ש:
ז:
שם:
ע"ב מה כתיב הלא לאלהים פתרונים וכו' מאי טעמא (ר"ל הקדים דבר זה הלא לאלהים פתרונים) בגין דהכי מבעי ליה למפשר חלמא לפקדא פישרא לקב"ה בגין דתמן איהו קיומא דכלא ע"ש:
[משכיל על דבר) כתב הרב ניצוצי אורות מכאן דקודם שיפתור החלום יאמר הלא לאלהים פתרונים שהשכינה תקיים הפתרון הטוב וזהו כל החלומות הולכים אחר הפה דהיינו המלכות כדאיתא בפתח אליהו מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ע"ש:
ח:
שם:
קצ"ג כי עצום עושה דברו מאן עצום דא הוא זכאה ההוא דאשתדל באורייתא קדישה יממה ולילה וכו' ע"ש:
[משכיל על דבר) עי' להרב נצוצי אורות דכ' פירוש דבשביל צדיק אחד שעוסק בתורה הקב"ה מציל כולם בשבילו וזהו שאמר וה' נתן קולו לפני חילו לשמור כולם לפי שיחיד עצום עושה דברו ע"כ ע"ש:
נ"ל דר"ל דבצדיק נאמר וה' עמו בכל מקום שיהיה שם ביתו עמו כמ"ש בשמואל בכל מקום שהלך ביתו עמו שהיא השכינה ולכן רגלי חסידיו ישמור כמ"ש ביעקב ויברך אותך לרגלי ולכן בכל מקום אשר תדרוך כף רגלם יתברך מקום חנותם שתמיד שפע האלהי חופף עליו בכל מקום שהוא. וע"ז מביא מהכתו' ויברך ה' את עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים דכיון שארון האלהים בביתו שתמיד חופף על הארון שפע האלהי נתברך ביתו. ומש"כ אח"כ צדיקייא אחרנין מתברכין בגינייהו וכו' הוא עוד דבר אחר בפני עצמו ואין כוונתו לומר שעובד אדום הוא מרשעיא ח"ו שהרי צדיק ולוי היה ולו היה יאות להכניס ארון האלהים שהיה מן השוערים כמו שפירש רש"י בשמואל ב' ו' פסוק יו"ד ע"ש ודו"ק:
שם:
לעיל:
ק"ף הצדיק אבד בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא ולא הוי עלמא כדקא יאות ואזדמן דינא לשרייא על עלמא כדין קב"ה נטיל זכאה דאשתכח בינייהו בגין דישרי דינא על כולהו אחרנין ולא ישתכח מאן דיגין עלייהו דהא כל זמנא דזכאה שרי בעלמא דינא לא יכיל לשלטאה על עלמא מנלן ממשה וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
[משכיל על דבר] נ"ל לומר שדוקא אם העולם כולו חייב או כל ישראל ב"מ הם מחוייבים ויש צדיק בעולם שנודע שמו בכל העולם אזי כשהם חייבים אזי מסליק לצדיק הזה מהאי עלמא וכדין אתפרע וגבי דיליה בר"מ אבל אם במדינה אחת או בכרך אחד נתחייבו משום דלא הוו כדקא יאות והיה ביניהם צדיק אחד ולא יכיל דינא לשלטאה עלייהו מפני הצדיק שביניהם אזי מגלגל הקב"ה גלגולין עד שאינו יכול לדור ביניהם אותו צדיק וירחיק נדוד מהם לקבוע דירתו למקום אחר ויהיה שתול על פלגי מים במקום אחר הראוי לו עם אינשי דמעלי ברוך הוא אין חקר לתבונתו כמו ששמענו בכמה גירושין שנתגרשו ישראל ממקום למקום שכך היה. השם יאמר לצרותינו די ונאמר ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אכי"ר. תרפ"ט:
שם:
ק"ף:
ע"ב הא אתמר דכד דינא שריא עליה דב"נ כד איהו זכאה בגין רחימותא דקב"ה ביה איהו דהא קב"ה רחים ליה ברחימו לקרבא ליה לגביה מתבר גופא בגין לשלטאה נשמתא וכו' ונשמתא שלטא וגופא אתחלש ונפשא אתתקף בתקיפו וכדין איהו רחימא דקב"ה וכו'. ובגין כך ההוא זכאה דאתבר תדיר איהו רחימא דקב"ה והני מלי כד בדק ולא מצא חובה בידיה דאתענש עליה וכו' וחד דהא חמינן כמה רחימן הוו צדיקייא קמי קב"ה ולא אתברו במרעין וכו' ולא אתחלש גופא דילהון לעלמין אמאי לאו אלין כאלין ואי תימא בגין דאינון צדיקי בני צדיקי הא רמינן צדיקי בני צדיקי אמאי אתבר גופיה במכאובין וכל יומוי בצערא אלא הכא רזא איהו וכו' דהא אית זמנין דסהרא איהי בפגימו ושריא בדינא ושמשא לא אשתכח גבה ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא כמא דלקטא בקדמיתא ואפקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא האי מאי דנקיט לה בההוא זמנא ליהוי תדיר בגריעותא ומסכנותה אזלה לגביה ואתבר תדיר בדינא כל יומוי דב"נ בין חייבא בין זכאה בר דצלותא בטיל כל גזרי דינין ויכיל לסלקה בצלותא וההיא זמנא דקיימא ההיא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפק אשתמש בה כדין ההיא נשמתא דנפקת ואהדבקת ביה בההוא ב"נ ההוא ב"נ אשתלים בכולא בעותרא בבנין בשלימו דגופא וכו' ועל דא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא וכו' (ילקוט דוד) ולמעלה מזה כתוב כד נשמתא חלשא וגופא תקיפא איהו שנאיה דקב"ה דלא אתרעי ביה לא יהיב ליה צערא בהאי עלמא אלא אורחוי מתקנן והוא בשלימו יתיר דאי עבד צדקה או טיבו קב"ה משלם ליה אגריה בהאי עלמא ולא ליהוי ליה חולק בההוא עלמא וכו' וכ' הרב בעל ניצוצי אורות באות ב' וז"ל דאי עבד צדקה או טיבו שמכוין להבריא גופו ולא חש על נפשו לכן השפע שממשיך מלמעלה הוא מן החיצוניות ומתעבא להצלחת גופא ואין ברוחניות לחלק נפשו הרמ"ז ובזה ניחא דהקב"ה משלם שכר מצות הרשע בעוה"ז והוא ליה לרחם שיהיה לעוה"ב דכיון שהשפע אין בו רוחניות מוכרח לשלם בעוה"ז ע"ש (באהל דוד) תרפ"ט:
שם:
קפ"ו:
ע"ב ובגין כך קב"ה עבד ליה לב"נ בגין לאשתדלא באורחוי ולא יפסיק מקוריה ומבועא דיליה לעלמין וכל מאן דפסק וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):
[משכיל על דבר] עי' בהרב נצוצי אורות שכ' וז"ל פי' אף בזמן שאינו מוליד כי בתש' למהר"ם גאלאנטי הזקן כ"י מביא כ"י דכל זיווג לשם שמים נבראים בנים והם בגן עדן ולעתיד לבא נקבצו אליו וזה שאמר הכתוב מי ילד לי את אלה עכ"ד וכתב הרב חד"א דמכאן נראה דאזהרה למנוע בחול הוא בכל זמן במניקה וזקנה שמוליד בכח עכ"ל כמובן תרפ"ט: